יד דוד על סוכה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף מד.
עשר נטיעות הל"מ. עיין מנחות ס"ו ד"ה זכר למקדש:
כהנים בעלי מומין נכנסין. עיין זבחים ק"י ד"ה אישתמיטתי' ורמב"ן ומגילת אסתר ל"ת ס"ט. ולב שמח שם:
תסתיים ומי אמר ר' יוחנן הכי מקשים דבלא"ה בלי תסתיים נמי קשה דיהי' איך שיהי' שאמר ר' יוחנן יסוד נביאים או מנהג נביאים קשה ממה שאמר הלמ"מ והנה לפירוש התוספות דלפי האמת הא דאמר ר' יוחנן יסוד נביאים במקדש היא דשכחום וחזרו ויסדום אבל בגבולין מודה ר' יוחנן דמנהג הוא י"ל דוודאי בלא תסתיים הוה אמרינן דר' יוחנן אמר מנהג נביאים והוה ס"ל להמקשן שפיר דבגבולין הוא כמו שהוא לפי האמת אמנם השתא דאמר ר' יוחנן יסוד נביאים לא ניחא ליה לומר דבגבולין אמר דא"כ קשיא אידך דר' יוחנן דאמר דלהון אמרי דהוה בגבולין רק מנהג ועוד דלא מסתבר ליה למימר דבגבולין יתקנו נביאים כיון דלא הוה הלמ"מ למה יתקנו הנביאים וא"כ בע"כ במקדש דוקא היא וא"כ פריך שפיר דהא הל"מ היא אמנם לרש"י שפירש דבאמת בגבולין יסוד נביאים היא קשה. ועיין ביבין שמועה דף יו"ד ע"א שהקשה למה שכתבו התוספות במ"ק דף ג' דבדבר המפורש בהדיא אין שייך לומר תסתיים. אם כן איך אמר תסתיים כיון דרבי יוחנן אמר בהדיא יסוד נביאים ותירץ לפי התו' כיון דאיכא מימרא אחרינא דר' יוחנן דאמר דלהן אמרי דהיינו מנהג א"כ ה"א דאותו מימרא עיקר קמ"ל דוודאי דהך מימר' דיסוד נביאים אמיתי היא ואינו סותר מימרא האחרת דהתם בגבולין אמנם לפירשי' תירץ זה לא יצדק וצ"ל בע"כ דרשי' לא סבר כסברת התוס' במ"ק ודוחק. או שנצטרך לומר דרשי' ג"כ ס"ל דאפשר לפרש בפירוש דלהון כפי' התוס' דמנהג הוא אלא כיון דמצינו בפירוש דרבי יוחנן אמר יסוד ולא ניח' לי' לרשי' לפרש דשכחום וחזרום ויסדם דזה דוחק ולכן מפרש דילהון דלא שכחם. אבל עכ"פ כיון דאפשר לפרש כפירוש התוס' אמר תסתיים:
רש"י לדידהו נמי לא דחי שלא לעשות ישראל אגודות אגודות. עיין במהרשד"ם י"ד סימן קנ"ג והובא במשפטי שמואל סימן כ' שהקשה דזה לא כאביי ולא כרבא ביבמות דף י"ד דלאביי ב' בתי דינין בב' עיירות ליכא משום לא תתגודדו ולרבא אפי' ב' בתי דינים בעיר אחת. ובכפות תמרים פירש הסוגיא כאביי ופי' דהטעם משום עולי רגלים כשיעלו לא"י ואם יראו בני א"י יקחו והם לא יקחו אתי לידי מחלוקת כיון דהם בעיר אחת בזמן הרגל והוה כב' בתי דינים בעיר אחת וכתב דמזה יצא להרמב"ם בפ"י דע"ז דפסק כאביי ולא כרבא ותמהו עליו למה ומעתה י"ל דהרמב"ם סמיך על סוגיא זו דלא אזלא כרבא וכזה ממש כתב במקראי קודש דף קי"ח. אמנם המעיין בפ"ז מהלכות לולב דין ט"ו משמע להדיא דטעם הדבר דבשלמא במקדש הי' תולין חילוק המנהגת במקדש אבל עכשיו שאין מקדש אין נכון להיות אלו נוטלים יום זה ואלו נוטלים יום זה וראוי להיות יום אחד הקרובים והרחוקים אלמא טעמא לאו משום רחוקים העולים לירושלי' הוא אלא אפי' במקומם שייך טעם זה ולכן נראה דלא שייכא כאן פלוגתא דאביי ורבא כלל דהתם דבר שהוא מחלוקת בין החכמים אם אלו נוהגים כך ואלו נוהגים כך א"כ טעמא כי כל אחד נוהג כאותו חכם אבל דבר שאין בו מחלוקת ורק אסור משום גזירה אין לפלוג בזה בין המקומו' ואף במקום דלא שייך הגזירה יש לגזור כדי שלא יהי' אגודות אגודות וכדעת הרמב"ם ממש דוודאי כל זמן שהי' יכולין לתלות במקדש שפיר דמי אבל כל שאין לתלות במקדש והם אין ראוים ליטול א"כ אף בני א"י לא יטלו. ועיין שער אפרים סימן יוד דף י"ג ע"ג. באר שבע בראש הספר ואחר המפתחות. בריכות המים דף ב'. חזון עובדי' דף קס"ז ע"ד. פרשת הכסף פי"ב דעכו"ם:
תוס' ד"ה אמר ליה ר' יוחנן מי אמרה. עיין מהרש"ל ומהר"ם ומהרש"א. ועיין בדבר שמואל סימן ק"ג שנתכוון לדבריהם אמנם במה שכתב בתירץ התוספות לא נהירא אלא כמ"ש מהרש"א והקשה מהרש"א כיון דשאר ישראל נמי דאורייתא בנטילת ערבה א"כ גם ערבה לכל מסורה ולא תדחי שבת ונ"ל דהתוספות סברי כהריטב"א שהקשה כמה קושיות על רש"י דפירש הטעם כיון דרק כהנים נוטלים אותה ופירש הוא הטעם כיון ששלוחי ב"ד מביאין אותם מע"ש ומוכנת היא וא"צ לחזור אחרי' תו לא שייך בה גזירה דרבה ע"ש גם מה שהקשה למה לא הי' מתנין בה כמו לולב י"ל דבשלמא לולב הי' לכל אחד בשלו וצריך לצאת מרשותו לרשות אחר אבל כאן הי' שלוחי ב"ד מביאין בשביל כל ישראל והם הפקירו לכל מי שירצה לזכות וכל אחד כיון שנטלה זכה בה ולרש"י שפירש באמת רק הטעם משום כהנים פשיטא דל"ק כלל קושיות התוספות דרש"י אפשר סבר דמעלות דאורייתא והקושיא כאן מדאמר לצאת בה משמע דהיא חובה כמבואר ברש"י. ועיין משנה למלך פ"ט מהלכות ביאת המקדש הט"ו:
תוס' ד"ה והאמר ר' יוחנן כו' ורבינו חננאל גריס כו' לא ידעתי הפרש בין הגירסאות לרש"י ולר"ח דלשניהם הגירסא דלכון אמרי דלהון היא רק ההפרש בפירוש דלכון ודלהון ובב"ק כתבו התוספות ור"ח מפרש ונראה דלרש"י גרסינן דלכון אמרי וקאי אמרו על רבי יוחנן ולר"ח גרסינן דילכון אמר וקאי אמר על רב כהנא: