יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף נט:
והרי תרומת הדשן התוספות האריכו בזה ומסקנתם נראה דדישון מזבח החיצון אחר הרמה דניהי דלית ביה מעילה אסור בהנאה מדאורייתא כמו שהביאו מן הירושלמי וזה נראה דעת הרמב"ם בספ"ב מהלכות תמידין ומוספין דאסור להנות בו ולא כתב מועלין בו ונראה דדוקא אסור בהנאה אבל לא מועלין אף ע"ג דהתוספות לחד תירוצא מוקי לה דהמקדיש דישון בתחילה מיירי לאחר שהוציאו חוץ לגי מחנות דאז שוב אין נאסר דלא נאסר לעולם והרמב"ם מזה הדשן מיירי שהוציאו לחוץ כי על זה השיג עליו הראב"ד י"ל דהרמב"ם סבר כתרוצא קמא דהתוספות וכמו שפרש ג"כ רש"י כמ"ש התוספות על שמו דהמקדיש דישון בתחילה מיירי בדישן כירה אבל דישון מזבח לעולם אסור בהנאה ואין יכול להקדישו ומה שהקשו התוספות דלא ה"ל למימר דישון סתמא קושיא זו לא חשו ליה הרמב"ם ורש"י. וכן כתב הרמב"ם בפ"ה דמעילה ה"א דבדישון סתמא מיירי אמנם מה שכתבו התוספות כאן בשם רש"י ליתא כן שם ברש"י אלא התוספות הביאו בשם י"מ ובברכת הזבח במעילה דף ט' השיג על הרמב"ם מהך מתניתין דמועלין בה עד שתצא לבית הדשן דמוכח דבית הדשן לית בה מעילה ופסקה הרמב"ם ולפמ"ש אין ראי' משם דניהי דמעילה לית בה אסור בהנאה מיהו הוי וודאי לפי מה שהבין מהר"י קורקס שם בפ"ב דתמידין דכוונת הרמב"ם במה דאמר אסור להנות דמועלין בה קושיא של הרב ברכת הזבח קושיא היא אבל אם נפרש כמ"ש התוספות ל"ק מידי וכן נראה דעת רש"י מדלא פירש המקדש דישון בתחילה על דישון שהוציא לחוץ (לפי הנוסחא שכתבו התוספות משמו) ושוב ראיתי בבני יעקב בהגהותיו בדף רל"ג סוף עמוד א' שתירץ לקושיות הרב ברכת הזבח כמ"ש ושמחתי אמנם רש"י כאן וודאי דלא סבר הכי שכתב כיון דאסור בהנאה מעילה נמי אית ביה.
ת"י ד"ה עד כאן. מרכבת המשנה ח"ג פ"ב דמעילה הי"א: