יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף מד:
ש"מ מעלות מדאורייתא. הרמב"ן במצות ל"ת ע"ג כתב כי הפירוש על קדושת המקומות שחשיב שם בפ"א דכלים דכל חד מקודש מהקודם הוא דאורייתא. ולאידך מ"ד דרבנן אבל בחומרת הנכנסים לדברי הכל מעלה של דבריהם היא. אמנם במגילת אסתר כתב להיפוך דדוקא על המקומות נחלקו. אבל לענין איסור הנכנסים דכ"ע מדאורייתא היא ומה שהכריחו כן מדברי רשי' אינו ראי' דרשי' לא בא לפרש אלא לענין זה שדבר מזה בסוגין דהיינו לענין הפרישה אי היכל ואולם ובין האולם ולמזבח קדושת נפרדות או חדא קדושה אבל מן הנכנסין לא מיירי בסוגיא דידן. ועיין בספר לב שמח דף קי"ו שהקשה על הרמב"ן דאי לאו לענין הנכנסים הוא מאי חילוק קדושת יש וי"ל דחילוק יש כמבואר בסוגיא ואע"ג דזה לא שייך בכל המקומות בהא וודאי לא אריא דהא אפילו למ"ד מדאורייתא לאו כולם דאורייתא הם כאשר הוכיח הרמב"ן שם. ועיין עבודת ישראל קל"ד קל"ה:
קדושת היכל ואולם חדא מילתא היא. עיין זבחים נ"ח ד"ה קדושת היכל:
התורה חסה על ממונם של ישראל. וכתב רש"י וחתיית הגחלים שוחקת את הכלי ומחסרתו והקשה בעבודת ישראל דף קי"ד ע"ב דלמה צריך רש"י להאי טעמא הא לעיל בריש פרקין גבי קלפי דלא שייך האי טעמא דשחיקה ואפ"ה אמר התורה חסה על ממונם של ישראל ואפשר לומר דבוודאי התם י"ל התורה חסה להוציא ממון הרבה אבל כאן הרי הי' עושין של זהב ליום הכפורים ויחתו בה כל השנה ואע"פ שלא היתה מידתם שוה כי כל השנה בד' קבין וביה"כ בשלשה קבין בוודאי זה לאו מן התורה ורק עשו כדי לעשות שינוי מוטב הי' לעשות של זהב של שלשה קבין ולחתות בה כל השנה אלא וודאי משום שחיקה חסה על ממונם של ישראל וע"ש מה שהקשה על ברכת הזבח דתירץ דדוקא הכא אמרינן חסה התורה משום שחיקה אבל גבי שמן של מנורה שהוא מעט ופעם אחת לא אמרינן התורה חסה והקשה הוא דתינח הכא אבל גבי קלפי לעיל קשה למ"ד התם דלא חסה ולמה גבי קלפי חסה ול"ק דעכ"פ התם גבי שמן הדבר מועט אבל גבי קלפי ההוצאה מרובה לקנות של זהב ואפשר נמי דרשי' דנקט הכא טעמא דשחיקה האמת נקט אבל אין ה"נ דבלא שחיטה נמי הי' התורה חסה כמו דמצינו גבי קלפי:
נתפזר ממנו כקב גחלים. עיין לקמן מ"ו ד"ה כי פליגי חגיגה כ"ג ד"ה שאם:
בכל יום היתה גלדה עבה כו' זה פירוש למה שאמר במשנתינו בכל יום היתה כבדה שטעם כובדה לפי שהיתה גלדה עבה וכ"נ מדברי רשי' וכן פירש בעבודת ישראל דף קל"ו ע"ב:
בכל יום היתה זהבה ירוק אמר רב חסדא כו'. הרמב"ם השמיט זה דזהבה אדום ובע"כ צ"ל דס"ל דרבי מנחם פליג אבל ת"ק לא ס"ל. והקשה בעבודת ישראל דהא רב חסדא ס"ל כוותיה ותניא נמי הכי אין זה הכרע דהך תניא הכי אפשר דברי רבי מנחם הם וכאן בברייתא מפרש למה אדום על שם שדומה לדם פרים ומדברי רב חסדא אין ראיה כלל שהרי לא אמר אלא שבעה זהבים הם וחד מהם זהב פרויים שדומה לדם פרים אבל לא אמר רב חסדא שהיה משתמשים בזהב ההוא ביוה"כ ורב חסדא אתי לפרושי זהב פרוים המוזכר במקרא בדברי הימים ועל זה אמר תניא נמי הכי דמה"ת נקרא זהב פרויים וכן מוכח בדברי רש"י שכתב תניא נמי הכי על שם שדומה לדם פרים נקרא זהב פרוים דוודאי קשה מאי בעי רש"י בזה ומי לא ידע בכל אלה אלא כוונתו שלא נפרש דרב חסדא עיקרו לפרש דברי רבי מנחם בא ולפסוק כמותו דביום הכפורים היה זהב אדום לכך כתב רש"י דהתניא נמי הכי לא קאי אלא על מה שפירש רב חסדא דם פרים דאלו לענין זהבה אדום לא דיבר רב חסדא כלל:
תוס' ד"ה דאלו בהיכל. יתר הבז ס"ג ע"ב: