יד דוד על מגילה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כד:
קטן פוחח מה שיקרא בתורה ופירש רש"י דאלו גדול פוחח הא דאסור משום ולא יראה בך ערות דבר אבל קטן אינו מוזהר ובאמת לא הבנתי דבריו דאיך אפשר דפוחח שייך לא יראה בך ערות דבר דא"כ איך קאמר במתניתן דפורס על שמע ומתרגום הא וודאי פורס על שמע אסור ג"כ משום לא יראה וצ"ל דרש"י וודאי סבר דלא הוי ממש בלא יראה בך ערות דבר אלא כעין ולא יראה לפי שכרעיו מגולין לפיכך אסרו חכמים לקרות בתורה אבל בפורס על שמע לא אסרו אלא שקשה לפ"ז מאי קאמר ותיבעי לך ערום דילמא ערום ממש וודאי אסור משום לא יראה אבל פוחח דלא הוי ממש משום ולא יראה אלא דחכמים אסרו שפיר קמיבעי לי' בקטן לקרא בתורה דהא אפי' גדול שרי לפרוס על שמע ודוחק לומר דפשיטא ליה דקטן לא שייך ביה לא יראה כמו שכן דעת קצת הפוסקים ועיין בא"ח ע"ה ומש"כ המג"א שם (ומ"ש דערום מותר ולא שייך ביה משום לא יראה היינו מכח קושיות הגמרא ותבעי לך ערום וקאמר באמת דלא אסור אלא משום כבוד צבור ולדעת האוסרים בקטן י"ל דערום לא ערום ממש ואין ערותו נראית) לכן נ"ל דוודאי בעל האיבעי היה סובר דמה שאמר במתניתן אבל אינו קורא בתור' היינו אפי' שלא בצבור דאסור הוא מצד עצמו וא"כ לפ"ז הוה צריכין לומר בע"כ הטעם משום דקרוב הוא ללא יראה ולפיכך גזרו רבנן אבל בפורס על שמע לא גזרו ומיבעי לי' אי גם בקטן גזרו או לא ולזה השיב לו לדידך דאמרת משום עצמו איכא איסורא א"כ תיבעי לך נמי בערום דאם נאמר דקטן ערום אסור משום לא יראה א"כ גם החכמים לא חלקו כמו בדאורייתא אין חילוק. אלא וודאי פשיטא לך דערום אסור עכ"פ משום כבוד צבור ולעצמו אין איסור א"כ ה"ה פוחח ועיין בריטב"א ולא הבנתי דבריו דאיך שייך למיבעי בגדול דהא בהדיא מפורש דאינו קורא בתורה וצ"ל דלעצמו קמבעי ולא בצבור. ועיין טורי אבן ואי לאו דמסתפינא ה"א דט"ס יש ברשי' ומ"ש רשי' משו' ולא יראה על ערום קאי ויש חסרון בדברי רשי' אלא שידוע אזהרת הקדמונים שלא להגיה ושוב ראיתי מ"ש בזה בשושנים לדוד עיין עליו:
כהן שיש בידו מומין כו'. רשי' פירש שאסור להסתכל בכהנים בשעה שנושאין את כפיהם ומי שמסתכל עיניו כהות והתו' בחגיגה דף ט"ז הקשו עליו דזה דוקא בזמן שבית המקדש קיים כמבואר שם לפיכך פירשו משו' היסח הדע' הוא וכמבואר בירושלמי ואפשר לומר דקשה לרשי' למה נקט כהן שיש בידו מומין הא מבואר בגמרא דאפילו בפניו וברגליו נמי אסור. אמנם הרע"ב כתב הטעם כשיש ברגלו מומין יבואו להסתכל ברגליו ועי"כ יבואו גם להסתכל בידיו והמסתכל בידיו עיניו כיהות לפי שהשכינה שורה על ידיהם נמצא לפ"ז להכי לא נקט פניו ורגליו לאשמעי' דעיקר האיסור משום ידו כי מצד רגליו ופניו אין איסור רק שע"י זה יבא להסתכל בידיו ובידיו אפילו בזמן שאין בהמ"ק קיים השכינה שורה ועיניו כהות ושם בחגיגה מיירי אפילו בכל הגוף עיניו כהות. וזה דוקא בזמן שבהמ"ק קיים אבל להתוס' ולהירושלמי וודאי קשה למה נקט במתני' ידיו וראיתי שוב בטורי אבן כי מפני דוחק הקושיא למה נקט ידיו מוקי למתני' בזמן שבית המקדש קיים ולא נהירא וגם שאר דבריו דחוקים:
מפני שהעם מסתכלין בו עיין בט"ז סימן קכ"ח וביד אהרן שם ומ"ש בתענית ריש פרק ד':
כשאתה מגיע אצל וחכיתי ברכי יוסף א"ח כ"ה ע"ד:
לימא תנינא להו דת"ר תפילין מרובעת. ביבין שמועה דף י"א ע"א הקשה למה צריך להביא הך דרבא בתפרן ובאלכסונה ואפשר לומר דמשום דוודאי דמתני' מיירי בעושה הבית עגול דהוה סכנה כמו שפירשו שיכנס בראשו אבל אי הבית אינו עגול רק התיתורא מזה לא מיירי. ובאמת יש לפרש תפילין מרובעת על התיתורא ולא על הבית כמ"ש המרדכי והביא המג"א בסימן ל"ב שיש מפרשים כן כי הבית רשאי להיות עגול אמנם מדאמר רבא (הפוסקי' הביאו רב פפא וכן הוא במנחות) הן ואלכסונן דקאי על התיתורא כמ"ש רשי' משמע דהבית פשיטא דבעי מרובע אלא אפי' התפירה ג"כ וא"כ שפיר קאמר לימא תנינא. ועיין עוד שם ביבין שמועה:
תוס' ד"ה כשאתה מגיע כוונת התו' נראה דאין מורידין סתמא קאמר דמשמע אפילו בדוחק כשירצה לכוון יכול לכוין לקרות כהוגן אפ"ה אין מורידין כיון שמכח הרגל יטעה ולזה הקשה מר"ח ותירצו דוודאי ר' חייא הי' יוכל לקראת כהוגן ע"י טורח אלא שבכל זה לא הי' מורידו כדכתיבנא. אמנם לפי שאלי' אמר לו שעי"כ תהי' הגאולה לפיכך הורידו הא אלו לא הי' יכול לקרות כהוגן אפי' ע"י טורח אע"פ שהיה מביא הגאולה לא הי' מורידו. אמנם מדבריהם בב"מ נראה שלא כתבו שהיה יכול לקרות בדוחק דלא הי' יוכל לקרות כלל כהוגן ואעפ"כ שרי כיון דלא אפשר בעניין אחר ועיין בחקרי לב דף כ"א שדקדק על התוספ' למה הוצרכו לומר ולפי שאמר ובאמת לא קשה דהתוספו' ס"ל דבלא"ה אין להוריד אע"פ שיוכל לדחוק עצמו. ועיין ברכי יוסף כ"ה: