אור ברסלב

יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף עו.

דף עה:

איזה מרובה מידה טובה. מקום שמואל שער התרוצים:

תני חמשה ענוין כנגד מי. עיין בהליכות עולם דף י"א שהביא משם התוספות מדקאמר כנגד מי משמע שהם מדרבנן ולכך קאמרו נגד מי ולא מנלן והוא מת"י בריש פרקין וכ"כ הרא"ש ועיין מה שהקשה שם ביבין שמועה ויש ליישב ובשנות חיים דף קל"ז הביא ג"כ דברי היבין שמועה ולדעת הרמב"ם דסבר דהם מדאורייתא י"ל אדרבה מכאן ראי' לשיטתו דהרי קשה קושיות התוס' דאיך אמר הני חמשה כנגד מי ואמר אח"כ שיתא הוי דמעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר ומה שתירצו התוספות דהתירצן גופיה מקשי הני חמשה כנגד מי נראה להרמב"ם דוחק ועיין בהרמב"ן בבא בתרא שמביא התוספות ומתרץ בענין אחר וכן בשיטה מקובצת שם וסבר הרמב"ם כמ"ש במחזיק ברכה בשם הרמ"ע מפאנו דף קט"ז ע"ב בא"ח דמעיקרא הוה סבר דאכילה ושתיה הוה מדאורייתא והאחרים מדרבנן ולפי שאלו השנים מדאורייתא חשיב להו כחדא אבל כדמתרץ לו דכולה הוה מדאורייתא שפיר מקשי א"כ שיתא הוי ותירץ לו דאעפ"כ אכילה ושתיה כחדא חשיבי ע"ש ועכ"פ כיון דלשיט' המקשן הוי האחרי' מדרבנן שפי' קאמ' כנגד מי ולא קאמר מנה"מ וע' מוצל מאש ח"ב סי' ה' שהקשה להרא"ש דסבר דשאר ענוים מדרבנן למה לא הביא ראי' מן הירושלמי דמקשה דלמה קחשיב תשמיש הלא צריך רחיצה וא"כ בלא"ה אסור תשמיש משום רחיצה ואי ס"ד תשמיש דאורייתא א"כ מאי מקשה הירושלמי הא רחיצת בעלי קרין רק מדרבנן ע"ש ולע"ד וודאי אפילו נימא דתשמיש מדרבנן נמי קשה דהא וודאי אלו אסורים ביה"כ מדרבנן איסור גמור וטבילת בעלי קרין תקנה בעלמא הוא ותנאי ואמוראי חולקים בזה כמו שבאמת בטלוהו ובע"כ צ"ל דקושיות הירושלמי על המשנה למה צריך למתני תשמיש כיון דתני רחיצה והרי כבר נהגו אחר תשמיש רחיצה. ואם ישמשו צריכין לרחוץ ורחיצה גופיה דאורייתא וא"כ ל"ק מזה על הרמב"ם ועוד י"ל דהרמב"ם סבר דהירושלמי סבר דהני ענוין מדרבנן אבל תלמודא דידן חולק שהרי התו' הביאו לעיל בדף י"ג דהירושלמי סובר גבי אשה אחרת דמקדש ביוה"כ כיון דהוא שבות לא גזרו וכתב בשער המלך דה"ה דכניס לה ביוה"כ דכל כמה דלא כניס לאו ביתו הוא והקשה מזה על הרמב"ם כיון דחופה דאינו ראוי לביאה הוא כי יוה"כ אסור בתשמיש לאו חופה הוה ובשלמא אי נימא דתשמיש לא הוה אלא מדרבנן שפיר י"ל דחופה שאינו ראוי' לביאה מדרבנן שמה חופה אמנם להרמב"ם סבר דאינו ראוי מדאורייתא קשיא והניח בצ"ע ע"ש בח"ב דף נ"ה. והפר"ח כתב בהלכות עיה"כ דהירושלמי חולק על תלמודא דידן וסבר דלא כנס לה וזה וודאי דוחק דהא ביתו אמר רחמנא וארוסה לאו ביתו ומש"ה ס"ל להרמב"ם דבהא פליגי דהירושלמי לשיטתו דכאן דתשמיש מדרבנן ולכן שפיר הוה חופה ראוי לביאה. אמנם מתלמודא לס"ל כהירושלמי ומבקש תקנות אחרות ש"מ דלא ס"ל כהירושלמי אלא תשמיש מדאורייתא אסור ולהכי אי אפשר לכנוס ביוה"כ כיון דהוה חופה שאינו ראוי' לביאה מדאורייתא:

תני חמשה ואנן שתא תנן. עיין מה שכתבתי בסמוך ובית אברהם כהן קמ"ו ע"ב:

שתיה בכלל אכילה. עיין בהלכות קטנות ח"ב סימן רפ"ב וסימן רפ"ד דרוצה לחלק דדוקא שתית יין ושאר משקים בכלל אכילה ולא שתיית מים דאפשר דאינו חייב כרת ואחר המחילה רבה דבריו לא נהירין. ואין מקום להאריך בזה:

רשי' ובעשור דחומש הפקודים. תולדת יצחק:

תוס' ד"ה ובעשור. תולדת יצחק:

תוכן העניינים

יד דוד על יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה