יד דוד על מגילה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף יד.
גדולה הסרת טבעת דת ודין ל' ע"ג:
וכי רואין דם בלילה זה רבות בשנים בימי ילדותי הקשו לי הא במסכת נידה דף כ' אמרינין רבי ראה דם בלילה ואיך אמרינין כאן בפשיטות וכי רואין דם בלילה ובאותו פעם תרצתי דהכא בלא נר הוה דהא לפי פשוטו של מקרא על אם הדרך הוה ברדתה מן ההר ובוודאי לא היה להם נר אבל עם נר וודאי מותר לראות ושוב בא לידי בית דוד ובחי"ד דף נ"ט תירץ כן וכתב ואע"ג דדיני נפשות אפי' עם נר אסור מ"מ מכח ק"ו אמר כן ע"ש אלא ששוב מצא בירושלמי ס"פ כל היד דאפילו עם נר אסור שאמר רבי ראה דם בלילה ואמר גדולים דברי חכמים שאין רואין דם בלילה ובוודאי רבי לאור הנר ראה אפ"ה אמר שאסור והקשה על רבי למה באמת עבר על דברי חכמים ע"ש והנה באמת אין הכרח שראה רבי לאור הנר דילמא לאור הלבנה ראה או שלא הי' לילה ממש ועיין במקום שמואל בחידושי דינים לי"ד סי' קפ"ח דפשיטא לזה דאין רואין דם בלילה והא דרבי ראה היינו לחומרא והירושלמי הוה תיובתא דהרי אומר רבי כמה גדולים דברי חכמים שאין רואין דם בלילה משמע אפילו לחומרא ובאמת לכאורה נראה דשם בנידה פלוגתא היא דהרי הגמר' מסיק דכולן אין רואין אותן אלא בחמה וכן נראה מדברי הרמב"ם שפסק כן וכן כתב המאירי כאן אין רואין מראות דמים של נידה אלא ביום ולא עוד אלא שצריך לראות בחמה והוא כמסקנת הגמרא שם בנידה אמנם ראיתי להרשב"ץ בפסקי נידה ס"פ כל היד שכתב שרואין דם בלילה וכ"נ מדברי כל הפוסקים מדסתמו דבריהם ולא כתבו הך דינא מיהו לזה י"ל כמ"ש במנחת יעקב על הלכות נידה דלדידן דאין אנו בקיאים במראות דמים שפיר דמי ודוקא לדידהו דהי' בקיאים במראות דמים היה צריך יום ולא נר אבל לדידן שפיר דמי. וראיתי בספר מחנה יהודה הנדפס מחדש הביא מ"ש הב"י בסימן קצ"ו בשם הרשב"א דשל בית מונבז הי' בודקים מיטותיהם לאור היום והי' מזכירין אותם לשבח ולפי שאינו מעכב לא הזכירו הרמב"ם והטור ומזה הוכיח דרואין דם בלילה והם דברי תימא אחר המחילה רבה דוודאי על זה לא נחלק אדם מעולם דבדיקת האשה עצמה היא ג"כ לאור הנר דהרי שנינו בנידה ט"ו או תשמש לאור הנר דהיינו לבדוק וכדמוקי הגמרא שם בדף י"ז וכתבו התוס' שם דאף לב"ה אם רוצה לבדוק בלילה הרשות בידה וצ"ל דוודאי בין אם יש שם דם או לא ואפשר לראות לאור הנר אבל להבחין בין דם לדם זה אי אפשר. ושוב נדפס ובא שיורי ברכה לי"ד בחיים שאול ח"א וראיתי לו שהאריך הרבה בזה עיין עליו כי טוב בסימן קפ"ח:
רש"י נבואה שהוצרכה לדורות מקום שמואל:
תוס' ד"ה משום ייחוד כשבאין אליה בני ישראל למשפט. כוונתם דמאי מתרץ הגמרא דמשום הכי היתה יושבת תחת תומר כדי דלא להוי ייחוד היא גופא קשיא לא תתיחד ולא צריכה לישב תחת תומר ולזה כתבו דהיה צריכים לבוא אליה אנשים למשפט ולא סגי בלא"ה ואע"פ שהיה שנים אם היה האחד יוצא לנקביו היה ייחוד בבית אבל תחת תומר מקום מעבר לרבים אין שם יחוד וראיתי בפרי עץ חיים דף ל"ד שכתב דאמרי' כשיהיה בעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים ולכן אפילו בתרי שייך יחוד וזו לא שמענו דבשעת הדין יהיה כל העולם נחשד על העריות ודווקא תרי ופריצי קאמר בגמרא דהיינו הפרוץ בעריות אבל החשוד על הממון לא נקרא פרוץ: