אור ברסלב

יד דוד על מועד קטן· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ט:

דף ט.

וכתיב וכל חפציך לא ישוו בה. עיין בלשון ערומים דף מ"ג ע"ב. זרע יעקב בדרשות י"ט. מחזיק ברכה חא"ח י"ב ע"ג:

כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים הרמב"ם בפ"ג מהלכות תלמוד תורה כתב דבמצוה שאפשר לעשות ע"י אחרים לא יפסיק מת"ת אבל באי אפשר יפסיק מת"ת ויעשה המצוה ויחזור ללימוד וכתב הכ"מ שהוא מן הירושלמי והאחרונים הקשו עליו דלמה צריך להביא מן הירושלמי והרי הוא מבואר בגמרא דידן ואפשר לומר כי לפי הגמר' י"ל דחפצים שאפשר לעשות ע"י אחרים לא ישוו לת"ת אלא ת"ת קודם. אמנם חפצים אפשר לעשות ע"י אחר ישאו לת"ת והרשות בידו לעשות איזה שירצה אבל בירושלמי אמרו להדיא דמעשה קודם ואלו לא הי' שם אחר לקבור מתים שפיר הוה עביד דהוה מבטל התורה לקבור מתים אע"ג דמקבורת מתים וודאי אין ראי' דאם אין שם מי שיקבור הוה מת מצוה דבלי ספק דוחה כל מצות שבתור' אבל אמר בירושלמי כי נמנו דמעשה קודם לתלמוד אם אין שם מי שיעשה המעשה משמע דעל כל המצות קאי ועיין לשון לימודים חא"ח דף צ"ד ע"ב. מגילת ספר עשין דף א' ע"ד. ברכי יוסף א"ח כ"א ע"ג. שמע יעקב דף י"ב ע"א. זרע יעקב בדרשות י"ט. אמרי שפר למהראנ"ח מ"ד. ובספרים שכתבתי בסמוך. ומה שהקשו דבירושלמי לא משמע אם התחיל מפסיק י"ל דהא וודאי דומי' דקבור' מתים קאמר מעשה קודם ובקבורת מתים וודאי אם התחיל מפסיק:

יהא רעווא דתזרע ולא תחצוד. הנכון כמ"ש המפרשים דבשביל שראו שנגזור עליו במערכת לרעה לכן אמרו בלשון קללה אבל כוונתם היתה לברכה וא"כ מקוים מה שנגזור במערכות אבל נתהפכו לטובה ע"י כוונתם. ועיין עין יוסף נ"ב ע"א:

תעייל ולא תיפוק. עיין עין יעקב. וברצוף אהבה סימן קמ"א:

ולא תתבייש. זכרון יוסף ק"א ע"ג:

רשי' לא תבוש לא תבייש לאחרינא זהב שבא:

תוס' ד"ה כאן במצוה כו' עשיית המצוה עדיף שהרי מפסיקין לעשות סוכה כו' כוונתם בזה שלא נימא דבמצוה שאי אפשר לעשות ע"י אחרים שווין הן ואיזה שירצה יעשה כמ"ש לעיל שאפשר לפרש כן לכן הביאו ראי' מהירושלמי דע"כ פרושו דעשיית מצוה עדיפא מת"ת אלא שמפני שאפשר לומר דהירושלמי לית ליה הך דרשא דהכא לזה הביאו ראי' שהרי אין מפסיקין לק"ש ולתפלה ואפ"ה למצוה מפסיקין ומ"ש בשם הירושלמי הוא דעת ר"ש בן יוחאי עצמו וקאמר שם הטעם העוסק במקרא מדה ואינו מדה ולכן אין מפסיקין לק"ש אבל למ"ד העוסק במקרא כאלו עוסק במשנה מפסיקין לק"ש ור' יוחנן דאמר בשבת י"א על המשנה דמפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה רשב"י וחביריו אין כוונתו על ר"ש עצמו דהרי ר"ש עצמו סבר דאף לק"ש אין מפסיקין אלא כוונת ר' יוחנן דאפילו ר"ש עצמו מפסיק לק"ש לדידן דהוא פסק כאידך מ"ד וכסתם משנה ועל ר"ש ליכא להקשות מן המשנה דתנא הוא ומהראנ"ח דף מ"ד כתב כי דברי הירושלמי תמוהין מן הסוגיא דשבת ולע"ד ל"ק כי הסוגיא שם מפרש המשנה ור"ש תנא הוא ופליג כמבואר שם בירושלמי עוד הקשה שם דהא בפרק במה מדליקין גבי מעשה דר"ש ובנו אמרינן כד הוה מטי זמן צלותא לביש ומכסי ומצלי והתוספות בשבת הוקשו להם כן ותירצו דמצלי היינו ק"ש אמנם להירושלמי דאף מק"ש לא הי' מפסיק קשה. ועיין ביצחק ירנן דף ז' ע"ד ואפשר לומר דהתם מיירי קודם שנתחכם כ"כ בתורה דאז הי' חייב בק"ש ובתפלה ולפמ"ש יש לתרץ מה שהקשה במנחת בכורים בשם הרב הגדול מהר"י אזולאי על מה שפירש מהר"ם גלאנטי במה שאמרו רבותינו והגיע זמן ק"ש של שחרית דהלא בק"ש אף ר"ש מודה דמפסיקין אמנם לשיטת הירושלמי דר"ש גופיה סבר דלק"ש נמי אין מפסיקין יצדק שפיר פרושו של מהרמ"ג:

תוס' ד"ה פוקסת כו' ובפרק קמא דכתובות פי' בקונטרס קליעת שער כו' בפ"ק לא פירש רש"י כן רק בפ"ב שם על ולא פרכוס פירש"י קליעות שער ובפ"ק על פוקסת פירש"י מעברת שרק על פני' והתוספות שם בפ"ק הקשו על רש"י מהא דאמרו שם אכיחול ופרכוס וסברו התוס' דפוקסת ופרכס חדא היא. ועיין בשיטה מקובצת שם דכתב דבפ"ק לא גרסינן פרכוס אלא פוקסת ונמצא דברי רש"י לא סתרי אהדדי. ולקושייתם לפירש"י בפרק שני שהוא כמו פירש"י דהכא גם יישבו בשיטה מקובצת ועיין ביד אהרן א"ח סימן ל"ג שהאריך בזה וכתב ליישב דברי רש"י ע"פ מה שכתב הריב"ש בסימן שצ"ד שמושחין המסוק לדבק השער דהוה כמו בנין ואפשר דזה כוונת רש"י:

תוכן העניינים

יד דוד על מועד קטן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה