יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף מח:
חשב בחתיית גחלים מהו מכשירי מצוה דמי הרמב"ם סוף הלכות עבודת יה"כ פסק חתיית גחלים לקטורת נפסלת במחשבה שמכשירי קרבן כקרבן וכתב הכ"מ בעיא דלא אפשטי' ופסק לחומרא ולא כתב שהוא ספק דלא שייך ביה למימר לא יחתה לכתחילה דיחזור ויחתה לכתחילה שפיר דמי והקשה במגן שאול בלשונות הרמב"ם דף ט' דהרי הרמב"ם פ"ד דאיסורי המזבח פסק דהמשתחוה להר אבניו אסורות וכתב הכ"מ דהוא בעיא דאיפשטא בע"ז דף מ"ו ושם האיבעי' אי מכשירי קרבן כקרבן וכיון דשם נפשט האיבעי' ממילא האיבעי' דהכא ג"כ נפשטא דמכשירי קרבן כקרבן וא"כ שפיר פסק הרמב"ם כן ולא ה"ל להרב כ"מ לומר שהוא ספק ע"ש וקושיא זו כבר רמזה הרב פר"ח במים חיים דף ג' ע"ב ע"ש ולע"ד בע"כ צ"ל דלא דמיון זה לזה דוודאי אם הי' נפשוט האיבעי' בע"ז למה כאן הניחו בתיקו. אלא וודאי צ"ל דהתם האיבעי' הוא אם מה שאסרה תורה ליקח ממנו לקרבן אסור נמי למזבח דמכשירי קרבן כקרבן או לאו וזה נפשט שם באמת אמנם כאן האיבעי' אם חפינת הקטורת עבודה היא אם חתיית הגחלים שייכא לחפינה ועבודה אריכתא היא והוה חתיית הגחלים התחלת החפינה או לא וא"כ הא דקאמר הכא מכשירי קרבן היינו כקרבן היינו דלחשוב התחלה או לא וכן מבואר מדברי התוס' כאן וכן תירץ במגן שאול. ושוב ראיתי בפר"ח בביאורו להרמב"ם להלכות עבודת יוה"כ שכתב לתרץ למה הרמב"ם פסק לחומרא מכח סוגיא דע"ז ויש להשיב כמ"ש. אמנם קשה לי על הכ"מ דה"ל להרמב"ם שהוא ספק ואם חתה והקטיר הורצה דכיון שהוא ספק לא יוכל להקטיר פעם שנייה ולכנוס לפנים באופן שדברי הכ"מ צ"ע ושוב ראיתי שהלחם משנה הקשה כן. ושוב ראיתי במרכבת המשנה ח"ג שכתב דדעת הרמב"ם דחתיית גחלים וודאי אינו פוסלת הקטורת ורק האיבעי' על הגחלי' לכתחילה ואפשר לזה כיון הכ"מ ואפשר רשי' נמי סבר כן בלשון אחד אע"פ שבשיח יצחק לא פירש כן:
תוס' ד"ה חישב. עיין מרכבת המשנה ח"ג פ"י דעיה"כ ה"ז: