יד דוד על סוכה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ט:
העושה סוכתו תחת האילן. עיין תמים דעים סימן ק"צ. ועיין בארוכה במלכי בקודש דף קי"ז:
כשחבטן שער המלך ח"א פ"ח. מרכבת המשנה ח"ב פ"ה דסוכה הי"ב:
בסוכת תשבו כו' בסכת כתיב והקשה בראשון לציון בשם חכמי הישיבה דהא לעיל דרשינן לרבנן מדכתיב חסר לדופן אחד בשלמא לר"ש ניחא דדריש לעיל המקרא י"ל דהמסורת אתא לסוכה תחת סוכה ובאמת לעיל בתוספות הקשו איכא [לוח הטעות: איפכא] שכתבו ועוד דלקמן פסלינן לכ"ע סוכה תחת סוכה מדכתיב בסוכות ולא אמרינן יש אם למקרא משמע דלרבנן דסברי דיש אם למסורת ניחא ולא קשיא להו רק על ר"ש וכפי מה שכתבתי למעלה דוודאי עיקר סוכה הוא הסכך ולא הדפנות כי דפנות לא נקראים סוכה ורק מיתורא ד"ג בסכת דרשינן להו וא"כ אין מקרא יוצא מידי פשוטו וכיון דכתיב בסכת חסר פשוטו דקרא הוא לחד סכך ולא שני סככות אבל אם נאמר יש אם למקרא שפיר קא קשיא להו כיון דלא דרשינן מסורת כלל א"כ מנל"ן למפסל סוכה תחת סוכה זה נ"ל בכוונתם ומ"מ אפשר לומר דוודאי מה שהוא פשוטי' דקרא כגון הכא בסוכת דקאי על הסכך מודה ר"ש דיש אם למסורת ורק מה שנדרש מכח ייתור דהיינו המחיצות בזה סבר יש אם למקרא:
פעמים ששתיהן כשרות. מרכבת המשנה ח"ב פ"ה הכ"ב:
רש"י הא קמצטרף. עיין פנים מאירות ח"א סימן מ"ד:
רש"י בשחבטן. תולדות יצחק ועיין בגיטין נ"ד גבי נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות דכתב רש"י דכל זמן שהוא במחובר חשיבה ולא בטלה ולמה כאן בטלה במחובר ויש לחלק דהתם מטעם קבוע הוא שנטיעה של ערלה וכלאי כרם קבוע והוה כמחצה על מחצה וכאן לא שייך. ועוד י"ל דכאן הרי לאו לענין אכילה הוא רק הפסול הוא מפני הצירוף וכיון שאינו ניכר צירוף דידי' א"כ שפיר בטל ועוד י"ל דרשי' כתב ומדאורייתא בטל אפשר דכוונתו באמת במקום אחר מחובר לא בטל עכ"פ מדרבנן אמנם כאן כיון דמדאורייתא בטל לא החמירו בו. ועיין יצחק ירנן פ"ז ע"א:
רש"י מהו למימרא כו' לאו משום שני סככים איכא ט"ז בסימן תרכ"ו. ובפנים מאירות ח"ג סימן מ"ד:
באותו הדבור כזוזא מלעיל כאסתרא מתחת. עיין מהרש"א ומה שחולק בין אויר לסכך פסול כן נראה מדברי הר"ן לקמן דף כ"ב. ועיין בכסף משנה פ"ו ומה שהשיג מהרש"א על מהרש"ל דדבריו אינם מובנים ראיתי מתקשים בו וכוונתו פשוטה לפי שנראה שמהרש"ל הבין דברי רש"י כפשטן דלכך כשר כיון דזוזא מלעיל כאסתרא מלתחת אבל לתוספות דמפרשי בהיפך א"כ כאן כשוים האויר והסכך פסול ובאמת אם כך היתה כוונת מהרש"ל אין לו מובן דהא לדברי התו' פשיט' דכשר אפי' כשאויר והסכך שוה למעלה דפרוץ כעומד מותר ורק כשנראה למטה שוה פסול אמנם אפשר כוונת מהרש"ל לא הי' רק להודיע שהתוס' חילק בענין אסתירא וזוזא אבל לא היתה כוונתו שהתו' חולק על דינא של רשי:
בא"ד והמפרש חבטה תלישה או שליפה טועה כו' נראה דתלישה היינו שתלש מן האילן ושליפה היינו ששלפן ממקומן ועשאן למעלה מן הסוכה אבל עדיין מחוברין באילן וזה שכתב רש"י דאי מחובר מאי אהני כוונתו לפי מה שמפרשים שליפה דהיינו מחובר ואי תלש הוא הא קתני או קצצן כלומר ואי תלש שמפרשים חבטה תלישה א"כ קשה הא קתני או שקצצן. ועיין גט מקושר דף קי"א:
תוס' ד"ה והא קאמצטרף שער המלך ח"א פ"ח. מרכבת המשנה ח"ב פ"ה דסוכה הי"ב: