יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף פז:
מצות וידוי עי"כ עם חשכה אבל אמרו חכמים כן הוא הנוסחא שלפנינו וכן הוא בתוספת' אבל הרא"ש והרי"ף גרסי דברי ר"מ וחכמים אומרי' כו' וכפי הנוסח שלפנינו ואע"פ שהתודה לפני אכילה ושתי' מתודה לאחר אכילה ושתיה שמא יארע דבר קלקלה בסעודה ואע"פ שהתודה ערבית כו' וזו היתה ג"כ נוסחת הרמב"ן אלא שרש"י מפרש עם חשכה היינו לאחר שקבל עליו יוה"כ והך וידוי לאחר שיאכל וישתה היינו אותו וידוי דעם חשכה שהזכיר ברישא וזו היא שאמר אח"כ ואע"פ שהתודה ערבית אבל הרמב"ן מפרש עם חשכה היינו קודם ערבית ולא כרש"י שפירש אחר שקידש היום ווידוי זו לא זזה ממקומה כי אע"פ שהתודה קודם שאכל ושתה מתודה אותו וידוי במקומה לאחר שאכל ושתה ומה שאמר ואע"פ שהתודה ערבית אינו אותו ווידוי של אחר אכילה ושתיה אלא בלילה ונסתייעו הרמב"ן מתוספתא שכתב בהדיא ואע"פ שהתודה לאחר אכילה ושתיה מתודה ערבית ואע"פ שהתודה ערבית כו' וכתב הרמב"ן דבגמרא לא הי' צריך לפרש אמנם בתוספות ישנים הביאו ג"כ התוספתא (והיא שם בטעות וצריך להגיה) ותלו הוידוי יתירה שהזכירה התוספתא בט"ס ובה"ג שהביא ת"י גריס ג"כ כגירסתינו ומפרש ג"כ דלא כהרמבן אבל בענין הטעמים של הוידוי יש לו נוסחא אחרת שבנוסחתינו קודם אכילה הטעם שמא תטרף דעתו ולאחר אכילה שמא יארע דבר קלקל' ובה"ג גרס קודם אכיל' שמא יאר' דבר קלקלה ולאחר אכילה שמא תטרוף דעתו והיא גרסת הרמב"ם ומ"ש בת"י ובה"ג גורס כן אין הכוונה כמו שגורס בתוספתא אלא הכוונה מ"ש כן היינו כמו שהעתיקו והרמב"ן גופי' כתב בליקוטיו כי רש"י והראושנים כולם לא ס"ל זו הוידוי יתירה קודם ערבית ובמטה אשר כתב כי רש"י ובה"ג ס"ל כהרמב"ן ובימיו עדיין לא נדפסו ליקוטי הרמב"ן כי חדשים מקרוב באו אבל אחרי שזכינו לדברי הרמב"ן עצמו יראה דאין מי שיסכים עמו: