אור ברסלב

יד דוד על מועד קטן· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף כה.

דף כד:

ואפילו חכם והתני' כו' אהבת עולם:

כי נח נפשיה דרב ספרא כו' ועוד כל יומא שמעתתיה בפומי' הרא"ש כתב בשם הר"ם דדוקא חכם שלמד ממנו או רבו חייב לקרוע אבל כל שלא למד ממנו אין חייב מדקאמר ועוד הא כל יומא שמעתתא בפומא משמע דבלא"ה אין חייב ובסם חיים בליקוטים דף ב' ע"ג הקשה מה דעתו דהר"ם לסמוך על ועוד כיון דאביי אמר בתחל' מי תניא הרב שמת חכ' שמת וע"ש מה שהאריך ואפש' לומר דדעת מהר"ם כמ"ש התו' בכתובות פ"ה גבי ועוד הא יהיב סימנא דועוד לחודא אינו מהני רק שני הטעמים ביחד בעינן אע"פ ששם ספ"ק לא כתבו כן ועיין בכלל הגמ' למהרי"ק דף צ"ט ע"א שהביא כל זה נמצא לפ"ז הא דקאמר בתחלה מי קתני הרב שמת חכם שמת קתני הך לבד לא מהני אם הוא חכם רק דבעי דיהי' שמעתתא בפומיה. אמנם נראה דדברי מהר"ם פשוטין דהא לא קאמר מהר"ם דאין חייבין אלא ביום שמועה לאחר קבורה נמצא הנך רבנן דלא קרעי' אפי' קודם קבורה סברי דבעי חכם שלמד ממנו דוקא והם לא למדו ואמר להם אביי דליתא דוודאי הברייתא מיירי בקודם קבורה ואמר מי תנן רבו חכם תנן וא"כ אפי' בסתם חכם חייב קודם קבורה ועוד דאפילו לאחר קבורה חייב לקרוע על רב אפילו ביום שמועה כיון דכל יום שמעתתי' בפומייהו אלא דהם לא הבינו דברי אביי וסברי דאפילו קודם קבורה נמי בעי שמעתת' בפומייהו לכן סבר מאי דהוה הוה והביא להם אביי חכם כל זמן שעוסקין בהספדו ולדעת מהר"ם צ"ל דהך חכם כל זמן שעוסקין בהספדו דמיירי וודאי לאחר קבורה מדהביא אביי ראי' מניה פרושא דוקא שלמד ממנו ואי לא לא מחייב ובזה אפשר לתרץ מה שהקשה בספר משכנות יעקב דף קמ"ה ע"ב דאיך טעי הני רבנן הא לא קתני הרב שמת. ובאמת קושיא היא הך דשמעתייהו בפומייהו י"ל דלא הוה ידעו כמ"ש הש"ך אבל הברייתא הוה ידעי אלא י"ל שהם ידעו אידך ברייתא חכם כל זמן שעוסקין בהספדו חייב לקרוע והתם וודאי מיירי בחכם שלמדו ממנו דהא לאחר קבורה מיירי וא"כ בלאו שלמדו ממנו אינו חייב לקרוע וכדעת הר"ם וא"כ סברו דהך חכם נמי פרושו הכי הוא ואביי השיב דהך חכם לאו הכי פירושו. ועיין בש"ך שהסכים לדעת מהר"ם והקשה על הרא"ש ודבריו מגומגמים ועיין במשכנות יעקב שם. ושוב בא לידי יעיר אוזן וכתב בשם הפר"ח כ"י לתרץ דברי מהר"ם כמו שכתבו מתחלה ע"פ התוספות דכתובות ע"ש בכלליו ויו סימן י"א:

סבר לאתובי ס"ת אפורי' ב"ק י"ז ד"ה אלא שהניחו:

רש"י כי אסקוה שם לקברו שכל הנקבר בא"י כו' באמרי שפר למהראנ"ח דף מ"ה כתב כי דברי רש"י תמוהין חדא מאי בעי רש"י בזה ותו דהך קרא דהיושב בה נשוא עון על ישיבה דא"י קאי ולא על הקבורה והקבורה נפקא לן מוכפר אדמתו עמו ותירץ דרך דרוש ונראה דהא ל"ק דרש"י רוצה לפרש למה אסקוה וכתב כי מצוה היא כמו שמסיק ולשאר קושיותיו ברש"י שבעין יעקב כתוב העם היושב נשוא עון ואין ישיבה אלא לקבורה נמצא דסובר רש"י דמה דדריש בסוף כתובות השרוי בא"י שרוי בלא עון לאו בחיים קמיירי דממ"נ אי עשה עונת אין הישיבה מכפרי' ואי לא עשה עוונו' מה צריך כפרה ואין לומר על השוגג דעון מזיד הוא ולכן מפרש רש"י דהכוונה שרוי בלא עון אחר המיתה דהמיתה מכפרת באופן שנקבר בלא חטא וזה שכתב רש"י ואין ישיבה אלא לקבורה ומה שאמר מכפר אדמתו היינו לומר כאלו קבור תחת המזבח שהוא מעלה יותר גדולה מכפרת עון דאלו כפרת עון מהעם היושב בה נפקא:

תוס' ד"ה כוף כדא. עיין באר שבע:

תוכן העניינים

יד דוד על מועד קטן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה