אור ברסלב

יד דוד על סוכה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ב.

מסכת סוכה פרק ראשון

השגות הראב"ד לבעל המאור תמים דעים סימן רמ"א:

למעלה מעשרים אמה הרע"ב תפיס תרוצא דרבא דעד עשרים אדם עושה סוכתו דירת ארעי וכתב התי"ט דאין לומר דאפילו פחות מ"כ אם עשה דירת קבע פסולה דאי אפשר לעמוד עליו והוא מדברי הר"ן כמ"ש התי"ט ובשושנים לדוד כתב עליו דלא הי' צריך להעתיק מדברי הר"ן כי רבא גופיה קאמר דעד עשרים אדם עושה דירת ארעי כי עביד דירת קבע נמי נפק והא ל"ק דהר"ן בעי לתרוצי לרבא גופיה דמנליה הא סברא דילמא באמת לפ"ז דדירת ארעי בעינן אף בפחות מ"כ דוקא דירת ארעי לזה הוצרך לומר דזה אי אפשר:

מ"ש גבי סוכה כו' לשון לימודים חא"ח קי"ד ע"ד. זרע יצחק. ועיין מה שכתבתי בתחלת ערובין:

סוכה דאורייתא. מלכי בקודש קט"ו. ברכי יוסף לשון התוספות דף ק"צ:

אמר קרא למען ידעו דורתיכם כו' ר' זירא אמר. עיין על כל הסוגיא זרע אמת בחדושים סימן מ"ט:

אלא מעתה העושה סוכתו בעשתרות קרנים כו' ואין להקשות ואימא ה"נ דפסול דא"כ ה"ל לאשמעינן במשנה ולימא כל צל שאינה מחמת סכך אלא מחמת דבר אחר פסול כדי דלא נטעי דהא השתא דקתני סוכה שהיא למעלה מעשרים יש לפרש במשנה כפירוש שאר אמוראי ולא כרבי זירא וא"כ הוה לפרושי בהדיא הך דינא:

דל דפנות ליכא צל סוכה. עיין במהר"ם לובלין שנדחק הרבה ולא ידעתי למה נדחק ולע"ד הקלושה הדבר כפשוטו דרבי זירא סבר דבעינן דוקא צל מחמת הסכך ולא דבר אחר אמנם אם הסכך עושה צל כהוגן וגם דבר אחר עושה צל לית לן בה ולהכי בעשתרות קרנים כי נסתלק עשתרות קרנים אעפ"כ איכא צל סוכה לכן לית לן בה אבל למעלה מ"כ עיקר הצל מחמת הדפנות ולא מחמת הסכך דהא אנו אם מסלקין הדפנות ליכא צל סכך וא"כ הצל רק מחמת הדפנות ולכן פסול אפילו אם לא סילק הדפנות ומה שאמר דל דפנות כו' היינו המופת על זה שאין הצל מחמת הסכך אלא מן הדפנות וכוונתו אלמלי היינו מסלקין הדפנות לא הי' צל לכן אפילו עכשיו דלא סלקו פסול:

בסוכות תשבו שבעת ימים אמרה תורה כל שבעת ימים צא מדירת קבע כו'. עיין במהר"ם לובלין ובחדושי הרשב"א וע"פ דרכו יש לפרש דהכי קאמר דפרושו דקרא בסוכות תשבו ולא בבתים וכי תימא מה חילוק בין סוכה לבית לזה קאמר קרא שבעת ימים כלומר דזה הוא החילוק בין סוכה לבית דהסוכה הוא רק לשבעת הימים כלומר דירת ארעי אבל בית דירת קבע וא"כ עיקר כוונת הכתוב לצאת מדירת קבע לדירת ארעי כנ"ל נכון לפי דרך הרשב"א. ועיין במלכי בקודש דף קט"ו על דברי הרשב"א לענין קבע וארעי ושאר הפוסקים:

רש"י מבוי כו' הרי הוא רשות היחיד לבני חצרות כלומר מדאורייתא מותר לטלטל דהוה רה"י וחכמים אסרוהו ולמה אסרוהו חכמים ומפרש רש"י הטעם כיצד נקרא מחצר למבוי מרשותו לרשות חברו שהרי גם המבוי רשותו הוא וקאמר רש"י שבחצר יש לכל אחד רשות מיוחדת ובמבוי כולן משותפין וא"כ הוי כמו מרשותו לרשות חברו כנ"ל על דרך מהרש"ל. ועיין זרע יצחק ודברי מהר"ם דחוקין:

רש"י סוכה דנפישי מילי כו' דמצי למכללנהו כולהי בהך פסולה ושמעתי מקשים דהא הך דעשרים אמה היא בבא בפני עצמה וליכא רק חדא וא"כ ליתני ימעט ובסיפא דאיכא טובא ליתני פסולה ולדידי לא קשיא דוודאי אי הוה תני תקנתא גבי גבוה למעלה מעשרים הי' צריך למתני תקנתא בכולהי כדי שלא נטעי ונאמר דבסיפא לא תני פסולה משום לשון קצרה אלא דלא מהני תקנתא וכיון דהוכרח בע"כ לשנות בסיפא פסולה משום לשון קצרה תני נמי ברישא פסולה אע"ג דהוה ג"כ קצרה:

רש"י עד עשרים אמה כו' וע"כ לא הקפידה תורה כוונתו דלא נימא דהתורה לא הקפידה רק על ארעי וקבע וכל שעושה קבע אפילו למטה מעשרים פסולה וכל שעושה ארעי אפילו למעלה מעשרים כשרה דזה אינו כמ"ש הר"ן והביאו התי"ט דזה הוא דבר שאי אפשר לעמוד עליו ובע"כ צ"ל דדוקא לענין זה קפיד שיהי' ראוי לעמוד בשיעור ארעי ואע"פ שעשאה קבע שפיר דמי וכן להיפך בגובה יותר מעשרים דבעי דוקא קבע אע"פ שעשאה ארעי פסולה וכן משמע בתוס' ומ"ש הרשב"א בשם התוספות ליתא בתוספות שלפנינו:

תוס' ד"ה מ"ש גבי סוכה כו' ועוד גבי הדס דצריך למתני תקנתא כו' היינו למאי דמסיק התם בגמרא דלאחר שאגדו קמיירי וא"כ ה"א כיון שגדולו באיסור ומצד עצמו אינו ראוי לא מהני תקנתא לכך צריך לאשמעינן אבל קודם דאגדו פשיטא דהך גדילתו באיסור לא מהני למיפסלה כיון שעדיין לא אגדו ולא תקנו ללולב ועיין במפרשים. ועיין במנחת בכורים. ובזרע אמת בחדושים סימן מ"ח:

תוס' ד"ה כי עביד ליה דירת קבע שפיר דמי כו' כיון דלא אסרו אלא מדרבנן לא שייך למימר סימן קללה והקשה בספר שמן המור דלמה לא שייך הא התוס' כתבו בשבת דף ד' גבי לא התירו לו לרדות קודם שיבא לידי איסור סקילה כיון דאינו עושה מחמת האיסור שאסרו חכמים אינו חייב סקילה וכן ערל הזאה ואיזמל לא העמידו דבריהם במקום כרת אינו חייב כרת וא"כ ה"נ כיון שאינו עושה כיון שהוא אסור מדרבנן שפיר הוי סימן קללה וע"ש בחא"ח דף מ"ז ע"ד ולע"ד לא דמי דהא בוודאי כאן קודם שתקנו חכמים לאסור משום גזירת תקרה א"כ אז בוודאי לא היו גשמים סימן קללה א"כ אף אח"כ שתקנו בוודאי לא הי' הגשמים קללה דבשלמא אם מדאורייתא הוא א"כ בוודאי אין ראוי לירד גשמים בחג הואיל ומקיימין מצות סוכה אבל אם קודם תקנת חכמים לא הי' סימן קללה כלל והי' יכולין לירד גשמים בחג מבלי שיהי' סימן קללה א"כ בוודאי קשה הדבר לאמרו דנשתנה הענין לקללה אח"כ ותו קשה על החכמים עצמם למה תקנו משום גזירת תקרה כלל שעי"כ אם ירדו גשמים יהי' סימן קללה הי' להם להניח הדבר כדי שלא יהי' סימן קללה:

באותו הדיבור ומה"ט ניחא נמי לר' זירא כו' ולפ"ז צ"ל הא דקאמר קרא וסוכה תהי' לצל קאי על הסכך ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר קאי על הדפנות דוקא ולא על הסכך ודחקינן להעמיד קרא הכי כיון דמוכח מן התורה דהסכך בעי ארעי ואי אפשר להיות למחסה ולמסתור מזרם וממטר:

תוכן העניינים

יד דוד על סוכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה