יד דוד על מגילה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כז.
כוותיה דרב פפי מסתברא חולין צ"ז ד"ה אמר רבא גיטין ל"ט ד"ה הלכה:
איבעיא להו מהו למכור ס"ת ישן ולקח בו חדש על הסוגיא ורש"י ור"ן גופי הלכות ל"ח ע"ב ל"ט ודף ע' ע"ב קד קה:
כיון דליכא לעליא עלויא אחרינא שפיר דמי. עיין בהר"ב המאירי שכתוב כיון דדיוקא דרישא סתר דיוקא דסיפא דמרישא משמע בשוין אסור ובסיפא דוקא משמע דהורדה אסור אבל בשוין מותר אמרינן דרישא עיקר ובשוין אסור ובסיפא מתוך שלא יוכל לומר אבל תורה לא יקחו תורה דהא וודאי בתורה כיון דלא אפשר לעלויא בדיעבד שרי אבל אחרינא אף בדיעבד אסור ויש מפרשים דהדיוק דרישא דשוין מותר היינו בדיעבד והדיוק דסיפא דשוין אסור היינו בלכתחילה וכן הוא דעתו. ועיין בר"ן דדבריו מגומגמים טובא וגם נפל בו חסר ויתר ואני הגהתי אותו כראוי ומפני יראת האריכות השמטתי. ועיין מה שהאריך בו בשער המלך דף י"א בחלק א':
אבל לא נביאים וכתובים ע"ג חומשים. עיין ב"ב י"ג ד"ה מדביק:
אין מוכרין ס"ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה. עיין מגילת ספר עשין דף וי"ו. ועיין מה שהקשה במלך שלם ח"ב דף ל"ה דהכא משמע דפ"ו עדיף מתלמוד תורה ואלו בערובין דף ס"ג כפי מה שכתב שם הרי"ף ת"ת עדיף מפ"ו ולא הבינותי דהיכא מוכח מהכא דפ"ו עדיף מת"ת דמכירת ס"ת לא מקרי ביטול תורה בע"כ שהרי אמר אין מוכרין ס"ת אלא ללמוד תורה ואפשר דהרב מלך שלם אזיל לשיטתיה שהבין דדוקא מעיקרא כדי ללמוד שרי אבל אם כבר למד אסור למכור ס"ת לצורך פרנסתו כדי שיוכל ללמוד אח"כ וזו וודאי אינו נראה כמו שדחה הוא עצמו אח"כ אלא דבכל ענין מותר לצורך פרנסתו ומכירת ס"ת אינו ענין לת"ת עיין ב"ב ח' ד"ה פדיון שבוים ודף קנ"א ד"ה איבעי' להו ובע"ז י"ג ד"ה ללמוד תורה.
לא תהו בראה. עיין ב"ב י"ג ד"ה לישא שפחה גיטין מ"א ד"ה לא תהו:
לא שנו אלא שמכרו והותירו כו' בד"א בשלא התנו באר יעקב יו"ד ע"א ולהלן מרכבת המשנה ח"ב פ' י"א דתפלה הי"ד:
שבעה טובי העיר מרכבת המשנה ח"ב פ' י"א דתפלה הי"ז ופ"י דתפילין ה"ד:
תוס' ד"ה כוותיה דרב פפי מהכא משמע דהלכה כר"י בן לוי בחולין דף צ"ז דחו ראי' זו בשם רבינו תם דרבי יוחנן דאמר בית שמגדלין בו תפלה אף תפלה קאמר וא"כ רב פפי דלא כרבי יוחנן ולא כריב"ל ואע"ג דלכאורא י"ל דניהי דר' יוחנן סבר דשניהם נקרא גדול כמו שמצינו בקראי עם כל זה אפשר דבית תפלה עדיף מבית המדרש אפשר דר"ת לא ס"ל הכי כיון דשניהם נקראו גדולים אין חילוק מיהו הא קשה דבקדושין דף כ"ג ד"ה איכא כתבו בשם ר"ת הראי' זו שהביא כאן דהלכה כריב"ל א"כ דברי ר"ת סתרי אהדדי. ועיין בהרא"ש פרק לולב וערבה שכתב ג"כ דר"ת פוסק ריב"ל ור"י הלכה כרבי יוחנן ואפשר דבדרך דחי' בעלמא אומר ר"ת אבל מודה הוא בעיקר הראי'. ועיין ביבין שמועה דף פ"ט ע"א. ועיין בתוספות הרא"ש ולא הבנתי דבריו איך אפשר דר' יוחנן מודה וגם בתוספות בקדושין לא משמע כן:
תוס' ד"ה אבל התנו באר יעקב יו"ד ע"א: