יד דוד על סוכה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ו.
אלא הלכתא נינהו וקרא אסמכתא בעלמא הוא. עיין בדברי אמת בקונטרסים דף פ"ג שכתב ראי' לדברי הרמב"ם דבברכות אמר אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וכאן אמרו הלכתא ש"מ דהכל חדא ואפשר לומר עם מה שכתב תוספות ישנים ביומא דף פ' שבעל התוספות רצה לומר מדקאמר בברכות ואידך ותסברא שיעורן מי כתיבי משמע דוקא למ"ד כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה הוא שסובר הכי אבל ר' חנן גופיה סבר דמן התורה הם השעורים אמנם רבו אינו מודה לו בזה דוודאי אף לר' חנן שיעורן לא כתיבה ומ"מ קאמר שם בברכות שפיר כיון דאסמכינהי אקרא אין ללמוד משום דכל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה ובאמת דברי התוספות טעמא בעי דבמאי נחלקו שם בברכות אי יכולין למילף כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה או לא כיון דשניהם מודים ששעורים לא כתיבה ולמ"ד הלכתא קרא למה לי והנראה דכבר כתבתי ביומא כי השעורים של הלכה למשה מסיני נמסרו סתמא ולא על מה רק מהך קרא דרשו ודרשו רוב שיעורים כזתים ואע"פ ששם פקפקתי על זה דמנל"ן למדרש ארץ שרוב שיעורי' כזתים יש לומר מדכתיב ארץ שני ולמה לי בשלמא ארץ ראשון איצטריך אבל שני בע"כ להורות ארץ שרוב שעורי' כזתים ומדסמך ארץ לזתים דריש הכי וא"כ נסתר מה שאמר שם בברכות זה שני לארץ וזה שלישי לארץ כיון דארץ איצטריך א"כ אין קדימה בזו במה שכתוב סמוך לארץ א"כ ממילא אכולה דרשא דהמוקדם בפסוק לית ליה לר' חנן כיון דסבר דאע"פ דהלכתא היא צריכין קרא וא"כ בע"כ לרבי יצחק דסבר דכל המוקדם בפסוק לס"ל דהלכה למשה מסיני הם וא"כ אעפ"כ הי' צריך לקראי ולא הי' אפשר ללמד ממנו כל המוקדם ובע"כ צ"ל דמדרבנן וא"כ כל הקרא מיותר לכל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה אמנם כאן שאמר בפירוש שיעורן הלמ"מ שפיר קאמר הלכתא נינהו ואסמכינהו אקרא אמנם התוספות כאן לס"ל הכי שהרי כתבו דבפרק כיצד מברכין משמע דדרשא גמורה היא וכוונתם וודאי כמ"ש הת"י ביומא שהי' רוצה לומר בעל התוספות ומ"ש ושמא למאי דמסיק התם ואידך שיעורין מי כתיבי לא פליגי ונראה לכאורא כוונתם כי לא פליגי כלל ר' חנן ור' יצחק וא"כ אף לרבי חנן כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה וא"כ צ"ל דאע"פ דהלמ"מ הם יש שפיר למילף כל המוקדם בפסוק אם לא שנדחק עצמינו בכוונתם דמה שכתבו דלא פליגי היינו לענין זה אם הוא מן התור' ממש דגם לרבי חנן אינו מן התורה רק הלכתא ומ"מ צריך קרא כמ"ש ועכ"פ חולק על ר' יצחק במה שדריש כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה וכמ"ש ביומא:
חציצין דאורייתא נינהו רובא ומקפיד עליו עיין ראב"ן ק"ג פירש הסוגיא:
רש"י הוא טמא מיד כו' ודרשינן בת"כ. עיין בהרא"ם פ' מצורע. ועיין בחזון נחום פי"ג דנגעים ולא הבנתי מה שכתב על הרמב"ם שכתב בין אוכל בין עומד בין יושב כוונת הרמב"ם על ת"כ הלזו אבל אין כוונת הרמב"ם כלל לענין אכילה כיצד תהי' שכבר כתב זה למעלה מזה: