יד דוד על סוכה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כג.
מתניתין מני ר"מ היא כו' מ"ט דרבי יהודה. עיין בספר סם חיי בדרשות דף מ"א שהקשה דהא וודאי אף לרבי יהודה עיקר קרא דחג הסוכות דבעי סוכה הראוי' לשבעה לאו לענין זה נכתב ע"ג בהמה דהא מדאורייתא מותר הוא אלא בע"כ צ"ל דקרא אתא לאין עושין סוכה בחולו של מועד כדאמר ר"א לקמן בדף כ"ז ומינה ממילא לרבי יהודה כיון דאינו ראוי מדרבנן נמי לאו סוכה הראוי לשבעה מקרי וא"כ מאי מקשה ור"מ נימא דר"מ סבר כחכמים דעושין סוכה בחולו של מועד ולא בעינן סוכה הראוי לשבעה ובשער המלך דף צ"ב ע"ג תירץ דקשה למה נקט פלוגתייהו בכה"ג על גבי בהמה ולא נקט פלוגתייהו בעושין סוכה בחש"מ אלא ש"מ דבזה אף ר"מ מודה דסבר כר"א וא"כ שפיר מקשה ור"מ כיון דהוא בע"כ נמי סבר דסוכה הראוי לשבעה בעינן ע"ש ולע"ד יש להשיב דילמא לעולם אף בעושין סוכה בחש"מ פליגי ור"מ שרי והא דנקט פלוגתייהו בכה"ג משום רבותא דרבי יהודה דאפילו ע"ג בהמה דמדאורייתא מחזי חזי פסל רבי יהודה וקרי ליה אינה ראוי' ולעיקר הקושיא יש לומר דבוודאי הגמרא הי' יכול לתרץ כן דר"מ לא סבר כר"א אלא הגמרא רצה לאשמעינן דאפילו לר"א כשר בכה"ג דסוכה הראוי היא ועוד הקשה לדעת הרי"ץ גיאת שהביא הר"ן דפסק כרבי יהודה קשה הא קיימ"ל כחכמים דעושין סוכה בחש"מ ומוכח לעיל דף ט' דב"ה הכי ס"ל דעושין סוכה בחש"מ ובאמת קושיא עצומה היא ולכן נ"ל דהרי"ץ גיאת סבר דטעמא דרבי יהודה לא שייכא בדר"א כלל דר"א סבר דקרא סוכה הראוי' לשבעה אפילו לאין עושין סוכה בחש"מ מתוקמא ובזה ר"מ ורבי יהודא חולקין עליו אבל זה הדרש דסוכה הראוי לשבעה היינו שלא יעשה סוכה רעוע כל כך שאינו יכולה לעמוד וכגון שאינו יכולה לעמוד ברוח מצויה ובזה כ"ע מודים דדרשינן ליה מכח הך דרשא וסבר רבי יהודא דה"ה ע"ג בהמה ור"מ סבר דע"ג בהמה כיון דמדאורייתא מחזי חזי שפיר דמי והכריח הרי"ץ גאות זה אדרב' מקושיות הרב סם חיי מדלא קאמר ור"מ לית ליה הך דרשא כחכמים דר"א אלא וודאי בהך דרשא לענין זה כ"ע מודו ועיין עוד שם בשער המלך ובחקרי לב דף רט"ו ע"ב הקשה למה שפירשי' בסמוך שמא תמות הבהמה בי"ט ונמצא מבטל ממצות סוכה א"כ מ"ש הכא דמכשיר ר"מ ולא חייש שמא תמות בשלמא אם נאמר דבסמוך החשש שמא תמות ולאו אדעתיה שהסוכה פסולה ולא בי"ט דוקא מיירי אתי שפיר דכאן לא שייך שאם תמות הסוכה נופלת אבל לרשי' שכתב דאין לו סוכה לי"ט קשה ואפשר לומר לדעת רשי' דבהכי נמי מיירי דאם תמות הבהמה אין הסוכה נופלת אלא עומדת ע"ג קרקע וא"כ לא בטיל ממצות סוכה ולפי האמת א"צ לומר כך כיון דלאו היינו טעמא דר"מ ושוב ראיתי בריטב"א בד"ה מ"ט דרבי יהודא שכתב והוי כמו שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה. ונראה שנתכוון למה שכתבתי:
עשאה לבהמה דופן לסוכה. מרכבת המשנה ח"ג פ"א דנזירות ה"ד ופ"ו דטומאות מת ה"ד. שביתת י"ט נ"ז ע"ב:
שמא תברח. חקרי לב רט"ו רי"ו רכ"ה:
ולמ"ד שמא תמות ניחוש שמא תברח. שבות יעקב חלק ראשון סימן ל"א ועיין בארוכה שער המלך ח"א דף פ"ז ע"א על הסוגיא. ובתולדת יצחק.
רש"י הראוי לשבעה והשתא דגזור רבנן כו' אינה ראוי ליום ראשון. הריטב"א כתב זו אינה ראוי לז' רצופין שהשבת בא לעולם תוך השבעה והבהמה אינה ראוי לשבת ולא זכיתי להבין דבריו דמאי אולמא שבת מיו"ט והא בפרק משילין תניא בהדיא אין עולין ע"ג בהמה ומוכח שם דאף ביו"ט וא"כ אמאי צריך הריטב"א לדחוקי דמשום שבת הוא וצ"ע:
רש"י גזירה שמא תמות הבהמה בי"ט כו' ונמצא בטל ממצות סוכה והקשה בשער המלך ח"א דף פ"ח דלמה הוצרך רש"י לומר שהחששא הוא שמא תמות ביו"ט והלא אפילו תמות בח"ה ג"כ איכא למיחש דלא יהיב אדעתיה וכדאמר הגמרא בסמוך ולפי דעת רש"י למה הוצרך הגמרא לומר משום דלאו אדעתיה דאפילו אי יהיב דעתיה בי"ט הלא וודאי אי אפשר לתקן ואפשר לומר לדעת רש"י למה דהוה בעי למימר דפליגי דוקא בפיל שאינו קשור דחיישינן שמא תברח האי וודאי ליכא למימר דלאו אדעתיה דוודאי דבר גדול כפיל אי אפשר שלא יראנו ולכן בע"כ הוי צריכין לומר דהחשש הוא בי"ט דוקא שלא יהיה לו סוכה בי"ט הא בחש"מ אליבא דכ"ע דשפיר דמי כי אם ימות או יברח יעשה סוכה אחרת ולפי מה דקיימ"ל דעושין סוכה בחש"מ אמנם לפי מה דמוקי דמיירי דוקא דקשור ומתוח באשלי ועביד בהוצא ודפנא א"כ הרי ליכא שום חשש רק דמייתא וכווצא ובזה שפיר יש לומר דלאו אדעתיה כי קרוב הדבר דלאו אדעתיה ולא צריכין תו לאדחוקי ולומר דמשום דאין לו סוכה ביו"ט הוא אלא אפילו לאחר י"ט נמי לאו שפיר דמי וקרוב לזה כתב בחקרי לב דף רט"ו ע"ב: