יד דוד על מגילה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף יז.
פרק שני
אבל קורין אותה ללועזת בלעז ליקוטי הרמב"ן ח' ע"ד:
והלועז ששמע אשורית חקרי לב רס"ה:
מנה"מ אמר רבא דאמר קרא ככתבם וכזמנם. עיין במרכבת המשנה למהר"א אלפאנדארי דף קי"ג קי"ד שהאריך בשם מהר"י דאנון ומה שהקשה דאיך עלה על דעת רבא להוכיח דלמפרע לא דהא עשיה כתיבה. וקושי' זו מתורצת עם הקושי' האחרת שהקשה דילמא אם אינו ענין לעשייה תנהו ענין לזכירה דילמא היה זה דעת רבא באמת אלא דהמקשה לא הי' ניחא ליה בהאי תרוצא ועוד י"ל דרבא סבר דהכל נכלל בכלל עשייה כי גם הקריאה עשייה היא ומה שהקשה עוד דלקמן נפקא ליה מככתבם וכזמנם דבעי אשורית ולמה לא מקשה נמי הא עשייה כתיב ולע"ד דהא וודאי זה נפקא לן מככתבם ולא שייך להקשות עשייה כתיב וא"כ בעי כתב אשורית כמו דכתיב ככתבם ואין מקרא יוצא מידי פשוטו אבל הכא דבעי' למילף קריאה מכח ההיקש דככתבם לכזמנם ועל זה פריך מידי קריאה כתיבה הא קריאה לא נזכרה כלל ואין ה"נ אלו הי' רוצה ללמוד דבעי כתיבה כסדר ולא למפרע לא הי' מקשה מידי ועיין בחקרי לב דף רס"ג שהאריך על דברי מרכבת המשנה עיין שם:
מה עשיה למפרע לא. בחקרי לב דף רס"ד ע"ג רצה לפרש מה עשייה למפרע היינו על כתיבת המגילה ואחרי המחילה זו אינו נראה דהא כתיב והימים האלה נזכרים ונעשים אלא דעל עשיית הימים קאי ולא על כתיבת המגילה ולעיקר דינו מגילה שכתבה למפרע אפשר דלא חמירא מס"ת: