יד דוד על מועד קטן· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כח.
ר"א אפילו שאר נשים דכתיב ותמת שם מרים כו' מרים בנשיקה מתה. עיין במרדכי דמשמע מדבריו דאין מפרש כפרש"י במשנה דהטעם משום זיבה אלא שאין כבוד לאשה שתעמיד בארון לפני אנשים ולהכי סמך הך דר"א דאע"ג דבנשיקה מתה ולא שייך בה זיבה אפ"ה קברוה לאלתר ולדעת רש"י י"ל דלא פלוג בין אשה לאשה אע"ג דלא שייך ולנהרדעא דאמרי דוקא חיה אדרבה י"ל כין דבנשיקה מתה כבוד יתירה נהגו בה אע"פ דלא היתה חיה קברוה לאלתר מכח רוב צדקתה שלא תעמוד בפני אנשים אבל בשאר נשים אין חוששין. ועיין במשכנות יעקב קע"א וברא"ם פ' חקת:
אתי' שם שם ממשה ומפני מה לא נאמר ע"פ ה'. עיין ברש"י בחומש ולכאורא יש לדקדק כיון דיש גז"ש שם שם ממשה למה צריך לכתוב ע"פ ה' וי"ל דהכי קאמר כיון דכאן גמר גז"ש גבי אהרן למה נאמר ע"פ נכתוב נמי ע"פ ה' ונילף בגז"ש וצ"ל דעדיף טפי לכתוב בפירוש א"כ גם כאן נכתוב בפירוש ומתרץ הגמרא מפני שגנאי הדבר לאמרו אבל לעולם לכתוב בפירוש עדיף טפי ולהכי כתב באהרן בפירוש אע"ג דשם איצטריך לר"א דתיכף למיתה קבורה תרי שם שם:
למה נסמכה מיתות מרים לפרה אדומה כו' ואר"א יש לדקדק כיון דכבר ילפינן ממרים למה ר"א חולק וי"ל דר"א לשיטתו כי מרים בנשיקה מתה וי"ל דאינה מטמאת ואינו צריך אפר פרה ולהכי אסמכי' קרא לומר דאפילו המת בנשיקה יטמא אבל לא לענין כפרה וראב"י דיליף ממרים סבר באמת דהמת בנשיקה אינו מטמא. ועיין בכתובות ס"פ הנושא דאמר כשמת רבי בטלה כהונה וכתבו שם התוספות בשם ר"ח כהן דאמר אלמלא הי' כשמת ר"ת הי' מטמא לו ור"א לא רצה לומר כר' אליעזר מסמיכות אהרן לבגדי כהונה דבשלמא גבי פרה אדומה וודאי קשה דהרי פרה אדומה הי' בשנה שנייה ומיתות מרים בשנת הארבעים ומה ענין פרה אדומה לכאן הרי כמה מעשים נכתבו שהי' אחר פרה והי' לו לכתוב פ' פרה אדומה במקומה אלא וודאי דלהכי כתבה התורה בכאן להסמיכה למיתות מרים ללמוד מה פרה מכפרת אף מיתות צדיקים מכפרת אבל סמיכות מיתות אהרן לבגדי כהונה ס"ל לר' אמי דלא הוה סמיכות גמור דהרי לא נכתוב שום דבר שלא במקומה והא דכתי' והפשיט את אהרן את בגדיו הרי לא סני בלא"ה דבעי למכתב. ועיין גופי הלכות קכ"ו ע"ב. משכנות יעקב קע"ג. זהב שבא ורש"י ותוספות שם:
מת פתאום זו היא מיתה חטופה. עיין שער יוסף ע"ב ע"ג:
והא דלא חשוב להו משום כבודו של שמואל. בסמ"ג דף ל"ה ע"ג הוכיח מזה דבכרת אין זרעו נכרת דהרי קרי למיתתו של שמואל מיתות כרת ולשמואל הי' לו בנים כדמוכח מקראי והקשה במגילת ספר דף מ"ז ע"ד דאין זו הוכחה דבשבת כ"ה ד"ה כרת כתבו התוס' דהא דקאמר כאן מכרת דיומא מי נפיק מר ולא קאמר מכרת דבני מי נפיק מר דדוקא בנים נענשים בעון אביהם כשהוא בר כרת אבל בנים גדולים אין נענשים והוא הי' יודע שלא הי' לו בנים קטנים וא"כ גבי שמואל נמי הרי לא היו לו בנים קטנים כי גדולים הי' ודבריו תמוהים דגברא אגברא קרמית דבוודאי הסמ"ג לא ס"ל סברת התוספות אלא בכרת אף בנים גדולים נענשים אי הוה אמרינן דזרעו נכרת שהרי הסמ"ג מקודם לזה הוכיח מזה עצמו מדקאמר מכרת דיומי ולא קאמר מכרת דבני מוכח דבנים אין נכרתים ולדברי התוספות מאי זו הוכחה דילמא לא הי' לו בנים קטנים אלא וודאי דהסמ"ג לא ס"ל הך חלוקא ואין לתמוה על זה דבנים גדולים נענשים ובניו של עלי יוכיחו דהרי נענשים לדור אחרון:
כרת דיומי. עיין שער יוסף ע"ב ע"ג:
בני חיי ומזוני. יבמות נ' ד"ה מוסיפין:
רבה ורב חסדא תרווייהו רבנן. עיין ר"ה י"ח ד"ה רבה יבמות ק"ה ד"ה רבא ואביי:
תוס' ד"ה מה פרה. משכנות יעקב קע"ג:
תוס' ד"ה מיתות אהרן שנות חיים כ"א משכנות יעקב קע"ג ע"ב אמרי שפר למהראנ"ח:
תוס' ד"ה מת בחמשים. גופי הלכות קכ"ה שנות חיים צ"ד: