יד דוד על מועד קטן· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף יט:
תוס' ד"ה והתניא בניחותא דברי התוספות קצת קשה הבנה ונראה דכוונתם דמייתי סייעתא לרב הונא אע"ג דאבא שאול סבר כרב ששת משום דלענין פירוש המשנה וודאי הדין עם רב הונא ולא כרב ששת דטעמא דרב ששת משום דסבר דלשון בטלה משמע כולה ובאמת זה ליתא דהא חזינן בברייתא דת"ק נמי נקט לשון בטלה ואעפ"כ סבר ימים לא בטלו ואין הפירוש בטילה בכולה כסברת רב ששת וזה סיעתא לרב הונא לענין פירוש המשנה אבל לא לענין הדין וזה נראה ברור בכוונתם אע"פ שרבים נתקשו בדברי התו' גם בספר מקום שמואל סימן מ"א כתב דרך רחוק במחילה וא"צ ומה שתלה עצמו בלשון בטלה ובטלו אחר המחילה רבה נוסחא מוטעת נזדמנו לפניו כי בנוסח המשניות גרסינן בשניהם בטלה בה':
תוס' ד"ה הלכה כאבא שאול כו' בירושלמי מקשה לרבנן דאבא שאול מה בין יום ל' ליום שמיני נר' דהירושלמי סבר כרב' וכנהרדע' ולדידהו רבנן פליגי בתרווייהו ולא סברי כאביי דמודה רבנן ביום שלשים דמדפסקו הלכתא כאבא שאול ש"מ דפליג וזה הכלל בכל מקום הלכה מכלל דפליגי:
תוס' ד"ה שאסור ברחיצה כו' וא"ת מ"ש דלא אמרי' מקצת היום ככולו בשלישי ובשביעי לרבנן ובשביעי לאבא שאול שרינן ע"י מקצת היום ככולו. במהרש"א הבין דהך ובשביעי לרבנן אלמטה קאי כלומר דאמרי' מקצת היום ככולו ועל זה הקשה דהא באמת לרבנן לא אמרי' מקצת היום ככולו ואפשר לומר דהך ובשביעי לרבנן אלמעלה קאי כלומר דלא אמרינן מקצת היום ככולו בשלישי וגם בשביעי לא אמרינן לרבנן ולאבא שאול אמרינן בשביעי ואפשר דחסרו בתוס' תיבת כמו וצ"ל כמו בשביעי לרבנן:
תוס' ד"ה קברו ברגל והגיה מהרש"א שלא תפשוט הכל הוא סוף הדבור ומתחיל הדבור דלא נהגו מצות' שבעה ברגל ובוודאי כצ"ל ומה שכ' ומיהו דברי' שבצנע' נוהג עיין בכתובות שם שכתבו דרב ושמואל ס"ל הכי ויש פוסקי כן ולפ"ז כיון דאפילו דברים שבצנעה אין נוהגין בו פשיט' דאין עולין לשבעה וזה פשוט בתכלית הפשיטות וא"כ הוה מצינן לפרש מה שאמר דלא נהגו מצות שבעה היינו דאין נוהגין כלל ולהכי פשיטא דאין עולין מסברא ולא צריך לפשוט ממתני' אבל השתא דכתבו דדברים שבצנעה נוהג ודוקא בפרהסיא נוהג אין הסברא פשוטה כ"כ והוי מצי למפשט ממתני' וכן למדתי מדברי הריטב"א:
תוס' ד"ה ומלאכתו נעשית ע"י אחרים כו' וי"ל דהכא מיירי בדבר האבוד משמע אבל דבר שאינו אבוד אסור ועיין בריטב"א שחולק דאפילו דבר שאינו אבד מותר בזה ובסימן שצ"ט פסק הטור והש"ע דאפי' לא נהג אבילות כלל קודם הרגל מלאכתו נעשית ע"י אחרים אחר הרגל כיון שכבר נהג איסור מלאכה ברגל אע"פ שלא מחמת האבלות נהג ומדכתב סתמא משמע אפילו דבר שאינו אבד מיהו במי שלא נהג אבילות כלל מספקא ליה להריטב"א אם למדין מזה דאפילו דבר שאינו אבד מותר ועיין בית דוד א"ח דף פ"ב ע"א: