יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף פד:
ואין עושין לא ע"י נשים וקטנים. עיין מגילת ספר לאוין י"ג ע"ד:
מכבין ומפסיקין בפני הדליקה הטור בסימן שכ"ט לא הביא רק מכבין ולא מפסיקין ולכאורא י"ל דהתוספות הקשו כיון דלכבוי שרי כ"ש להפסיק וא"כ לא צריך להביא מפסיקין דכ"ש הוא אמנם לפי מה שתרצו התוספות דקמ"ל דמותר להביא דרך ר"ה הי' לו להביא הך דינא ומדלא הביא נראה דלא ס"ל וזו ואין צ"ל זו קתני ובאמת לא ראיתי לשום אחד מן הראשונים שהביא הך דינא דהתוספות ואפילו מפסיקין לא כתבו אלא שקשה לי' להתוספות דהא בשבת דף ק"כ איתא ועושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין רקנים כדי שלא תעבור הדליקה ואף ר' יוסי דפליג לא אסר אלא בכלי חרס חדשים מלאים מים וא"כ למה לא הקשו התוספות מזו ודוחק לומר דברייתא מיירי בכלי חרס חדשים וכר' יוסי ויותר קשה על רש"י דכתב בכלי מתכת או כלי חרס ובמקום שיש סכנות נפשות מיירי והוא תמוה דבמתכת וכלי חרס סתמא אף בלא סכנת נפשות שרי כדמוכח שם בשבת וליכא למימר דרש"י מוקי למתניתין שם בדאיכא סכנת נפשות דהא אי אפשר לומר הכי דאי בדאיכא סכנה למה אסר ר' יוסי בכלי חרס חדשים דהא כיבוי גופיה שרי ובפרישה בסימן שכ"ט תמה על הטור [דלמה כתב מכבי' דאין חידוש כ"כ דהוי מלאכה שא"צ לגופה ולא אמר מפסיקין דהוי חידוש יותר (כנ"ל כוונתו כי יש בו ט"ס) ובמאירי שהעתיק בשיח יצחק נראה שמפסיקין להרוס שלא תעבור הדליקה ונראה שכן מפורש הטור] ולהכי לא הוצרך לכתוב דסותר נמי הוי מלאכה שא"צ לגופיה כיון דלא הוה סותר ע"מ לבנות במקומו וכ"פ הרמב"ם (ואדרבה אפשר דסותר גרע יותר מכבוי למ"ד מלאכה שא"צ לגופה חייב ולהכי לא הוצרך גם הרמב"ם לכתבו) ולהטור עכ"פ שוים הם דתרווייהו מלאכה שאצ"ל הם. ועיין ביד אהרן סימן שכ"ט שהאריך בזה בדברי הטור והתוספות ובשער יוסף דף ויו ע"ב:
תשע נכרים. עיין זבחים ע"ג ד"ה ונכבשינהו:
לא הלכו בפקוח נפש אחר הרוב קהלת יעקב ד' ע"ג:
מי אמר שמואל הכי והתנן. קרית מלך רב ח"א י"א כל הסוגיא:
רש"י ואע"ג דקא צייד כוורי. מדברי רש"י נראה דכל הני תלתא מצודה עקירת חוליא ושבירת דלת מיירי בדצריך להו ואעפ"כ שרי אלא שקשה למה גבי דלת קאמרה הגמרא ואע"ג דקא מכוון ובשאר לא הזכירו וראיתי להלחם משנה בפ"ב דשבת הקשה על הרמב"ם למה לא הזכיר בדלת כוונה ויותר הי' לו להקשות על הגמרא למה שינה כיון דכולהי מיירי בצריך ומדברי הרא"ש נראה דלא הוה גריס ואע"ג דקא מכוון ובאמת שום פוסק לא הזכיר אע"ג דצריך לו וצ"ל דפשיטא דמיירי בצריך לו דאי אין צריך לו הוי דבר שאין מתכוון ושרי לדידן דפסקינן כן אלא דאפשר לומר דמיירי בפסיק רישיה וזה תלוי במחלוקת אי פסיק רישיה הוה במידי דניחא ליה דוקא או לא איכפת ליה ואין מקום כאן להאריך בזה:
רש"י ל"ש דאם רוב ישראל. תולדת יצחק:
תוס' ד"ה הא דפריש. מרכבת המשנה ח"א בפ"ב דשבת הכ"א: