יד דוד על סוכה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף לו.
ניסדק ניקב. עיין לעיל כ"ט ד"ה קפסיק ותני:
ניקב נקב מפולש במשהו. עיין יראים ס"ג ע"א:
בעי רבא נולדה באתרוג סימני טריפה. תבואת שור קט"ו:
אתרוג הבוסר. עיין מה שכתבתי לעיל דף ל"א בתוס' ד"ה שיעור אתרוג:
רש"י סימני טרפה שבהמה נטרפה. ולקמן מפרש ליה. והקשה בכפות תמרים דמסקנא דגמרא דהאיבעיא היא באתרוג שנשפך כקיתון והסמפונות קיימת ובאמת זו אינה טריפה בריאה וא"כ האיבעיא הוא בדבר שאין הבהמה נטרפת ונ"ל דכוונת רש"י לאו טריפות בבהמה ממש אלא סימני טרפות כלומר שנולדו באתרוג דברים שהם סימני טרפות בבהמה. והוצרך רש"י לזה משום דקאמר נולדה סימני טריפות ולשון טריפה לא יצדק כלל באתרוג לכן כתב רש"י שהכוונה בטריפה על הבהמה קאי שהבהמה יכולה להטרף בהן ובוודאי נשפכה כקיתון סימני טרפות בבהמה הוא שאם נמחו אח"כ הסמפונת טריפה:
רש"י סרוח מבפנים וקליפתו קיימת. והקשה בכפות תמרים לדעת המטריפים ריאה שנשפכה כקיתון במים סרוחים א"כ מאי רצה לפשוט מסרוח הא זה אפילו בריאה טריפה וא"כ באתרוג וודאי טריפה והרי האיבעיא לא היה אלא מה שכשר בריאה והנה רש"י בסמוך כתב על סרוח ב' פרושים בפירוש ראשון כתב נרקב ובלשון אחר כתב ריח רע מחמת תולעים שאכלוהו הרי דללשון סרוח אין פרושו ריח רע רק שנרקב וכשם דמפרשים כן בתרוצא ה"ה בהקושיא וא"כ הרי"ף והרמב"ם דאסרי בריאה מים עכורים יפרשו סרוח כלישנא קמא דרש"י שניקב ונעשה למים אבל לעולם אין ריחו רע: