יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף נג.
הלא כבר נאמר ונתן את הקטורת על האש לפני ה' משמע דעיקר ראיות חכמים הוא מדכתיב לפני ה' ולכאורה קשה אף אי לא כתיב לפני ה' שפיר שמעינן לצבור הקטרת על הגחלים לפנים שהרי כתיב ולקח מלא המחתה גחלי אש ומלא חפניו קטרת סמים והביא מבית לפרכת ומשמע דכך יביאם מבית לפרכת שהוא קדשי קדשים ואח"כ כתיב ונתן את הקטרת על האש וא"כ פשטיה דקרא הוא ששם מבית לפרכת יתן הקטרת על האש ודוחק לומר שגם הצדוקים הי' מודים שגם בפנים צריך ליתן קטרת על הגחלים כמו דמוכח מהאי קרא אלא שהי' אומרים שגם בחוץ מתחיל ליתן כדי לקיים פסוק כי בענן אראה על הכפרת ולכאורא כן נראה שהרי פשטות הפסוק והביא מבית לפרכת על מלא חפניו שהוא בתוך הכף ומחתה קאי ואי כבר נתן כל הקטרת כף למה לו להכניס אלא וודאי צ"ל כדאמרן ועיין בחזון עובדיה צ"ט שהקשה כן ולא תירץ כלום ועוד הקשה מה להו לרז"ל כי בענן שיתן מעלה עשן הא שפיר י"ל כי בענן קאי על הענן מן הקטרת שנותן בפנים ויותר ה"ל להקשות שהרי לפי פשוטו כי בענן הוא ענן של שכינה כמ"ש רש"י בפירוש החומש ובע"כ דהי' להם קבלה דקאי על מעלה עשן ולפיכך דרשו כן ולא מהכרח הצדוקים:
ותיפוק ליה דהוה ביאה רקנית כו' מהך סוגיא הכל תפסו על הב"י בסימן קל"ג בא"ח דכתב דאם חסר מעלה עשן אינו חייב דהא מכח סוגיין מוכח דחייב משום חסר מעלה עשן וכן משום ביאה רקנית ובכנסת יחזקאל כתב בסימן קי"א דכאן מיירי ביה"כ דאז וודאי חייב מדכתיב כי בענן הא בשאר ימות השנה כשר. ובאמת הי' תירץ מרווח ליישב שיטת הב"י שהביא ראי' מסוף פרק אמר להם הממונה דשם מוכח דהביאו אומנים אחרים תחת בית אבטינס שלא הי' יודעים מעלה עשן ואעפ"כ הי' כשר אלא שיש לדקדק דהא מוכח מברייתא דפטום הקטרת דמאותו הקטרה שהי' נוטלים כל השנה הי' נוטלים ג"כ ליוה"כ כדמוכח דהי' שס"ח מנים שס"ה כנגד ימות החמה ושלשה היתרים ליוה"כ ואי ס"ד שיש חילוק בין יוה"כ לשאר ימות השנה דבשאר ימות השנה חסר מעלה עשן כשר וביה"כ פסול לא הי' לו ליקח מקטרת זה של כל השנה ביוה"כ ובתוספות ישנים לעיל דף ל"ח גבי מעלה עשן כנגדו כתבו פירש אותו עשב שמעלה עשן כנגדו ואינו מפצע לא לכאן כו' שלא הי' מכיר אלא הם אבל עשב אחר ששמו מעלה עשן הי' מכירין אנשי אלכסנדרי' שאם חיסר בקטרת חייב מיתה וכוונת דבריהם כי יש כמה עשבים שמעלה עשן ומצוה מן התורה לתת עשב שמעלה עשן אבל עשב אחד יש מהם שהוא דוקא מתמר ועולה וזה לא הי' ידוע אלא לבית אבטינס אמנם זה אינו מעכב ותירץ זה כתבו בשו"ת שער אפרים סימן ט"ז אמנם קשה להלמו בדברי הב"י ולפי שכבר האריכו האחרוני' מאוד בזה אקצר ועיין ע"ז בני יעקב בהגהותיו דף רכ"ה ע"ג רל"ב ע"ד עבודת ישראל דף קנ"ג ע"ד דף קנ"ט. מקראי קדש קכ"ה ע"ב. עץ חיים אחרי ל"א ע"ג ע"ד וב"ח וט"ז ומג"א ושאר אחרונים בא"ח סימן קל"ג ובמשנה למלך פ"ב דכלי המקדש ה"ג האריך מאוד בזה ועיין ידי משה קס"ה. ובפרי האדמה ח"א דף ק"נ בארוכה ובפר"ח במים חיים דף ל':
רב אשי אמר אפילו תימא הזיד בזו ובזו כו' אע"ג דוודאי אם הקטיר קטרת חסרה חייב בלא"ה משום מבעיר וא"כ עושה מלאכה ביוה"כ וחייב כרת בהא לא מיירי הגמרא רק מענין החיוב של הביאה והקטרה לפנים אבל מחיוב של הבערה שהוא גם בחוץ לא קמיירי ובע"כ צ"ל כן בלא רב אשי דמאי מקשה ותיפוק ליה משום ביאה רקנית למה לא אמר ותיפוק ליה דחייב כרת משום מבעיר ביוה"כ אלא וודאי מהא לא מיירי וכן כתב בשאגת אריה סימן ע"א. ועיין במשנה למלך פ"ב דביאת מקדש ה"ב:
עיקר מעלה עשן מנין. משנה למלך פ"ב דכלי המקדש ה"ג. ידי משה קס"ה. עבודת ישראל קנ"ד עיין קהלת יעקב בדרשות דף כ"ט:
תניא ר"א אומר ולא ימות עונש. מנחת בכורים בארוכה. כנסת יחזקאל סימן קי"ב:
מאי תלמודא. רוח אליה בדרשות י"א ע"ג ע"ד:
אלא מ"ט איענש. תבואת שור קט"ו:
לא מתו בניו של אהרן אלא על שהורו הלכה משכנות יעקב קמ"ז ע"ג קמ"ח ע"א וע"ב:
יצא ובא לו דרך בית כניסתו מנה"מ כו' עיין עבודת ישראל קס"ג:
תוס' ד"ה שלא תתחיל מפניך כו' דאי לאו ברייתא לא הוי אמרינן אותו סברא ואע"ג דעכשיו נמי לא הוי מסתברא די"ל דאותו ברייתא סברי דסברא הוא לחוש לשעה מעוטה ואידך מ"ד לא חייש וכן הקשה בגופי הלכות דף ס' י"ל דכוונתם דוודאי אי הברייתא גופיה לא אמר האי טעמא אנן מסברא לא הוה יכולין להכריע מהאי טעמא אמנם השתא דהברייתא אמרה הך טעמא יכולין אנו לומר כי הך טעמא מסתבר לן. ועיין במנחת בכורים אמנם עיקר דברי התוספות תמוהים טובא. מה דכתבו דברייתא היא הלא משנה מפורשת בספ"ו דתמיד וכבר הקש' כן בתוי"ט ומהרצב"י בסימן קנ"ה ואפשר לומר כי הנוסחא במשנה הוי זהיר שמא תתחיל מפניך שלא תכוה ואפשר לפרש כי לא היה מלמדין אותו ליזהר שלא יתחיל לפניו דוודאי היה הברירה בידו להתחיל סמוך לו או חוצה לו רק זה היה מלמדין אותו שאם רוצה להתחיל לפניו דהיינו בסמוך לו שאז יזהר שלא יכוה אבל אם היה רוצה ג"כ היה מתחיל חוצה לו אמנם בהך דמביא הגמרא הנוסחא. הוא הזהיר שלא תתחיל מפניך א"כ אזהרה הוא שלא יתחיל לפניו וא"כ השתא דהפירוש בברייתא כן הוא במשנה נמי יש לפרש כן. אלא שלפ"ז לא היה להתוספות צריך לומר דלא אמרינן אותו סברא עדיפא ה"ל דהברייתא מגלה על המשנה. ואפשר דזה כוונתם דלולי זאת הברייתא לא הוה אמרינן הך טעמא דצריך שיתחיל דוקא מחוצה לו כמ"ש אבל מהך ברייתא מוכח דמכח האי טעמא צריך דוקא שיתחיל חוצה לו:
תוס' ד"ה חד למצוה. עיין מהרש"א ומנחת בכורים פרי האדמה ח"א דף ק"נ:
תוס' ד"ה שהורו. כנסת יחזקאל קי"ב רוח אליה בדרשות י"א ע"ג ע"ד: