יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף עד.
וכי תימא כיון דאית ליה היתר מן התורה קאחיילה עליה קרבן שבועה הרשב"א בתשובה סימן תרי"ו כתב דמדקאמר כיון דאית ליה היתר מן התורה משמע הא כל דלית ליה היתר מן התורה ואפילו חצי שיעור שאין בו לאו קרבן שבועה לא חיילה ע"ש ולפ"ז יקשה להרמב"ם דפסק דהנשבע על חצי שיעור חיילי' שבועה עליה וכבר הוקשה כן להשואל בתשובת מהרי"ק סימן קס"ה ומהרי"ק תירץ בפשיטת דוודאי המקשה הוה סובר כן דכל היכא דאיכא איסור תורה לא חיילה שבועה אבל כשתירץ לו שאני התם דכתיב אם לא יגיד וודאי אין חילוק בין בדרבנן בין בדאורייתא חיילה שבועה ובאמת צריך ליתן טעם ע"ז דמאי מחלוקת המקשן והתרצן והרב מגילת אסתר בשורש הראשון דף ז' ע"ב כתב בשם הרשב"ץ בזוהר הרקיע שהקשה על הרמב"ם דסבר דכל מידי דרבנן הם בלא תסור דמכאן מוכח להיפך שהרי אמר כיון דאית ליה היתר מן התורה וש"מ דליתא בבל תסור דאי איתא בלא תסור אכתי הוי מן התורה ולמה תחול קרבן שבועה והרב מגילת אסתר כתב דאדרבה מכאן סיעתא להרמב"ם שהרי רש"י כתב בדעת המקשן ואי חצי שיעור אסור מדרבנן אכתי איך יחול שבועה הרי הוא בלאו דלא תסור וא"כ כיון שעיקר קושיות המקשן מלא תסור א"כ מאי קאמר וכ"ת כיון דאית ליה היתר מן התורה דאין זה ענין למה ששאל אלא הכי הל"ל וכ"ת כל מילי דרבנן ליתא בלא תסור כלל אלא וודאי מדלא אמר הכי ש"מ דגם זה המקשן הודה להמקשה הראשון דכל מילי דרבנן בלאו דלא תסור ומ"מ כיון דאינו מפורש בתורה חיילה עליה שבועה וכדמתרץ לו שאני הכי דכתיב אם לא יגיד הניח סברא זו ביסוד מוסד אע"ג דהם בלא תסור כל מילי דרבנן כיון דלא מפורש בקרא חיילה שבועה רק גבי שבועות העדות הטעם משום דכתיב אם לא יגיד ע"ש וכיון שכן פשוט הוא דהרמב"ם הא דפסק דעל חצי שיעור חיילי שבועה לשיטתיה אזיל כפי מה שמפרש בהך וכי תימא כפי פירש הרב מגילת אסתר וס"ל להרמב"ם דאין חילוק כלל בין חצי שיעור למאן דסבר דהוא מן התורה. אבל אינו מפורש למאן דסבר דהוה מדרבנן אבל הוא בלאו דלא תסור וכיון דחזינן להך מ"ד דמדרבנן כיון דלא מפורש בלאו דלא תסור חיילה שבועה ה"ה למאן דאמר דהוה מדאורייתא חיילי שבועה כי מאי עדיפותא מריבוי דקרא אי לאו דלא תסור ולפ"ז אין צריך לומר מ"ש מהרי"ק דהמקשן והתירצן הוה חלוקין בזה אי חיילי שבועה על חצי שיעור אלא גם להמקשן דקאמר וכי תימא הוה פשיטא חיילא כמו למ"ד דרבנן דכיון דאית ליה היתר מן התורה היינו שאינו מפורש. ועיין לב שמח דף י"א. בית אברהם כהן דף צ"ו ע"א. ועיין דברי אמת בקונטרסים דף ל"א ע"ד ובדף פ"א ע"ג ופ"ב וחזון עובדיה קמ"ב ע"ד וע"פ מה שכתבתי מקום יש ליישב דמה הקשו לר"ל מהא דרב אחא בר יעקב דילמא כרב פפא ס"ל דמשחק בקוביא לא ממעט. אמנם אפשר לומר דהמקשן הוה סובר כי רב פפא ור"א ב"י נחלקו בהא דאמר בברכות דף כ' כל מילי דרבנן אסמכוהו אלאו דלא תסור ומשום כבודו שרו רבנן וסבר המקשן כיון דמשום כבודו שרי ה"ה פשיטא דחיילא קרבן שבועה דהם אמרו והם אמרו כי במקום שבועה השבועה חיילא זו היא סברת רב פפא אמנם רב אחא ב"י ס"ל כהך דאחיכו עליה ולא סברו הך סברא עכ"פ לא ניחא ליה לאוקמיה לר"ל דחולק על הך סברא. אמנם זה יצדק לסברת הרמב"ן כמ"ש במקום אחר. אמנם לשיטת הרמב"ם י"ל דהכי קא קשיא ליה כיון דהשתא אמרי' בין ר"י בין ר"ל מודים בסברא זו כל שאינו מפורש בתורה שבועה חיילא א"כ ר"א ב"י דלא כמאן דלא כרבי יוחנן ודלא כר"ל וא"כ הקושיא לראב"י ולא לר"ל:
ואיבעית אימא כי קתני אסור אשארא משמע לכאורא דהנך ב' תרוצם נחלקו בזה דלתירוץ הראשון אע"ג דבהנך שארא שפיר שייך לשון אסור מ"מ כיון דעל אכילה ושתיה ענוש כרת לא הוי ליה למתני אסור כיון דאיכא למטעי אמנם לתירוץ שני לא חיישינן דאתי למטעי ושפיר תניא אסור משום שארא וא"כ קשה למ"ש התוספו' בזבחים דף קי"ו ע"ב ד"ה ואסור לסייען דהקשו דלמה תני אסור כיון דקדשי נכרים חייבים עליהם והביא סוגיא דהכי דלא שייך אסור היכא דענוש כרת ותירצו כיון דאיכא כמה עבודת דלא מחייב עלייהו בחוץ להכי קתני אסור וע"ש דתירוצא זה יצדק לאיבעית אימא אבל לתירץ ראשון בגמרא לא תירצו כלום דהא הכא איכא נמי דברים שאין חייבים עליהם כרת ואפ"ה צריך למתני חייב ולא אסור אי לאו דמיירי בחצי שיעור וצ"ל דהתוספות ס"ל דדוקא הכי כיון דהך דחייבים מפורש במשנתינו וא"כ אסור אהנך נמי קאי ולא שייך למיתני היכא דאיכא מקום לטעות אבל התם קתני סתם ואסור לסייען משמע דלא קאי כלל אהנך דחייבים דהנך פשיטא דלא איצטרך לאשמועינן אלא אשמעינן דוקא הנך שאינן חייבין עליהם ואפ"ה אסור לסייען וכיון דלא קאי כלל אהנך דחייבים שייך שפיר לשון אסור וכן משמע לשון התוספות שם:
חצי שיעור. עיין פסחים מ"ד ד"ה לענין חמץ. שבועות כ"א ד"ה כר"ש ועיין ברשב"א סימן תל"ט שנתן טעם למה אסור ואינו לוקה ועיין חוות יאיר דף כ"ב ע"ב בסופו. משנה למלך פ"א דחמץ ה"ז דרך המלך כ"ד כ"ה קהלת יעקב אלגאזי ל"ו ע"ג ל"ז ע"ד. מגילת ספר לאוין ט"ו ע"ד חקרי לב סימן מ"ד סימן נ"ח סימן ע"ו:
מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. הפר"ח בקונטרס הספיקות סימן ק"י תמה על הראשונים שלא הביאו ראי' ברורה לדעת הרמב"ם מהא דספיקי דאורייתא לחומרא מדרבנן דהרי כדמשני מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא אתרווייהו משני אחצי שיעור ואכוי וכבר השיבו עליו בזה דאין ראי' די"ל רק אחצי שיעור קאי ולא אכוי דבלא"ה אסור מטעם ספק ומ"ש עוד הפר"ח דלמה אמר הגמרא איצטריך קרא לאסור ספיקא ומשמע דאף לר"י לא קשיא אלא הא למה איצטריך קרא למוסר דקמי' שמי' גלי' ולא תיקשו עדיפא מינה דלמה איצטריך דוקא בכוי דמשמע הא כל ספיקות מותרין דבר תורה הא באמת כל ספיקות אסורות וגם בזה השיבו עליו חדא דילמא באמת קושיות הגמרא כן הוא ותו דאע"פ דשאר ספיקות אסורות ג"כ דין תורה הם אינם אסורין רק מדין ספק ולא מדין וודאי וכוי באה התורה לאסור מדין וודאי ולפי שבאו הדברים בארוכה בספרי האחרונים לא רציתי להאריך בזה. ועיין בשער המלך ח"ג ס"ט ע"א. מגילת ספר עשין ע'. שונה הלכות ח"ב מ"ח מ"ט. באר יעקב ס' ע"א וע"ב עץ חיים בלשונות ז' ע"א וע"ב. מגן שאול בלשונות דף ג' ודף ד'. מגדנות נתן מ"א. ועיין בקונטרס תוספות יום הכפורים בסוף הספר דף מ"ט שהשיג על הפרי חדש ודבריו תמוהים וכבר השיבו עליו. ועיין בספר אלי' רבה בקונטרס עגונות. ועיין בתבואת שור דף קט"ו שגם הוא השיב על הפר"ח ומעין מה שהשיב כתוב בתוספות יום הכפורים:
תוס' ד"ה דחזי לאצטרופי כו' לכאורא י"ל דצריך האי טעמא דחזי לאצטרופי דוקא למ"ד דכוי ברי' בפני עצמה הוא אבל לר' יוסי דסבר דכוי באמת ספקא הוא כמ"ש התוספות בסמוך א"כ בע"כ ליכא לאוקמי' כל חלב אכוי ורק אחצי שיעור וא"צ לטעמא דחזי לאיצטרופי אמנם הא וודאי לא מסתבר דבזה נחלקו ר"י ורבנן גם לר' יוסי אי לאו טעמא דחזי לאיצטרופי הוי מוקמינן כל לדרשא אחרינא ועיין מה שכתבתי בפסחים מ"ג ד"ה מאן שמעת. ועיין באר יעקב דף ס'. ובלימודי ה' לימוד כ"ח ולימוד ס"ט. ועיין מ"ש בשיח יצחק בשם המאירי דצריך לומר טעמא דחזי לאצטרופי כדי שיהי' שבועה חלה עליו וע"ש ואין מקום להאריך כאן:
תוס' ד"ה איצטריך מרכבת המשנה ח"ג פ"ט דטומאת מת הי"ב מגדנות נתן מ"א: