יד דוד על מועד קטן· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ב.
מסכת מ"ק פרק ראשון
השגות הראב"ד לבעל המאור תמים דעים סימן רמ"ד:
השתא י"ל ממעיין שיצא בתחלה כו' אמרת משקין כן נראה דגריס בהליכות עולם דף ל' וא"כ הקושיא כיון דתני מעיין שיצא מכ"ש מעיין שלא יצא מתחלה וע"ז קשה לו דכה"ג מצינו בש"ס טובא דתני בבא דסיפא אע"ג דפשיטא הוא ותירץ מיהא היכא דמצינו טעם אומר עליו טעם אבל ביבין שמועה שם כתב דבנוסחאות ישנות לא גרסינן אמרת אלא השתא ממעין שיצא בתחלה משקין כלומר דמשקין שיצא בתחלה גופא יתורא הוא דהא מסיפא שמעינן מדאמרינן אין משקין לא ממי גשמים ולא ממי קילון מכלל דכל מעין משקין ממנו ע"ש אמנם זה יצדק למאן דסבר דאין משקין ממי גשמים ומי קילון רק אמועד קאי ולא אשביעית כמ"ש הריטב"א אמנם מאן דסבר דאמועד ואשביעית קאי לא יצדק הגירסא שכתב ביבין שמועה דאי הוה תני אין משקין במועד ובשביעית ממי גשמים ומי קילון היה מקום לומר דמעין דוקא בשביעית מותר אבל במועד הכל אסור ותני מי גשמים לרבותא דאפ"ה בשביעית אסור:
אימר דשמעת ליה לר"א הרווחא דלאו טריחא במקום פסידא מי שמעת ליה לקמן דף וי"ו תנן זרעים שלא שתו לפני המועד לא ישקם במועד וכתב הרמב"ם בחבורו פ"ח די"ט ה"ד הטעם מפני שהם צריכים מים רבים ויבא לידי טורח יותר וכ"נ בפירוש המשנה שלו ולפ"ז קשה דהוי ליה לאוכחי מהא דראב"י דטירחא במקום פסידא אסור ולמה לי לאוכחי מר' יהודה וכן מצאתי שהקשה בלחם שלמה הנדפס אצל בית דינו של שלמה ונ"ל דאיכא חילוק בין טירחא לטירחא והתם איכא טירחא יותר מדאי וזה שכתב הרמב"ם ויבא לידי טורח יותר ועיין בראשון לציון שם:
רש"י לא ישקה השדה כולה בבית הבעל מיירי ואפ"ה מושכין המים מאילן לאילן כיון דלא הוי טירחא כלל שכבר החריצין עשוין. ועיין בריטב"א כאן ולקמן ובתי"ט לקמן ושושנים לדוד:
רשי' שחרבה ממעיין זה כו' דהא ר"א ב"ע לא שנא חרב מעיינה ממעיין שיצא בתחלה. דברי רש"י מגומגמים ותו דדברי רש"י סותרים למה שכתוב לקמן בסמוך דראב"ע לא אסר אלא במעיין שיצא בתחלה כמ"ש מהרש"א איברא דמ"ש מהרש"א דכן משמע מהגמרא אדרבה מהגמרא משמע להדיא דוקא ממעיין שיצא בתחלה אסור ראב"ע שכן אמרינן לא שנא חרב מעיינה ול"ש לא חרב מעיינה מעיין שיצא בתחלה לא ומשמע דוקא מעיין שיצא בתחלה זמן מה וחרב או לא חרב ויוצא עדיין בזה אסור משום אתי לאנפולי אבל ממעיין ישן לא ולולא דמסתפינא ה"א שדברי רש"י הפוכים ומ"ש רש"י ממעיין שיצא בתחלה נכתוב חוץ למקומו וצ"ל אחר תרווייהו אסר וא"כ דברי רש"י כדברי הגמ':
תוס' ד"ה משקין. עיין ליקוטי הרמב"ן כ"ב כ"ג:
תוס' ד"ה עיף ויגע. עיין בתי"ט. ובזרע יצחק: