יד דוד על סוכה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף לג.
ואימא הכי נמי עץ עבות אמר רחמנא מ"מ נראה דוודאי פשיטא לי' לתלמודא דרק מין אחד הוא שכשר לענף עץ עבות אבל לא כל המינים שהם עץ עבות אלא דהגמרא לעיל נסתפק דלמא דוקא דולבא. או הירדף ודחי הגמרא מעתה לא נשאר שום מין אלא הדס מעתה שפיר מקשי פשיטא ותירץ מ"ד מפני שיש לו שם לוי כלומר דניהי דמין הדס הוא מ"מ כל היכא דבמין אחד נמצאים כמה מינים מהם אינו כשר אלא הסתמא כמו אזוב שאינו כשר אלא הסתמא ולא אזוב יון ולא שאר אזוב שיש להם שם לווי אע"פ שבוודאי כולם מין אזוב הם ומקשה ואימא הכי נמי דפסול מה"ט גופא ומתרץ עץ עבות מ"מ בוודאי אלו הוה כתיב בתורה הדס סתם הוה דוקא הדס סתם כשר ולא שיש לו שם לוי אע"פ שהם מין הדס אבל כיון שכתבה התורה ענף עץ עבות א"כ כל מיני הדס בכלל זה וכן למדתי מדברי הריטב"א אמנם התוספות נראה שלא הבינו כן אלא כיון דכתיב ענף עץ עבות מכשירין אפילו כל המינים שהם עבות אפילו לאו מיני דהדס אי לאו משום דרכיה דרכי נועם. ועיין במהרצבי סימן קס"א. זרע אמת בחדושים סימן נ"א.
ת"ר יבשו רוב עליו ונשתיירו בו שלשה בדים לחים. לשון רשי' והרא"ש תולדות יצחק מנחת בכורים.
נקטם ראשו ועלתה בו תמרה. ע"ז מ"ז ד"ה אשרה:
זאת אומרת אין דיחוי אצל מצות. הליכות אלי' דף כ':
מפשט פשיטא לי' דאין דיחוי אצל. שמחת י"ט רכ"ח רכ"ט:
או שהי' ענביו מרובת מעליו. עיין זבחים ל"ז ד"ה כל שבידו:
רש"י ועלתה בו תמרה בי"ט משנאגד דבתלוש נמי סלקא ביה כוונת רש"י לפי פשוטו דלא נטעי לפרש שנקטם ראשו במחובר ועלתה בו תמרה בי"ט ונקצץ בי"ט ע"י גוי או שלא במתכוון ופירש זה וודאי לא ניתן להאמר מכמה קושיות לכך הוצרך רש"י לבאר דבתלוש הוא דאעפ"כ יכול לעלות בו תמרה ובשביתות י"ט דף נ"ח כתב דכוונת רש"י לבאר דלמה לא נפסל משום תעשה ולא מן העשוי כיון שבשעת אגדו פסול הוה ולאחר אגדו חזר להכשירו הוה כתעשה ולא מן העשוי לכן כתב רש"י כיון שדרך לגדל בתלוש לאו תעשה ולא מן העשוי הוא. ולדעתי הקלושה דוחק הוא דכל שלא נעשה בידי אדם לא שייך בו תעשה ולא מן העשוי רק נראה ונדחה שייך ביה:
רש"י יש דיחוי אצל מצות כו' והשתא לא דייק כו' בספר כפות תמרים מחקו מדברי רש"י וכן התוספות נראה דלא הוה גרסי כן בדברי רש"י כמ"ש מהר"ם לובלין ואי גרסינן ליה צ"ל דכוונתו דאיך קאמר רבי ירמי' ספוקי מספקא ליה התם גבי כיסוי אי דוקא לחומרא אמרינן אין דיחוי אבל לא לקולא או אפילו לקולא ונהוי נמי התם רק לחומרא כיון דחזינן דבנראה ונדחה מספקא ליה לתנא א"כ בדיחוי מעיקרא דקיל יש לומר וודאי דלא הוה דיחוי ותו כיון דעיקר יסודו מכח המשנה דלשם ה"ל למיבעי כנדון המשנה דשם דהיינו בנקטם בי"ט ועלתה בו תמרה בי"ט דהוה ג"כ נראה ונדחה אלא וודאי צ"ל דרבי ירמיה לא היה מחלק בהכי כלל בין נראה ונדחה לבין דיחוי מעיקרא. ועיין בריכות המים רנ"ד ע"ג. גט מקושר קכ"ג ע"א שביתות י"ט נ"ח:
תוס' ד"ה ואימא הכי נמי. זרע אמת בחידושים סימן נ"א. מהרצב"י קס"א. ועיין מה שכתבתי בגמרא:
תוס' ד"ה נקטם מעי"ט. בריכות המים רנ"ד ע"ג:
תוס' ד"ה והכא במילף והוה מצי לאשמעינן פלוגתייהו בלקטן בהיתר בעי"ט והקשה מהרש"א דלמה לא הקשו התוספות כן על המקשן רק על התרצן ואפשר דלהמקשן התירוץ פשוט אמנם להתרצן הי' מקום לומר תירץ אחר לכן הוצרכו לבאר דהנה הרמב"ם והטו"ר ושאר פוסקים לא חלקו בין אשחר בי"ט לאשחר בעי"ט דבכל ענין בלקטן שרי והקשה בית יוסף הא לסוגיא דגמרא מוקי דוקא באשחר בעי"ט דהוה דיחוי מעיקרא אבל באשחר בי"ט דהוה נראה ונדחה לא איפשטה. וא"כ לא שרי לצאת בו ותירץ דלמסקנא דשרי ר"א ב"ש בליקטן לאכילה א"כ מקרי נמי בידו ולהכי שרי והקשו עליו דא"כ הי' להם לבאר דדוקא בדאית ליה הושענא אחריתא אבל לית ליה הושענא אחריתא אסור ותירצו (עיין בכפות תמרים) דאעפ"כ מגו כיון דאית ליה הושענא אחריתא שרי מקרי נמי בידו ויש לדקדק חדא דזה דוחק גדול לומר דהסוגיא דלעיל דמוקי בדאשחר בי"ט לא ידע פלוגתא דת"ק וראב"ש לקמן דאי ידע מאי דוחקיה בהכי הא אפילו בעי"ט ניחא ותו הך סברא דחיקא טובא לומר מגו כיון דאית לי' הושענא אחריתא וכבר הקשה מהרח"א בספר מקראי קודש על זה מכמה סוגיות דאמרינן מי יימר דמתרמי וא"כ מנל"ן להמציא חילוק זה. ועיין שם במקראי קודש דף ע"ח ע"ט. איברא לכאורא הך סברא בלא"ה מוכרחת לפי מה שכתבתי לעיל להקשות בשם הרב שער המלך למה בליקטן בי"ט שרי הא הוה מצוה הבאה בעברה וצ"ל כיון דאי אית ליה הושענא אחריתא שרי לא מצוה הבאה בעבירה היא וא"כ שפיר מוכח דאמרינן הך מגו אמנם אם נאמר כמ"ש לעיל לתרץ קושיות הרב שער המלך כיון דאיסור מתקן הוה רק מדרבנן באיסור דרבנן לא אמרינן מצוה הבאה בעברה א"כ אצ"ל הך סברא דאמרינן מגו אמנם במרדכי בשם ריב"א כתב דמתקן הוה איסור דאורייתא אלא דהיא גופה קשה מנלי"ה לריב"א זה דהוה איסור דאורייתא ואפשר לומר דהכרח שלו דמקשי הגמ' והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה ר"ש בפסיק רישיה. וכבר ידוע דהת"ד ופר"ח ובעל גינת וורדים כתבו דבאיסור דרבנן לא אסור פסיק רישיה. ועיין בבתי כהונה חלק ראשון שהאריך בזה וא"כ מאי קושיא כיון דאיסור מתקן דרבנן לא שייך פסיק רישיה אלא וודאי צ"ל דאיסור מתקן דאורייתא וא"כ שפיר הקשה הגמרא וזה הכרח ריב"א וא"כ י"ל דהסוגיא דלעיל הוה סבר דאיסור מתקן הוה דרבנן וא"כ ל"ק כלל קושיא של הרב שער המלך ולא צריכין לומר כלל מגו דאית ליה הושענא אחריתא ולהכי מוקי דאשחר בי"ט דוקא אבל הסוגיא דלקמן סבר דאיסור מתקן הוה דאורייתא כדמוכח מדמקשי והא מודה ר"ש בפסיק רישיה וא"כ קשה הא הוה מצוה הבאה בעברה וצ"ל בע"כ הטעם דלא הוה מצוה הבאה בעברה מטעם מגו דאית ליה הושענא אחריתא וא"כ כיון דסברא זו דמגו מוכרחת א"כ גם באשחר בי"ט שרי מטעם דמגו דאית ליה הושענא אחריתא וכתירץ הרב ב"י.
אמנם התוספות בע"כ אינם סוברים דלקיטתן הוה מצוה הבאה בעברה דס"ל כסברת הירושלמי שכתבתי לעיל כיון דאין קיום המצוה והעברה כחדא לא מקרי מצוה הבאה בעברה דאל"כ מאי מקשים ליתני פלוגתייהו בליקטן בהיתר הא טובא אשמעינן דאפילו דהוה מצוה הבאה בעבירה ואין להקשות דאפילו אם נאמר כהירושלמי נמי צריך לאשמעינן דזה י"ל הוה סברא פשוטא וא"צ לאשמעינן אבל סברא דמגו וודאי דצריך לאשמעינן וגם התוספות כתבו בסוף ד"ה נקטם דהוה מצי למדחי דמאן דאמר אין דיחוי משום דבידו אמנם י"ל דבוודאי משמיע לן חידושא במה דאמר דכ"ע אין דיחוי ופליגי בתעשה ולא מן העשוי דמה"רדף בלמנצח לדוד הקשה למה נקט עבר וליקטן ולא נקט נפלו ממילא והנה באמת לפי דעת המקשן דפליגי ביש דיחוי או אין דיחוי בוודאי ל"ק מידי דמ"ש לקטן מ"ש נפלו ממילא אמנם לפי דעת התרצן דמוקי פלוגתייהו בתעשה ולא מן העשוי בוודאי הקושיא חזקה משום דלעיל דף י"א רצה הגמרא לאוקמי' פלוגתייהו אם אמרינן לקיטתן זהו עשייתן א"כ אפשר למטעי דלהכי מכשרי רבנן בלקטן משום דלקיטתן זהו עשייתן אבל בנפלו ממילא אפילו רבנן פסלו וא"כ הוה ליה למנקט נפלו ובע"כ צ"ל דלהכי נקט לקטן דזה הוה חידוש יותר אע"ג דהוה מצוה הבאה בעבירה וטעמא משום מגו וכיון דאמרינן מגו הא דעבר ולקטן מיירי אפילו בדאשחר בי"ט דהוה נראה ונדחה כשר מטעם מגו ולהכי מוקי פלוגתייהו בתעשה ולא מן העשוי כדי שיקשה למה נקט לקטן ולא נקט נפלו ובע"כ מוכח משום מצוה הבאה בעברה ואמרינן מגו משא"כ אי הוה אמר דפלוגתייהו הוא דמאן דמכשיר משום דבידו ומאן דפוסל משום דאפילו דבר שבידו נראה ונדחה (כן צריך לפרש כוונת התוספות ועיין ריטב"א) לא הוה קשה כלל קושיות הרב למנצח לדוד ולא הוה מוכח כלל דהוה מצוה הבאה בעברה וא"כ לא מוכח נמי סברת מגו וא"כ ממילא כשר בדאשחר בי"ט דוקא אלא וודאי דהתוספות באמת סברי כן דלא הוה מצוה הבאה בעברה מטעם הירושלמי ולכן שפיר כתבו דהוה מצי למדחי מעתה נקשרו שני הדבורים ודברי התוספות באו על נכון דוודאי לפי המקשן כיון דלא קשה כלל קושיות הרב למנצח לדוד דליתני נפלו ממילא אין מקום לטעות כלל אמנם לפי התרצן כיון דקשה קושיות הרב למנצח לדוד למה נקט לקטן ולא נקט נפלו ובע"כ צ"ל הטעם לאשמעינן משום מצוה הבאה בעברה ממילא מתורץ ג"כ למה נקט לקטן בי"ט כדי לאשמעינן זה אע"ג דהוה מצוה הבאה בעברה. אמנם התוספות לא בחרו בזה אלא דסברי דזה באמת לא מקרי כלל מצוה הב"ע וגם לפי התרצן צ"ל הא דנקט בי"ט לאשמעינן דאפ"ה אין דיחוי ולקושיות הרב למנצח לדוד למה נקט לקטן ולא נקט נפלו ממילא סבירא להו להתוס' כיון דסברת רב דאמר לעיל קציצתן זהו עשייתן נדחה היא בגמרא א"כ בוודאי לפ"ז אין כאן מקום לטעות אם תני לקטן דנימא דוקא קתני לקטן דלקיטתן זהו עשייתן אבל נפלו ממילא לא: