יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף עב.
כליל תכלת ויליף תכלת תכלת. עיין מנחות מ"ב ד"ה משום שנאמר:
פתיל פתילים. עיין מנחות מ"א ד"ה ב"ש:
הקורע בגדי כהונה לוקה. עיין מגילת ספר לאוין דף קי"ג ע"ב שהוכיח מזה דאיסור בל תשחית המוזכר בדברי רז"ל הוא אסמכתא בעלמא ואין לוקין עליו דאל"כ לוקין נמי הכא משום בל תשחית מלבד לא יקרע דהא הכא נמי דוקא דרך השחתה אסור כמ"ש הרמב"ם מיהו אין כ"כ ראי' דאפשר הכי נמי מיירי בבגדי בלוים וישנים שאין ראוין עוד או מטושטשים דלא שייך השחתה משום ממון ועכ"פ הוא מכון משום השחתה והשחתה דהכא שכתב הרמב"ם היינו מזיד שמתכוון לכך לאפוקי שוגג וחייב משום לא יקרע אבל משום השחתה לא דלא שייך ביה השחתה איברא מאי דפשיטא ליה להרב מגילות ספר דדוקא דרך השחתה בעינן הרב קרבן חגיגה מפרש לדברי הרמב"ם דדוקא בשאר בגדי כהונה בעינן דרך השחתה אבל במעיל אפילו שלא כדרך השחתה ויליף ליה מהא דאמרינן בזבחים דף צ"ה מעיל שנתז עליו דם חטאת שצריך להכניסו בפחות מג' על ג' ומדאמר הכי במעיל ש"מ בשאר בגדי כהונה מותר לקרעו והטעם לחלק משום דבמעיל כתוב להדיא ושאר בגדי כהונה ילפינן מניה ולדעתי הוא דוחק גדול והא דכתב דלפי דכתבה התורה במעיל ולא בשאר בגדי כהונה ש"מ שיש חילוק לפי מה שאכתוב בסמוך דאע"ג דהוא לאו שלא לקרוע הוא נתינת טעם ג"כ וכמ"ש רש"י בחומש לפיכך הוצרכו התורה לכתוב גבי מעיל משום נתינת טעם ולפי שעיקר נכתב גבי מעיל לפיכך נקט הגמרא בזבחים מעיל והרמב"ם בהלכות מעשה קרבנות פ"ח לישנא דגמרא נקט ואני יש לי ספק בלא"ה בגדי כהונה שנתז עליהם דם חטאת דאפילו היה מותר לקרוע ולכבס במקום קדוש הרי בגדי כהונה שנקרעו אין תופרין אותן להשתמש בהם וכן אין משתמשין במכובסין ולזה כתב הרמב"ם להדיא בהלכות כלי המקדש והוא מגמרא דזבחים דף פ"ח ולתפרן אע"פ שלא כתב הרמב"ם בפירוש כן בלי ספק לא גרע מכביס' וא"כ למאי צריך הכניסו למעיל או שאר בגדי כהונה בקרוע כיון שאין ראוין עוד לשימוש ואם נאמר דאעפ"כ אפי' שאין רוצין להשתמש הכביסה מצוה משום דם חטאת אעפ"כ קשה כיון שאין ראוין להשתמש עוד א"כ אין ראוין אלא לפתילות וכדתנן מבלאי מכנסי כהנים הי' מפקיעין בוודאי לזה הי' מותרין לקרעם ולעשותם פתילות. אמנם מעיל שהוא בגדי כה"ג לא הי' עושים ממנו פתילות לפיכך לא הי' אפשר לקרעו ועכ"פ הי' רוצים לקיים בו מצות כיבוס קודם הגניזה לפיכך הוצרכו לתקנו ועיין ברמב"ם פ"ח מהלכות כלי המקדש ועיין במשנה למלך פ"ט מהלכות כלאים הי"א שכתב דהא דנקט התם בזבחים מעיל לאו דוקא וע"ש:
מי כתיב שלא יקרע. רשי' בחומש כתב לא יקרע כדי שלא יקרע והקורע עובר בל"ת טעמא דרשי' אע"ג דלכאורא משמע שהפסוק הוא רק ללאו ולא לנתינת טעם מ"מ סובר רשי' דאין חולק דנתינת טעם נמי הוא דאל"כ למה כתבה התורה במעיל ולא בשאר בגדי כהונה אלא וודאי לנתינת טעם הוא ולהכי שייך דוקא במעיל ומ"מ מדלא כתיב שלא יקרע ילפינן מיניה נמי שהוא על כל בגדי כהונה קאי ובזה נסתר מה שכתב בקרבן חגיגה דף כ"ט דלהכי כתבי' רחמנא גבי מעיל לפי שיש חילוק דבמעיל אפילו שלא בדרך השחתה חייב ובשאר בגדי כהונה דוקא דרך השחתה דלפי דברי רשי' ליתא אלא להכי כתבה גבי מעיל משום הטעם ועיין ברמב"ן בהשגות לס' המצות דף כ"ט שהשיג על הרמב"ם דמנה לא יקרע אע"פ שטעם הוא ובאמת דבריו צריכין ביאור דהרי הגמרא קאמר משום דלא כתיב שלא יקרע א"כ בע"כ לאו נתינת טעם לחוד הוא ועיין מגילת אסתר שם ובלב שמח דף ס"א יקרא דשכבה דף פ"ג ע"ד. לשון ערומים בלשונות הרמב"ם דף י"ז:
כתיב בטבעות הארון. קרבן חגיגה סימן ל"ט:
מהו דכתיב את בגדי השרד לשרת בקדש אלמלא בגדי כהונה. עבודת ישראל כ"א ע"א:
תוס' ד"ה נעבד ארבעה. תוספות יום הכפורים דף י"א ע"ב:
תוס' ד"ה בטבעות הארון. קרבן חגיגה דף ל'. על דברי התוספות ומהרש"א תועפות ראם דף מ"ו: