יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף פג.
חולי מאכילין אותו ע"פ בקיאים: עיין על סוגיות הגמרא והפוסקים יצחק ירנן ל"ט מ' ועיין שבת קכ"ח ד"ה קמ"ל:
חולי אומר צריך. מרכבת המשנה ח"א פ"ב דשביתות עשר ה"ח:
מר בר רב אשי אמר כו' וכתב רש"י הך סיפא לא תפרש הכי כו' ומשמע אבל ברישא לא ומוקי לה כדאוקימנא והקשה בתוספות יוה"כ למ"ש הרא"ש בשם השאלתות דמרי בר ר"א סבר דאזלינן בתר רוב דעות ושכן מוכח מפירש"י לקמן ולפ"ז צריך לאוקמי' רישא בחולי אומר א"צ ואיכא אחרינא בהדי דמאכילין אותו ע"פ בקיאין דוקא דהשתא הוי תרי ותרי אבל לא ע"פ אחד דהחולי מצטרף לאותו שאומר א"צ וא"כ חולק נמי ברישא דהוה מוקמינן בדאיכא תרי בהדי ע"ש ולע"ד דאין כוונת רש"י דבסיפא דוקא חולק אלא כוונתו דמכח הכרח דסיפא פליג דוודאי ברישא שפיר י"ל דלא אזלינן בתר רוב דעות אבל מכח הסיפא דמוכרחים אנו לומר דחולי אומר צריך ותרי אומרי' א"צ להם שומעין זה אין נראה לומר למר בר ר"א דוודאי חולי נאמן יותר ועתה כיון דאיכא הך סברא בעולם דחולי נאמן יותר ה"א גם באומר א"צ הוא נאמן יותר לכך אשמעינן דבא"צ לא הוי רק כשאר בקי וא"כ ל"ק פשיטא ושפיר י"ל דאזלינן בתר דעות אבל אי לא הוה הך סברא דבצריך החולי נאמן א"כ גם בא"צ הוה קשיא פשיטא והוה צריכין לומר דאזלינן בתר רוב דעות וא"כ כל כוונתו דמההכרח דסיפא חולק גם ברישא ועיין בקהלת יעקב דף ג' ויצחק ירנן ל"ט שתירצו בענין אחר:
ת"ר מי שאחזו בולמוס כו' עיין על הסוגיא כולה נחפה בכסף י"ח ע"ב. קהלת יעקב ב' ע"ד פרשת דרכים מ"ב ע"ב ולהלן ולשון הר"ן. מנחת בכורים. זרע אמת בחדושים סימן מ"ו. לימודי ה' לימוד פ"ט. נודע ביהודה ח"א דף כ"א.
מאכילין אותו הקל קל תחלה. קרית מלך רב ח"א ו' ע"ד ז'. ולשון הרא"ש והר"ן שם מחזיק ברכה חא"ח דף ע"ד וע"ה ועיין דרך המלך י"ט ע"א וראיתי בספר נודע ביהודה בדף כ"א שכתב דכל הנך דיני לדעת הרמב"ם לאו ביוה"כ מיירי דאדרבה ביוה"כ מאכילין אותו דברים האסורים למ"ד אין איסור חל על איסור אפילו בכולל א"כ אין איסור יוה"כ חל עליהם ומאכילין אותו דברים האסורים בלאוי' ולא לעבור על יוה"כ שהוא בכרת ואפילו למ"ד איסור חל על איסור בכולל עכ"פ היכא דלא שייך כולל מאכילין אותו דברים האסורים ואחר המחילה רבה דבריו לא האירו כלל דהרי הסכמת הפוסקים דשוחטין לו בשבת ולא מאכילין אותו נבילה אע"פ ששבת בסקילה ונבילה בלאו ואפילו התם דבתרי גברא הוא איסור סקילה למי ששוחט ואיסור לאו אצל החולה ואפ"ה מתירין לבריא לשחוט ואפי' החולקים יודו הכא דלענין דברים המותרים הותרה יוה"כ משום סכנות נפשות ואפילו למ"ד דחוי' עכ"פ דחוי' היא אבל לענין הקל הקל תחלה לענין זה לא הותר ועוד דדעת רוב הפוסקים דדבר המותר מעצמו אע"פ שענשו חמור קיל טפי מדבר האסור מצד עצמו אע"פ שעונשו קיל טפי והרמב"ם נקט בהלכות שביתות עשר מאי דשייך ליוה"כ ובהלכות מאכלות אסורות נקט מאי דשייך לכל השנה. ועיין רשב"ץ ח"ג סימן ל"ז בסופו סימן ל"ח:
טבל ושביעית. רש"י פירש שביעית לאחר ביעורו. ועיין בתוספו' יוה"כ ובדברי אמת בקונטרסים נ"ז ע"א ע"ג וע"ש בדף ק"א. וקרבן אליצור קכ"ד ע"א מחזיק ברכה ע"ד ה"ה:
טבל ותרומה והקשה בשער המלך ח"א צ"ז ע"ב ויפקיר הטבל והפקר פטור מן תרומה וא"ל דהבעלים של הטבל איננו פה עמנו וא"כ ליכא מי דיפקירנו דא"כ איך קאמר באפשר בחולין דכ"ע לא פליגי דמתקינינן ליה ויהיבנא ליה הא אין כאן מי שיכול לתקן דהבעלים ליתנינהו והכריח מזה דטבל שכבר חייב במעשרות לא מהני הפקירא אח"כ ונשאר בחיובו ואע"פ שדינו דין אמת מ"מ מכאן אין הכרח דאפשר לומר דהבעלים ליתנינהו אבל נתן רשות להשליח לתרום וא"כ שפיר יכולין לתקן אבל השליח לא יוכל להפקיר. ועיין שאלות יעבץ ה"א קכ"ח ע"ב. מחזיק ברכה ע"ד וע"ה. יצחק ירנן פ"ו ע"ג. נחפה בכסף ק"ע ע"א וע"ב:
מאכילין אותו טבל אורים גדולים דף כ"א ע"ג. ועיין בית ישחק ל"ז ע"ד:
מר סבר טבל חמור כו' ומר סבר תרומה חמורה מכאן הקשה בפרשת דרכים על מה שכתב הרמב"ן דלשחוט תרנגול קיל מנבילה דנבילה יש בו לאו אכל כזית וכזית ושחיטת תרנגול הוה רק איסור אחד דא"כ למה יתנו לו טבל דעכ"פ מפיש בלאוין ואם עכ"פ צריך הוא לתרומה אינו עובר רק על התרומה וראיתי לרשב"ץ בח"ג סימן ל"ז שתמה על הר"ן מהא דאמרי' בסמוך וגזזין את הכרישין ואין צריך לעשר ולדעת הר"ן למה א"צ לעשר כדי שלא לעבור על הכל ע"ש והדברים תמוהים על הרשב"ץ דמה צריך להקשות מכרישין ולא הקשה מהך דהכא דקודמת ונראה דהרשב"ץ לא הקשה מכאן דהא להך מ"ד ס"ל תרומה חמורה וא"כ הוה דומי' ממש לנדון הר"ן שבערך מה שתרומה חמורה נגד זה טבל חמור בריבוי לאוין כמו נבילה ולשחוט אבל הרשב"ץ עדיפא מניה קמקשי דהתם האיסורין שוים ואעפ"כ לא אזלינן בתר ריבוי הלאוין ומתירין אע"פ שיש בו ריבוי מכ"ש היכא דצד אחד חמור כמו שחיטה דבעי למיזל אחר הקל אפילו בריבוי לאוין דהא אפילו בשוין לא משוינן חומרי לריבוי הלאוין וזה נראה מדברי הרשב"ץ עצמו למעיין בהם ועכ"פ מה שתירץ בפרשת דרכים לא יצדק לקושיות הרשבץ מיהו לעיקר קושיות הרשב"ץ י"ל דהר"ן סבר דדוקא באיסור דאורייתא קפדינן אריבוי הלאוין אבל באיסור דרבנן לא קפדינן והא תרומת ירק רק דרבנן וא"כ למאי דמוקמינן בעציץ שאינו נקוב דרבנן הך דהכי נמי לא קשיא ואע"ג דלכאורא להמקשן לא הוה מיירי בעציץ שאינו נקוב ומשמע דמדאורייתא הוא סבר הר"ן דבאמת הי' יכול להקשות אבל מקשה מגוף הברייתא וכיון שתירץ דבמדרבנן הוא לא יכול שוב להקשות לו. ועיין בשער המלך ח"ב קמ"ב ע"ב. מה שהקשה הוא על הר"ן:
תוס' ד"ה מר בר ר"א כו' ורבינו האי ור"ג ז"ל פסקו הלכתיה כוותיה כן הגיה מהרש"א ובמחנה יהודה הנדפס מחדש דף ע"ח תמה על זה כי הרי"ף והרא"ש והמרדכי כתבו להיפך וכבר עמד על זה בתוספות יוה"כ וגם הרא"ש סותר את עצמו משבועות לסנהדרין וכבר ידוע דתרי רב האי הוי.