אור ברסלב

יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף פו:

דף פו.

גדולה תשובה שדוחה את ל"ת. אורים גדולים ח"ש דף ל"ה ע"ג. צרור הכסף קל"א. אגורה באהליך ל"ח תבואת שור קט"ו. בית יעקב סימן קכ"ה. זרע יעקב בדרשות דף מ'. בני חייא קפ"ה ע"ד. זבח השלמים סימן קמ"ד. מקום שמואל סימן פ"ז. דת ודין דף ע"ה ע"ג. בני חייא בחדושים לגיטין. לימודי ה' לימוד ב' ודף קי"א ע"ג:

גדולה תשובה שזדונת נעשו כשגגות. שנות חיים רי"ו ע"ב. משכנות יעקב ר"ג ע"ג:

עבר אדם עבירה פעם ראשנה מוחלין לו שנות חיים ק"ל:

ת"ר עבירות שהתודה עליהן כו' ר"א בן יעקב אומר כו' הרמב"ם פסק כראב"י וכבר ידוע המחלוקת אי הלכה כראב"י אף בברייתא או דוקא במשנה ומהרצב"י סימן י' כתב דכאן מסתבר טעמי' ע"ש ובוודאי דכן נראה דהכא הגמרא מתרץ לדידיה הפסוק ככלב שב על קיאו כדרב הונא ומשמע דרב הונא נמי הכי ס"ל ותו דלרבנן קשה קרא דוחטאתי נגדי תמיד דהגמרא לא מתרץ מה יאמרו רבנן ש"מ דסתמא דתלמודא הכי ס"ל ועיין בחזון עובדיה דף קצ"ח ע"ד:

וצריך לפרט החטא כו' אשרי נשוא פשע כסוי חטאה בסמוך מוקמינן לרב האי קרא בחטא שאינו מפורסים וא"כ קשה מר"ע דהא חטא העגל מפורסם הוה ואפ"ה משמע דלר"ע לא הי' צריך לפרט ולרב נחמן דמוקי בעבירות שבין אדם למקום קשה מר"י בן בבא דהא עגל עברות שבין אדם למקום הוה ודוחק לומר דהני אמוראי בפלוגתא דהני תנאי פליגי וראיתי להפר"ח בסימן תר"ז שכתב דר' מצי סבר כריב"ב או כר"ע ולא ידעתי איך יצדק לריב"ב כמו שכתבתי דהא בעברות שבין אדם למקום סבר רב נחמן אשרי כסוי חטאה והב"י כתב והאי שינויא דרב נחמן אתי שפיר כר"ע וזה ניחא אבל כריב"ב לא ידעתי איך אתיא ונראה דהנך אמוראי מיירי לא להתוודו' לפני הקב"ה אלא לפרסם חטאו ברבים בעבירות שבין אדם לחבירו ולחד מ"ד אף בעברות שבין אדם למקום כשהם מפורסמים. ולפמ"ש הראב"ד בפ"ב דתשובה לא נחלקו בזה כלל אלא בעבירות המפורסמים לכ"ע צריך לפרסם אפילו שהם בינו לבין המקום ובעבירות שבינו לבין חבירו לכ"ע צריך לפרסם אע"פ שאינו מפורסמים וא"כ לא נשאר רק עברות שבין אדם למקום ואינם מפורסמים וכתב הכ"מ שכן דעת הרמב"ם כהראב"ד דדוקא באלו א"צ לפרסם ופלוגת' דר"ע וריב"ב הא בוידוי לפני המקום ועכ"פ נשמע מזה כיון דכ"ע סברי דבעברות המפורסמות צריך לפרסם ולא שייך בזה אשרי נשוי פשע כסוי חטאה א"כ הנך אמוראי תרווייהי דלא כר"ע דאי אפשר לאוקמי' כסוי חטאה בעון העגל דהרי הי' מפורסם וש"מ דכרי"בב ס"ל וא"כ אף בעבירו' שבין אדם למקום ואין מפורסמים עכ"פ להתודות שרי וכסוי חטאה מוקמינן לפרסם ברבים דוקא מה שאין רשאי לפרסם כן י"ל לדעת הרמב"ם אשר מנהגינון כן הוא בסדור על חטא ועיין במהרי"ק שורש קכ"ט נראה קצת דמספקא ליה אי הלכה כאן כמ"ד בעברות שבין אדם למקום או כאן במפורסם. ועיין מגילת עשין ב' ע"ד. ידי משה קנ"ה מקראי קדש נ"ז ע"ב שנות חיים צ"ו. מטה יוסף ח"ב סימן כ"א:

שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל בני חייא קפ"ו ע"א. שנות חיים רי"א:

ואחת אכלה פגי שביעית. הרמב"ן בתוספותיו לעשין מצוה ג' כתב כי לאכלה ולא לסחורה הוא מדאורייתא וא"כ י"ל כי ג"כ לאכלה ולא להפסד ג"כ מדאורייתא וכבר כתב הריב"ש כיון דלא הוי אלא לאו הבא מכלל עשה אין לוקין והך דהכא מכות מרדות הוא אמנם במגילת אסתר שם כתב דלוקה מדאורייתא כי אף על העשה אם התרו לוקה והביאו ביבין שמועה כלל ר"ו ודבריו תמוהים וכבר השיב עליו בארוכה ביד מלאכי דף ק"כ ע"ב ועיין בדברי אמת בקונטרסים דף נ"ו ע"ג שכתב דשפיר לוקה על פגי שביעית לר"י דאמר כל לאמר הוי לאו וכתבו התוספות בלאו הבא מכלל עשה והכי נמי כתיב לאמר ובאמת דוחק הוא לאוקמיה כרבי יהודה דהא בפסחים מ"ב אמר הא מני ר' יהודה היא משמע דרבנן חולקין ועיין מה שאכתוב בסמוך:

רש"י ואחת קלקלה זנתה והתרה בו למלקות וכתב מהרש"א דאלו התרו בה למיתה ליכא מלקות ולדבריו צ"ל דהך אגדה אתיא כמ"ד לאו שניתן לאזהרת מיתות לוקין עליו ובאמת קשה מי דחקה לרש"י לפרש כן נימא דלא התרו בה כלל ואעפ"כ מכין אותה מכות מרדות ובפנויה וצ"ל לפ"ז דרש"י באמת סבר דלוקין על פגי שביעות ודחקו לרש"י לומר דזה מלקות ממש וזה מכות מרדות ואם רש"י סבר דלוקין על לאו דלא תהי' קדשה יכולין לאוקמי' במלקות ממש בפנויה דלא שייך בה מיתה מיהו עיין בר"ש בן הרשב"ץ סימן תר"י שהאריך בענין מכות מרדות ומשמע דיש מכות מרדות דבעי התראה במכות מרדות וכ"כ בחנוך קפ"ז גבי קריבה לערוה עיין ביד מלאכי מה שכתב מזה גבי מכות מרדות וגם שם בדף ק"כ:

תוכן העניינים

יד דוד על יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה