יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף פב.
אבל מחנכין אותן לפני שנה. נזיר כ"ח ד"ה בנו אין:
אמר רב הונא בן שמונה ובן תשע כו' עיין על הסוגיא רשב"א ח"ג סימן שנ"א מרכבת המשנה ח"א פ"ב דשביתות עשר ה"י. ועיין עירוכין ב' ד"ה שהגיע לחנוך. גט מקושר ק"ו. נחפה בכסף ק"נ:
השלמה מדרבנן. כתובות נ' ד"ה ובת תריסר. חקרי לב רכ"ט.
ת"ר עוברה שהריחה לכאורה משמע דהמשנה דאמרה סתמא עוברה שהריחה מיירי דוקא ביוה"כ אבל בשאר כל השנה מאיסורים לא קמיירי ולפיכך אמרה המשנה סתמא מאכילין אותה עד שתיישב נפשה ולא חילוק שנותנין מן הקל קל תחלה אמנם הברייתא דמיירי בכל השנה ומבשר קודש לכן נותנים לה הקל תחלה וכן נראה וודאי שהבין הרמב"ם בספרו דהביא הך דינא דמשנתינו בהלכות יוה"כ והך דינא דברייתא בהלכות מאכלות אסורות. אמנם הטור נראה שהבין דמשנותינו וברייתא חדא היא. ועיין בב"י שצידד לכאן ולכאן בסימן תרי"ז וכנראה מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה דמוקי הא דמתניתין בהריחה דבר האסור וכן משמע בירושלמי דקאמר על המשנה בתחלה תוחבין לה ברוטב אם שבה נפשה מוטב ואם לאו נותנין לה מגופו של איסור והרי הירושלמי לא קאמר כלל שהריחה מבשר קודש ובע"כ על המשנה קאי וש"מ דמפרש למתני' כפירש הרמב"ם דהריחה היינו דבר איסור ואע"פ שהרב ב"י צידד בדברי הטור מגופה של איסור היינו מאכל של יוה"כ קרא איסור זה וודאי דוחק אמנם הרמב"ם וודאי נראה שחזר בו מחבורו למשנה ועיין בארוכה באוהל יוסף לר"י מלכו. ובספר מטה אשר בליקוטים סימן ל"ד עוד הקשו האחרוני' למה גבי יוה"כ לוחשין לה ובאיסור לא הזכירו זה ואפשר לומר כי בוודאי הלחישה לאו מדרך הטבע הוא שתועיל כי בדרך הטבע לא ישמע התינוק ולא יבין. אמנם הא סגולה למעלה מן הטבע וקבלה היתה בידם והם לא קבלו שתועיל אלא ביוה"כ לא למאכל איסור עוד הקשו הרי לא הפילה אשה מריח בשר הקודש וי"ל דאעפ"כ צריכים הי' לאמר הך דינא ולא לסמוך על הנס ועוד י"ל דהנס הי' דוקא במקדש וזה מיירי בקדשים שנאכלים בכל העיר והיא טמאה:
רשי' אין מענין אותן אין חייבין למנוע מהם מאכל ומשמע חיוב הא דליכא הא אם רצו למנוע מונעין וכן כתב הרע"ב אבל הרמב"ם כתב דאסור מפני הסכנה ונראה שאף רשי' לא קאמר אלא בחינוך שעות אבל כל היום אף רשי' מודה שאינו רשאי ועיין בחקרי לב דף רל"א ע"א ומה שהעיד שם שהקטנים בני י"ב מתענים ב' יום רצופים ואינו מזיק להם אנו במדינותינו לא ראינו ועוד מי יימר דלא הוה סכנה להם לאחר זמן וכי כל דברים שאנו מתירים מפני הסכנה צריכה להיות הסכנה תיכף אפילו בשביל אחר כמה שנים מתירים עכשיו והכי אמרינן לקמן ולא ספק שבת זו אלא אפילו ספק שבת אחר' ופשיטא דשבת לאו דוקא אלא אפילו לכמה שנים ומעתה אין להביא ראי' כלל על שלא נסתכנו הקטנים תיכף:
רשי' ד"ה או לפני שתי שנים תולדת יצחק:
רשי' כי כאשר יקום בנערה המאורסה כתיב. תולדת יצחק:
רשי' רוצח יהרג ואל יעבור. תולדת יצחק:
תוס' ד"ה אלא לרב הונא. זרע יצחק יתר הבז מ"ד ע"א. גט מקושר ק"ו ע"א. נחפה בכסף ק"כ חקרי לב ר"ל. תוס' ישנים ד"ה בן שמנה. חקרי לב קכ"ד קכ"ז: