יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף לט.
פרק רביעי
התורה חסה על ממונם של ישראל במנחות פ"ט איכא פלוגתא אי אמרינן התורה חסה על ממונם של ישראל או אין עניות במקום עשירות ולכאורה יש לומר דדוקא התם שהוא בעבודה גופיה גבי מנורה לכן אמרינן אין עניות במקום עשירות אבל מה שאינו לצורך עבודה גופה כגון הכא דכ"ע ס"ל התורה חסה על ממונם של ישראל אלא דבפ"ב דתמיד גבי השקו התמיד בכוס של זהב משמע נמי דהוי פלוגתא אע"ג דלאו עבודה היא ומשמע דאפ"ה לחד מ"ד אמרינן אין עניות במקום עשירות. ועיין במנחות דף ע"ז ועיין בברכת הזבח ובבאר שבע שם בפ"ב דתמיד ועיין בארוכה באש דת דף נ"ב ע"ב. וראיתי לו שם שהקשה על מה שאמרו בפ"ד דתמיד גבי שתי שלחנות אחד של שיש ואחד של כסף דהקשה דנעבדיה של כסף ושל זהב דאין עניות במקום עשירות ומשני מפני שהוא מרתיח דקשה דה"ל לתלמודא לומר הניחא למ"ד התורה חסה על ממונם של ישראל וכוונתו על המקשן דכשהקשה דהא אין עניות במקום עשירות דמשמע דסברא פשוטה היא בלי שום חולק והרי למ"ד חסה על ממונם של ישראל ל"ק מידי וה"ל למימר הניחא ובעבודת ישראל נראה שהבין דקושיות הרב אש דת על התרצן ולכן כתב עליו ושותא דמר לא ידענא. ולדידי הדברים פשוטים דכוונתו על המקשן:
מתניתין דלא כי האי תנא. עבודת ישראל קי"ב קט"ו:
וכל כהן שמגיעו כפול הלבן. תולדת יצחק:
הצנועים מושכים ידיהם. עיין פרישה י"ד סימן ס"א שהקשה מכאן למה שהביא אביי ראי' בחולין דף קל"ג לענין מתנות כהונה דאביי לא הוי שקיל שאני הכי דלא הוי מגיעו כזית ואינו משביע אבל מתנות כהונה דמגיע כשיעור למה לא יקבל וע"ש ובאמת כפי משמעות לשון הש"ע שם גבי מתנות כהונה נמי בהכי מיירי שיש שם כהנים רבים וכן פירוש בט"ז אמנם מלישנא דגמרא לא משמע כן ולפ"ז דעיקר המניעה היתה בשביל המחלוקת כשיש שם כהנים רבים אבל בלא"ה לא היה נמנעים אזדא לה הראי' שהביא בספר בני חייא בסימן תע"ה דבמצות עשה אין בו דין חצי שיעור כלל וכל שלא יוכל לאכול כזית אין בו מצוה דלעולם י"ל דיש בו מצוה ומפני המחלוקת הי' נמנעים והא ראי' דגבי מתנות כהונה בלי ספק לא הי' נותנים לכל אחד פחות מכזית ואעפ"כ הי' נמנעים וש"מ דמפני המחלוקת הוא מיהו אפשר לדחות דגבי מתנות כהונה אפשר דאין מצות עשה באכילתם ולהכי הי' רשאים למנוע מלקבל אבל בלחם הפנים ושאר קדשים דבוודאי איכא מצות עשה באכילתם וא"כ אם נאמר דפחות מכזית דהוי חצי שיעור נמי איכא מצוה לא הי' רשאים למנוע ואין מקום להאריך יותר בזה ובמקום אחר אי"ה נאריך ושוב נדפס מחזיק ברכה וראיתי לו בחא"ח דף צ"ז ע"ד שהאריך בזה ובחקרי לב קפ"ח שהאריך בח"א. ועיין במגן שאול סימן מ"ב. ובידי משה דף קנ"ד ע"ג:
ומעשה באחד שנטל חלקו וחלק חברו תולדת יצחק:
תוס' ד"ה וקראו אותו כו' י"ל לפי שהוא חטף מחמצן אחר. בקדושין תליא בפלוגתא דרב ור' יוחנן ולרב האי חולקין ממש ול"ק קושיות התוספות אמנם לר"י חוטף ממש לכן הקשו ותירצו לפי שהוא חטף חלק חברו שהי' חמצן אבל האחרים לא הי' חוטפין מיד אחר רק חוטפין חלק הצנועין שהי' מושכין ידיהן וא"כ לא הוה חמצנים כיון דהצנועים ברצון טוב הי' מניחים וכן מבואר בתוספות דקדושין דף נ"ב ויש לתמוה על מהרש"א שתמה על התו' וכתב דבת"י ליתא והרי הוא בתוספות קדושין ובתרוצם השני חדשו דאפילו אם האחרים חטפו ג"כ מאחרים ניחא דלזה דוקא הי' קוראין בן חמצן לפי שהאחרים לא היה מקפידים וכ"כ בזרע יצחק:
ת"י ד"ה שמגיעו. חקרי לב קפ"ח: