יד דוד על סוכה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כה.
שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה. עיין בהרא"ש ובהגהות הרא"ש ובהרא"ם בביאורו לסמ"ג ובגט מקושר קי"ד ע"א:
והעוסק במצוה פטור מן המצוה עיין ביצחק ירנן דף ע"ו שהקשה משם מהרח"א הא דאמרינן במנחות דף מ"ט תדיר ומקודש איזה מהן קודם כגון תמידין דלמחר ומוספין דהיום ומאי ספק הא וודאי תמידין קדמי דהעוסק במצוה פטור מן המצוה. ובאמת לא ירדתי לסוף דעת מהרח"א המקשה דלמה קורא עוסק במצוה התמידין נקרא המוספין עוסק במצוה והא וודאי יותר נקרא עוסק במצוה שהמוספין זמנו היום והתמידין אין זמנן אלא למחר ואיך יקרא בהיום עוסק במצוה ותו מאי התחלת קושיא כמו שכתב הוא עצמו אטו אם מקריב תמידין פטור מן המוספין וכן להיפך הרי השאלה לא היתה אלא על מי שאין לו סוף דבר לא עמדתי על דבריהם. ועיין מה שכתב בספר למנצח לדוד דף ל"ג ע"ג שכתב מעין קושיא זו:
מהתם נפקא ויהי אנשים אשר הי' טמאים לנפש אדם כו' ופירשי' דמוכח דעוסק במצוה פטור מן המצוה כיון דנטמא ז' ימים קודם פסח אע"פ דיעכב עליהם עשיית הפסח והקשה הריטב"א דאיך אפשר ללמד והלא הם הי' סבורים דיכולים לעשות הפסח וכן הי' בדין ששוחטין וזורקין ועיין במחנה אפרים בהגהותיו דף כ"ט ע"ג שהקשה כן ובימיו לא נדפסו חידושי הריטב"א ונראה לפמ"ש הריטב"א דכ"ע ס"ל כר' יצחק שחל שביעי שלהם בערב פסח והא דקאמר הגמרא במקום אחר בשם רבי יצחק משום דקאמר הכי בפירוש ובע"כ צ"ל דיליף מביום ההוא דמשמע מביום ההוא אין יכולין לעשות ומה נ"מ בזה להא דכתבה התורה זה אלא וודאי צ"ל דלהכי כתבה התורה דלא נטעי לומר שנטמאו ימים רבים מקדם אבל סמוך לפסח לא נטמאו דאין רשאין לטמאות כדי שלא לדחות מקרבן פסח לכך כתבה התורה ביום ההוא למילף מיניה דאפילו סמוך לפסח שלא יוכלו באמת לעשות הפסח ביום ההוא (אע"פ שאלו הי' יכולין לעשות ביום ההוא) מותר לטמאות ושוב נדפס שמחת י"ט וראיתי לו בדף נ' שכתב כן אלא שכתב דדוקא ר' יצחק הוא דסבר הכי ולא שאר תנאי ותמהני שלא ראה דברי הריטב"א דכ"ע ס"ל הכי וגם לפי שיטתו מאי מקשה הגמרא מהכא נפקא מהתם נפקא הא לשאר תנאי דלס"ל לרבי יצחק צריך למילף מהכי וביצחק ירנן דף ע"ו תירץ בשם הרב שער המלך ע"פ מה דהביא הרא"ם בשם הספרי דהם ידעו דאין קדשים קרבים בטומאה רק שאלו דיזרק הדם על הטמאים והבשר יאכל לטהורים וא"כ נטמאו אע"פ שידעו שלא יוכלו לעשות הפסח באכילה ע"ש ואין זה מספיק דהא אכילת פסחים לא מעכבה ואפילו אם נאמר דפלוגת' דתנאי היא מ"מ מאי מקשה דהא למ"ד לא מעכבי אי אפשר למילף מהתם:
נושאי ארונו של יוסף הי'. עיין טירת כסף דף צ"ד ע"א וע"ב ידי משה קמ"ד ע"ג: