אור ברסלב

יד דוד על סוכה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף כז.

דף כו:

ר' אליעזר אומר י"ד סעודת חייב אדם לאכול בסוכה ויש לדקדק למה נקט י"ד סעודת הא בכל ז' ימי סוכת אי אפשר בלא שבת וחייב בג' סעודת וא"כ הוה ט"ו סעודת וכן הקשה בפני יהושע ובשער המלך והנה התוספות בברכות דף מ"ט הקשה למה אמר הגמרא אי בעי אכל הא חייב לאכול פת בי"ט ותירצו דעכ"פ מצד הסוכה אין חיוב והקשו מאי נ"מ אי חייב מצד י"ט אי מצד סוכה הא עכ"פ חייב לאכול וכיון שצריך לאכול צריך נמי לאכול בסוכה ותירצו דנ"מ לענין ירדו גשמים דמצד סוכה פטור נמצא לפ"ז הא דקאמרו רבנן חוץ מליל י"ט הראשון כוונתם אפילו ירדו גשמים צריך לאכול בסוכה כמו שהוא דעת הרבה פוסקים מעתה י"ל מדרבנן נשמע לר"א כשם דלרבנן חייב בליל ראשון והחיוב אפילו ירדו גשמים ה"ה לר"א דהחיוב בי"ד סעודת החיוב ג"כ אפילו אם ירדו גשמים אבל החיוב דסעודה ג' ניהי דחייב לאכול עכ"פ בירדו גשמים פטור כמו אליבא דרבנן בשאר הימים אף שחייב לאכול פת מ"מ אם ירדו גשמי' פטור מלאכול בסוכה ולהכי לא נקט ר"א ט"ו סעודת כיון דאלו י"ד סעודת חייב אפילו בירדו גשמים משא"כ בסעודה ג' אך תירוץ זה נכון לפמ"ש התוס' בברכות אמנם התו' כאן לא ניחא להו בהך תירוצא שהרי תירצו דה"ק אי בעי לא אכל כלל פת רק ממיני תרגימא ובאמת לכאורא זה התירץ דוחק אלא דלא ניחא להו בתירוצם דברכות משום דסברי דלילה הראשונה אפילו ירדו גשמים פטור וכמו שהוא דעת הרשב"א ושאר פוסקים וא"כ ה"ה לר"א בכל י"ד סעודות והדרה קושיא לדוכתיה למה לא נקט ט"ו סעודות. איברא לכאורא י"ל תירוץ אחר שעולה אפילו לפי התוספות כאן משום דשיעור סוכה הוא יותר מכביצה ואם אכל פחות מכאן פטור לאכול בסוכה ושיעור ג' סעודות בכזית וא"כ פטור לאכול בסוכה וא"כ להכי לא תני ר"א ט"ו סעודות כי אלו י"ד סעודות (אע"ג דאפשר לומר דסגי בהו בכזית מ"מ חובה באכילתם בסוכה מצד חיובם בעצמם) חייב עכ"פ לאכול בסוכה משא"כ סעודה ג' אי בעי לא אכל בסוכה כיון דלית ביה כשיעור שחייב לאכול בסוכה איברא דיש לדקדק לכאורא באיזו סברא פליגי התוספו' דהכא עם התוספות דברכות דהתם סברי דחייב לאכול לילה הראשונה אפילו אם ירדו גשמים והתוספות דהכא פטרו והנראה לפמ"ש מהרש"ל בדברי רש"י דהא דילפינן ט"ו מחג המצות היינו לענין שחייב עכ"פ לאכול. אבל לא שחייב לאכול בסוכה אלא דממילא כיון שמחויב לאכול מחויב ג"כ לאכול בסוכה (וזה בוודאי נלמד מתשבו כעין תדורו) א"כ פשיטא דאם ירדו גשמים פטור דמה"ת לחייבי' לאכול בסוכה ואי משום שהוא אכילה של חיוב אטו מי שנדר לאכול בסוכת כמה אכילת א"כ הם ג"כ חיוב אטו מי חייב לאכול בירדו גשמים בסוכה דוקא אלא אוכל חוץ לסוכה ומקיים נדרו אמנם לפמ"ש מהרש"א דהכי הוא ממצה מה התם חייב לאכול פת מצה אף הכא חייב לאכול בסוכה א"כ כיון דגם החיוב של סוכה נלמד מהתם פשיטא דאפי' ירדו גשמים חייב א"כ התוס' דהכא סוברים כשיטת מהרש"ל ולהכי פטרי לילה הראשונה בירדו גשמים והתו' דברכות סוברים כשיטת מהרש"א ולהכי שפיר מחייבו בירדו גשמים. אלא לכאורה מהרש"א לשיטתו אזיל שכתב דהא דכתבו התו' דלר"א משלים במיני תרגימא בשאר ימים זו לשוטתם דסברי דלילה הראשונה לא מהני השלמה ולפיכך לא גריס במשנה ליל י"ט הראשון ובוודאי כוונת מהרש"א דאפילו בפת לא מהני השלמה ללילה הראשונה דאל"כ למה צריך לגרוס י"ט אפי' גריס ליל י"ט הראשון נמי ניחא ונאמר דליל י"ט הראשון מהני השלמה בפת דוק' ובשאר הימים אפי' במיני תרגימא והא דקאמר משלים במיני תרגימא אשאר ימים קאי דאלו לילה הראשונה בפת דוקא ובשאר ימים במיני תרגימא אפילו ונקט מיני תרגימא לרבותא דבפת פשיטא דיצא אלא וודאי צ"ל דלילה הראשונה לא מהני השלמה כלל כיון דילפינן מליל פסח החיוב לאכול בסוכה א"כ מה התם לא מהני השלמה כיון דנלמד החיוב דוקא בסוכה ועל סוכה לא מהני השלמה כמו שהקשה הגמרא והאר"א י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה ואפילו אם נאמר כסברת הריטב"א דדון מינה ואוקי באתרא אעפ"כ לא מהני השלמה כיון דעיקר הילפותא על סוכה קאי. ובלא"ה דברי הריטב"א צ"ע דבחולין דף ק"כ מוכח דר"א סבר דון מינה ומינה אמנם לשיטת מהרש"ל דעיקר ילפותא דחייב לאכול אבל בסוכה לא נלמד מפסח א"כ שפיר י"ל דמהני השלמה ללילה הראשונה כיון שאין החיוב לאכול בסוכה אלא דהשלמה הזאת בפת דוקא ובמה שאמר הגמר' במיני תרגימא אשאר לילות קאי וא"כ שפיר יש לגרוס במתני' ליל י"ט הראשון ודלא כמהרש"א וזה ג"כ דעת הרב תי"ט שכתב על דברי התוס' דהא דקאמר ליל י"ט הראשון לרבותא דאפ"ה מהני השלמה ולפי דברי מהרש"א דבריו תמוהין דהא לא מהני השלמה אלא וודאי צ"ל דסבר כשיט' מהרש"ל כאשר כתבתי ושפיר מהני השלמה ובלא"ה דברי מהרש"א צ"ע אי גרסינן במתני' י"ט הראשון ומליל י"ט הראשון לא קאמיירי ר"א דגם הוא מודה דלא מהני השלמה א"כ מה מהדרו רבנן אין לדבר תשלומין וע"ז נאמר מעות הא לדידהו לא מחייב כלל ואיך שייך תשלומין בדבר שאינו חייב כלל ומאי מעוות עשה אמנם אי אלילה הראשונה קאי דהוי חיוב ניחא:

ולפמ"ש יובן מ"ש התוספות בד"ה והא אר"א אהא דמחייב לאכול בסוכה פריך דנתקשו בו המפרשי' בביאורו ועיין רצוף אהבה ויד אליה. אמנם לפמ"ש דבריהם נמשכו למה שכתבו בדיבור הקודם דלכאורא אפשר לפרש דקושיות הגמרא היא למה אר"א ליל י"ט הראשון הא לכל י"ד סעודת בעי השלמה ועיין בריטב"א אמנם הא תינח אי גרסינן במתניתין ליל י"ט הראשון. אבל לפמ"ש מהרש"א דלא גרסינן רק י"ט הראשון אי אפשר לפרש כן (ולומר דקושיות המקשן אימי חה"מ וודאי דוחק דבזה אי אפשר לטעות ולחלק משא"כ בין לילה הראשונה לשאר סעודת וודאי דיש לחלק) מעתה שפיר כתבו התוספות לפמ"ש בדיבור הקודם דפירש אי בעי לא אכיל היינו פת ולא כמ"ש בברכות הפירוש דאי בעי לא אכל והיינו משום דסברי כאן דאם ירדו הגשמים בלילה הראשונה דפטור וכשיטת מהרש"ל. ועתה שפיר יש לגרוס לילה הראשונה וא"כ הוה אפשר לפרש דזה קושית הגמרא וכמ"ש הריטב"א לכן הוצרכו לפרש אהא דמחויב לאכול בסוכה פריך אמנם לפי שיטת התוספות דברכות דבירדו גשמים לילה הראשונה חייב והיא שיטת מהרש"א א"כ לא גרסינן כלל לילה הראשונה ופשיטא דאין לפרש כך ולא הוה צריך התוספות לפרש דהקושיא היא מסוכה דפשיטא דאין לפרש בענין אחר מעתה לפ"ז התוספות הוצרכו לדחוק בלשון אי בעי לא אכל משום דלא אפשר להו לפרש כסברת התוספות בברכות משום דסברי כשיטת מהרש"ל ולפי זה אם ירדו גשמים פטור לילה הראשונה אך לכאורה קשה דלא הוצרכו התוספות כאן לדחוק בלשון אי בעי לא אכל ונפרש כמ"ש בברכות ואי משום קושיא מאי נ"מ כיון דירדו גשמים פטור הוא שפיר נ"מ כיון דאינו חייב לאכול מצד סוכה רק מצד י"ט א"כ אינו חייב לאכול רק כזית ופטור מן הסוכה וכן הקשה בלשון לימודים ובשער המלך וע"כ צ"ל כמ"ש בשער המלך כיון דהוה סעודת חיוב הוה כקבע ואע"ג דלא הוה אלא כזית חייב לאכול בסוכה (ומ"ש לעיל מנודר יש לחלק) וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה ט"ו סעודת הוה ליה למחשב כיון דהוה סעודת חיוב אע"ג דלא אכיל אלא כזית חייב לאכול בסוכה וצ"ל דבאמת התוספות לר"א באמת חייב לאכול הי"ד סעודות בסוכה אפילו פחות מכביצה דכך חייביה רחמנא אבל סעודה ג' לא חייב בפחות מכביצה בסוכה כיון דמתשבו כעין תדורו נפקא ודוקא ב' סעודת אדם רגיל לאכול ביום אבל לא ג' ולהכי לא מנה ר"א ט"ו סעודות. ולפ"ז יש ליישב למה באמת תלמודא דידן חולק על הירושלמי ולא נפקא ליה נמי מגז"ש דמילואים מתשבו דהא בלא"ה צ"ל לכ"ע הך גז"ש לענין סוכה שיהי' נוהגת בלילות כבימים כדאיתא לקמן דף מ"ג אלא וודאי צ"ל דלהכי נפקא ליה תלמודא דידן מתשבו כעין תדורו לתרץ הך קושיא דאלו לשיטת הירושלמי קשה לחשוב ט"ו סעודות וא"ל כתירוץ התוספות בברכות דקשה מאי נ"מ וא"ל אם ירדו גשמים דהירושלמי סבר כשיטת מהרש"ל ופוטר אם ירדו גשמים ולפיכך הביאו התוס' הירושלמי להכריח סברתם שכתבו בדיבור שאחר זה בפירוש אי בעי לאכול ולא כמ"ש בברכות דאלו לפמ"ש חייב בירדו גשמים ותלמודא דידן בע"כ לא סבר כן דקשה כיון דהירושלמי למד מהך גז"ש דמלואים למה תלמודא דידן נמי לא יליף כן וצ"ל דקשה לתלמודא דידן א"כ לחשב ט"ו סעודת דהיינו סעודה ג' נמי ולכן הוצרכה התלמודא דידן ללמוד מתשבו כעין תדורו וא"כ סעודה ג' אינו חייב לאכול בסוכה אמנם לסברת התוספות בברכות הדרא קושיא לדוכתיה ניליף מגז"ש דמלואים כיון דבלא"ה צ"ל הך גז"ש ואי משום קושיא נחשב ט"ו סעודות הא בלא"ה לא קשיא כאשר כתבתי לעיל דסעודה ג' פטור בירדו גשמים לר"א אלא וודדאי צ"ל דאפילו בשאר סעודת אי ירדו גשמים פטור וה"ה לילה הראשונה וא"כ צ"ל הפירוש אי בעי לא אכל היינו לא אכל פת וא"כ זה הדיבור הקדמה לדיבור שאחר זה ומישך שייכא בהדדי:

י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה. שאגת ארי' סי' ק"ב: שער המלך ח"א פ"ט:

ועוד אמר ר"א. מגילת ספר עשין כ"ט ע"ג:

תוס' ד"ה תשבו. באר יעקב קל"ב ע"ג. ק"מ ע"ג:

תוס' ד"ה והאר"א. יד אליה ל"ג. רצוף אהבה:

תוס' ד"ה במיני תרגימא. יד אהרן א"ח סימן רצ"א בהגהות ב"י:

תוכן העניינים

יד דוד על סוכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה