אור ברסלב

יד דוד על סוכה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף מה.

דף מד:

מצות ערבה כיצד כו' והקשה בכפות תמרים למה צריך לתנא לאשמעינן זה וגם מה שייכות יש לזה למצות ערבה ונראה שכל זה הי' עושין מפני הבייתוסין שלא הי' מודין במצות ערבה כדאמרינן לפיכך הי' עושין כמה דברים כדי להיות הדבר בפרסום ובפובמי כדאמרינן לעיל לפרסם וכן מצינו במנחות פרק ר' ישמעאל גבי עומר שכמה דברים הי' עושים וכל העיירות הסמוכות מתקבצות וכמה שאלות שואלין והכל מפני הבייתוסין שהי' אומרים אין קצירת עומר במוצאי י"ט וא"כ ה"נ הי' עושין כן מפני זה הטעם:

מיד התינוקת שומטים את לולביהן וכתב רש"י ואין בדבר לא משום גזל ולא משום דרכי שלום ונראה מדברי התי"ט כי כוונתו למה דאיפליגי ר' יוסי ורבנן בסוף הנזיקין מציאת קטן יש בו משום דרכי שלום ואינו יוצא בדיינין ורבי יוסי אמר גזל גמור מדבריהם ויוצאה בדיינים והכי גבי אתרוג לית בי' משום דרכי שלום לרבנן ולא משום גזל דרבנן לר' יוסי והרע"ב כתב סתמא אין בו משום גזל ופירש התי"ט גזל מדבריהם ותמה בכפות תמרים דדוקא מציאת חש"ו יש בו גזל מדבריהם הא כל שזיכה לו אביו או אחרים הוה גזל מדאורייתא ולא ידעתי למה פשיטא כ"כ דבדעת אחרות מקנה אותו דהוה דאורייתא הלא זה בפלוגתא דרבוואתא דהתוספות כתבו כן בכמה מקומות דהוה דאורייתא אבל בקדושין כתבו דאף בדעת אחרת מקנה הוה דרבנן וכן דעת הנמק"י והרב המגיד כמ"ש הפר"ח במים חיים בשו"ת סימן ל' וע"ש ובשער המלך ח"א דף צ"ט ק' ומה שכתב הכ"ת. ועיין בח"מ סימן ע"ר כוונתו למה שהביא שם תשובת הרשב"א דבשכירות או מה שזיכה לו יש בו גזל אפשר מדבריהם קאמר אבל לא מן התורה. ועיין מה שאכתוב בדף מ"ו ומ"מ לא הוה הרב תי"ט צריך לפרש כן דגזל מדבריהם הוא די"ל גזל דאורייתא וכהנך פוסקים דסברי הכא אלא שמדברי רש"י וודאי לכאורא נראה כן וכמו שכתבתי ובהפירוש שפירש"י דעל הגדולים קאי רש"י הביא לקמן דף מ"ו ע"ב ראי' מן המדרש ולפיכך דחה פירש התוספות והקשה בספר בית דוד דף קכ"ט ע"ד דא"כ מאי פריך לקמן תינוקת אין גדולים לא והוצרך לשנות אורחא דמילתא נימא דקטנים דוקא דאין בו משום גזל אבל גדולים יש בו משום גזל ותירוץ דכיון דנהגו משום שמחה א"כ מה לי קטנים או גדולים ולדעתי הקלושה אין תירץ זה מספיק דבוודאי גדולים אסורים משום גזל כיון דלא נהגו כך דהמנהג הוא דוקא בקטנים לפי פירוש רש"י ולא בגדולים וא"כ בגדולים יש בו משום גזל ומה שהקשה דאיך הוכיחו התוספות לאותן בחורים דילמא דוקא קטנים אבל גדולים לא מכח זה הכריח דה"ה אפילו גדולים אחר המחילה הא ליתא דהתוספות הכריחו מדברי רש"י כיון דבקטני' דאית בעלמא משום גזל או משום דרכי שלום הכי שרי לגמרי כיון שנהגו כך משום שמחה ה"ה בכל דבר שנהגו כך משום שמחה אבל לעולם דגדולים אסורים לחטוף כיון דלא נהגו ולעיקר הקושיא נ"ל כי זה באמת מה שמתרץ הגמרא ה"ה דאפי' גדולים אם הי' דרכם לחטוף מיד גדולים הי' נמי מותרים והא דנקט קטנים אורחא דמילתא קתני וכמו שפירש לפי שאין דרך לחטוף אלא מיד קטנים לפיכך אסור לחטוף מיד גדולים משום גזל.

תנא מקום קלניא הוה כלומר ששם המקום שנקרא עד היום הזה כמו שכתב הרע"ב אלא שהמשנה קראה מוצא מפני שהוא חפשי מכרגא דמלכא ואפשר משום הכי הי' נקרא קלניא שהוא ג"כ פטור כמו שאמרו בע"ז וי"ו בעינא דתתעבד טברי' קלניא:

כל הנוטל לולב או גזל להדס בעבותו אפש' לומ' משום דקיימ"ל דלולב א"צ אגד רק משום זה אלי ואנווהו וכן בהדס אפשר דרבי אבוהו ס"ל כמ"ד לעיל תרי וחד נמי כשר ולהכי אמר כל המקיים מצוה כהלכתו לולב באגודו והדס בעבותו מעלה עליו כאלו בנה מזבח ועיין משכנות יעקב ר"ג ע"ג:

תוס' ד"ה אני והוא. עיין בתוי"ט:

תוס' ד"ה מיד תינוקת שומטין כו' ויש ללמוד מכא לאותן בחירים אבל לפי הפירוש שפירשו התוס' אין ללמוד דין זה וכן פסק הרא"ש בתשובה דחייב ועיין מ"ש בגמרא:

תוכן העניינים

יד דוד על סוכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה