יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף עג.
ת"ל שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו. עיין חקרי לב דף י"ז:
ת"ר כיצד שואלין. מרכבת המשנה ח"ג פ"י דכלי המקדש הי"א:
ושאל לו מה שנרשם שמואל הוא טעות. ועיין מה שכתבתי בלשון רשי':
אין שואלין שני דברים כאחד פרשת דרכים מ"ה:
רשי' ד"ה ושאל לו משמע לו לבדו שאינו שומע אלא הוא. עיין בדבר שמואל קע"ז שיש מי שפירש דעל הכהן קאי שלא ישמע אלא הכהן והוא הכריח דליתא אלא על השואל קאי שלא ישמע אלא הוא ואפילו הכהן לא הי' שומע ובוודאי שכן נראין הדברים וכמו שנראה מדברי הרמב"ם אבל מה שהכריח הרב דאי לו על הכהן קאי דלו לבדו א"כ מאי צריך לימוד שלא יהרהר בלבו דפשיטא שלא יהרהר בלבו דכיון דהכהן צריך שידע אחר המחילה לע"ד אין זה הכרח דוודאי אי לאו לפני ה' שלא יהרהר וה"א דרשאי להרהר לא הוה מוקמי' באמת לו אכהן אלא על השואל כיון דאי אפשר לאוקמי' על הכהן אמנם השתא דאית לן שלא יהרהר שפיר מוקמינן לו אכהן ובעין יוסף הקשה איך כתב רשי' לו לבדו והרי לעיל דף ד' גבי קול לו קול אליו כתב רשי' מדהוה מצי למכתב לו וכתב אליו שמעינן דלו לבדו נשמע הקול א"כ מוכח דלו לא משמע לבדו ובלשון ערומים בלשונת הרא"ם פרשת חיי שרה כתב דכאן ההכרח מדכתיב ושאל לו ולא כתיב וישאליהו והשיג עליו בתועפת ראם דחשב הרב בעל לשון ערומים דהלימוד הוא מהך ושאל לו דפ' פנחס וליתא. אלא מהך דושאל לו אשר בשמואל כ"ב והך דושאל לו לפני ה' הוא בפ' פנחס ובאמת לא ידעתי כי כוונת תלמודא על ושאל לו דשמואל הלא נוכל למילף מושאל לו דפ' פנחס ותו דבוודאי כוונת הגמ' על פסוקא דפ' פנחס כי שם כתיב ושאל לו חסר ויו כמו שהוא הנוסחא בגמרא אבל בשמואל כ"ב פסוק י"ג כתיב ושאול מלא ויו ובחולם ועוד וכי שאול בויכוח עם אחימלך הי' רוצה להשמיע לן דיני השאלה באורים ותומים עד שהוצרך לומר לו דמשמע לבדו אלא וודאי דכוונת הגמרא על פסוק דפנחס הוא:
רשי' שני דברים כאחד אלא לאחר שהשיבו על הראשון שואל על השני בספר יפה מראה השיג על רשי' דמשמע דיכול לשאול תיכף דא"כ מאי קאמר ואם הוצרך הדבר לשנים מחזירין לו שנים דמאי צורך יש בזה לשאל שנים כאחד או בזה אחר זה אלא וודאי דבאותו הפעם לא הי' יכול לשאול עוד רק אם הדבר נחוץ. ובפרשת דרכים דף מ"ה כתב דאין כוונת הגמרא רק אם שאל שנים שלא כהוגן אף שהדבר נחוץ לא הי' לו לשאול אלא בזה אחר זה כיון שאין חילוק בזה שצריך זמן זה יותר מזה רק אם אירע כן והדבר נחוץ מחזירין ע"ש ואין אני כדאי לדבר בפני הני תרי תנאי דאורייתא מ"מ תורה היא כי לדעתי הקלושה הי' הכהן השואל צריך לכוונת רבות והי' צריך זמן מרובה ולכן אם הי' בפעם אחד הי' הכוונה לשתי השאלות אבל אם הי' שואל וחוזר ושואל א"כ הי' צריך לכוון מחדש וצריך זמן רב. ועיין אזני יהושע דף ס"א:
תוס' ד"ה וכולן נוהגת כו' דברי התוספות תמוהים טובא כמו שהקשה באורח מישור לנזיר דף ל' דשם במכות י"א איבעי להו אם במיתות כולן הוא חוזר או במיתות אחד מהן ורצה למפשט מהך מתניתין ותירץ בדליכא וא"כ תירוץ השני של התוספות הוא תירוץ הגמרא שם והתירוץ הראשון הוא נגד הגמרא וכבר נרגש מזה במשנה למלך פ"ז דרוצח ה"י וכתב ועיין היטב בדבריהם ואלו הי' הסוגיא במכות במקום אחר הי' ח"ו אפשר לטעות בהעלמה אבל כיון שהסוגיא על אותו משנה שהביאו א"כ איך אפשר שנתעלים ותו דבסנהדרין ח"י כתבו ממש כמו כאן ואיך לשני בעלי התוספות נעלם מהם הסוגיא במקומה ולכן הנראה מתוך הדוחק דהגמרא שם במכות לא הביא רק רישא דמתניתין נגמר דינו בלא כה"ג וסברי התוספות דדוקא מזה בעי למפשט ומוקי לה בדליכא אבל מכה"ג שהרג לא בעי למפשט ועל זה הא דקשיא להו למה באמת אינו חוזר ג"כ ותירצו דגבי כה"ג עצמו לא יכול למפשט כיון דהוא עצמו כה"ג הוא העקרי בזה ואינו יוצא במיתות אחר וכן אחר אינו יוצא אם לא הי' כה"ג באותו פעם ובתרוצם שני תרצו דכשם דמוקי רישא נגמר דינו בדליכא כן צריכין לאוקמי' סיפא בדליכא והגמרא לא חש להביא הסיפא שם ועיין שער יוסף דף קי"א שהאריך והוא עצמו כתב כי דבריו דחוקים. ועיין מרכבת המשנה ח"א פ"ז דרוצח גם הוא דחק את עצמו ע"ש:
תוס' ישנים ד"ה כדברי ר' יהודה. שער יוסף קי"ב: