יד דוד על סוכה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף לט.
הלוקח לולב מחבירו בשביעית רשי' מחק מחבירו והתוספות והריטב"א כתבו דא"צ ועיין בכפות תמרים ועי"ל דדווקא היכא דאין מקום לטעות כגון התם בגיטין דקתני להדיא החשודה על השביעית וכן בעירובין ובשבת בוודאי ליכא למטעי דבישראל קאמר דפשיטא אבל הכא וודאי איכא למטעי דאפילו בחבר קאמר לשיטת רשי' דאין מוסרין דמי פירות שביעית הטעם משום סחורה ויש שסוברי' דלאכלה דקאמר רחמנא היינו דוקא דמי ג' סעודת וכל דהוה יותר מג' סעודת סחור' הוי כמו שהביא הריטב"א שיש םוברים כן בפירשי' וא"כ לפ"ז אפילו מחבר אסור ליקח דהא אתרוג יותר מג' סעודת וכמו שהקשה הריטב"א ולפיכך צריך לבאר דדוקא בעם הארץ קמיירי דשייך בו איסור סחורה שיקח בהן דברים שאין בהם קדושת שביעית כגון בהמה טמאה אבל לחבר מותר אפילו כמה דהא גופיה לאו סחורה היא והתוספות לשיטתם דלא שייך כלל איסור סחורה בזה רק שאסור משום שאינו נוהג קדושת שביעית וא"כ אין
מקום לטעות דבחבר מיירי.
מבליע דמי אתרוג בלולב. עיין ע"ז ס"ב ד"ה זה פורע וד"ה יאות הן עבדין.
לפי שאין מוסרין לעם הארץ דמי פירות שביעית לפי מה שפירש הריטב"א דברי רשי' וודאי דהמקשן נמי הוה ידע דסחורה אסור ולא חידש לו התרצן אלא דחיישינן שעם הארץ יעשה בהן סחורה ונמצא קעבר משום ולפני עוור אבל בוודאי זהו שנותן לעם הארץ ליכא סחורה דבזה אין חילוק בין עם הארץ לחבר אלא שהתו' הבינו מפרשי' דעיקר החשש הוא שיצניע המעות ולא יבערם ועל זה הקשו דא"כ בדברים שאין שייך בהם בעור מאי איכא למימר אמנם י"ל דגם כוונת רשי' כן הוא שיצניע המעות ולא יבערם כדי ליקח בהם דברי' אחרים ובאמת שני החששות איכא בדברים ששייך ביעור שלא יבערם ובדברים שלא שייך ביעור שיקנה בהם דברים אחרים ועכ"פ עיקר האיסור משום סחורה וכפי מה שהבין הריטב"א בדברי רשי' אין חילוק בין רשי' לתוספות. ועיין בקרבן אליצור קט"ו מה שהביא בשם הר"ש גורמזין ונראה שהבין בדברי רשי' כפירוש הי"מ שהביא הריטב"א ברשי' דמסירה לעם הארץ היא גופיה סחורה היא וכבר השיג עליו המחבר שם. ועיין בכורת י"א ד"ה הרי בחזקתן ודף ל' ד"ה מתניתן.
ואם מסר יאמר הרי מעות אלו מחוללין על פירות שיש לי בתוך ביתי. וכתב בכפות תמרי' דהרמב"ם כשהעתיק דין דאין מוסרין פירות שביעית לעם הארץ לא כתב הך דינא דאם מסר ותמה למה ונדחק הרבה ולבסוף הניח בצ"ע ולע"ד הדבר פשוט דהרי בפ"ח דשביעית תנן אין לוקחין עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי שביעית ואם לקח יאכל כנגדו וקחשיב עוד שארי דברים אם לקח דיאכל כנגדו והרמב"ם פסק להך דינא בפ"ו דשמטה וא"כ הדין פשוט בכל מה שהוציא ממעות שביעית שלא כדין יאכל כנגדו ולא הוצרך הרמב"ם לבארו ושוב מצאתי בקרבן אליצור ק"ץ שכתב כן וע"ש מה שהאריך בזה על דברי הרב כפות תמרים והריטב"א.
תוס' ד"ה וליתיב ליה וכו' לא משכחת שיהי' כולם שווים לענין סחורה אלא כה"ג דבהדי' שריא רחמנא למכור לנכרי וכתב הט"ז בי"ד סימן קי"ז ס"ק א' דאם איסור סחורה הוא רק מדרבנן מאי מוכיחים התם מנבילות וטריפות מדכתיב או מכור לנכרי דבאמת מותר מן התורה אלא דרבנן אסרוהו ומתניתין קאמר דמדרבנן הם שוים ומכח זה הוכיח דדבר הכתוב בתורה בפירוש אין כח ביד חכמים לאסרו ורבים מן האחרונים יצאו בידו חזקה נגד סברא זו של הט"ז ובחידושי לי"ד הארכתי וכאן אין מקום לזה רק הנוגע לדברי התוספות ובאמת אי לא נאמר כסברת הט"ז דאין כח ביד חכמים לאסור דבר שהותר בפירוש צ"ל דהתוספות סברי כאן דאיסור סחורה הוא מן התורה ובחוות יאיר סימן קמ"ב הקשה על התו' חדא דמאי ראי' מנבילה דוודאי אין איסור אלא מדברי סופרים דדוקא דבר שלא הי' לו שעת הכשר אסרה תורה כגון שרצים או בהמות טמאות ואפילו אם נאמר דהוא מן התורה מ"מ הכתוב מיירי בנזדמנה וזה וודאי בכולם שרי ע"ש שכתב שצריך נגר ובר נגר ולקושי' הראשונה י"ל דאע"ג דנכתב בשרצים אין חילוק וילפינן מניה כל הדברים שאסורים באכילה ולפי דעתו של הרב חוו"י אפילו שאר דברים אין ללמוד משקצים לפי שיש בהם כמה לאוין יתירי' וחומרת אחרים אלא וודאי דלא מחלקין בהכי ולקושיא השני' לא זכיתי לירד לסוף דעתו חדא די"ל זו היא כוונת התוס' בעצמם דלוקמי' מתני' בנזדמנו דהא וודאי שרי דכתיב או מכור לנכרי אלא וודאי צ"ל דמתני מיירי בקונה ע"מ להרויח וכוונת התוס' דהוה מצינו למימר דדוקא נבילה מותר בנזדמנו אבל לא שאר דברים ולא ס"ל להך מתני' הא דנזדמנו לזה כתבו דא"כ לא הכל שווים ועוד דמאי מוכח דקרא בנזדמנו לו נבילה בביתו מיירי דילמא התירו התורה בנבילה אף בלא נזדמנו בביתו וודאי לפי האמת דיש לנו לימוד דנזדמנו שרי מוקמינן לקרא בכי האי גוונא ועיקר ספיקו של התוס' הוא משום די"ל דאין זה סחורה כיון דחבירו שרי למכרו דלחברו נזדמן לו. מה לי הוא מה לי חברו ומדברי הר"ש נראה להדיא כמ"ש דהא דכתיב או מכור לנכרי בנזדמן מיירי. וא"כ איך אסור הסחורה בנבילה אלא וודאי צ"ל דנבילה דקתני במתני' בהכי מיירי בקנה ע"מ להרויח ובלא ראי' זו דנבילה הייתי מוקים לכולהי מתני' בשביעית דלקטן לסחורה וכן תרומת ובכורת דמוכר את שלו וידוע דכל דברי התו' דסוכה מיסוד דברי הר"ש הם. ועיין על דברי התוס' שער המלך ח"א ב' ע"ד. קרבן אליצור קי"א ע"ג. בית יעקב דף ל"ה ע"ד. חוות יאיר סימן קמ"ב מכתם לדוד דף ס"ו. ועיין אדמת קודש ח"ב כ"ט ע"ד:
תוס' ד"ה מעות אלו מחוללים. מלך שלם ח"ב ל' ע"א: