יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף לה:
כהן שעשתה לו אמו כתונת כו' והקשה בשער המלך דף ק"א ח"א דלעיל במתניתין קאמר אלו משל צבור ואם רצה להוסיף מוסיף וכתבו הרע"ב והרמב"ם ובלבד שימסרנו לצבור דמאי מהני מסירתו לצבור הא הכא אמרינן דדוקא עבודת יחיד מותר בו אבל עבודת צבור לא מהני מסירה ובאלו הבגדים הרי עושה בו יוה"כ כל עבודת צבור ובשלמא לרש"י לא קשה די"ל דבאמת רש"י לא פירש כלל במתניתין דבעי מסירה לצבור וא"כ אפשר לומר דדוקא הכא דכל הכתונת שלו צריך מסירה וחיישינן שמא לא ימסרם יפה אבל גבי בגדי כהן הגדול כיון דעיקר הבגדים הם משל צבור ורק ההוספה משלו לא בעי מסירה כלל אבל להרמב"ם והרע"ב דבעי מסירה א"כ ניחוש שמא לא ימסרם יפה יפה יפה ולע"ד לא קשיא כלל דוודאי גם הרמב"ם והרע"ב סוברים זה החילוק שסובר רש"י בין אם עיקר הבגד משלו או אם הוא רק ההוספה אלא שבזה חולקים על רש"י דרש"י סבר דההוספה לא בעו מסירה כלל ובאמת הדבר קשה דאף אם הוא הוספה איך יהי' קצת מהבגדי' משל יחיד ולפיכך סברי דוודאי אי אפשר בשום עבודה בלי מסירה לצבור אבל כה"ג מסירה לצבור מהני כיון דעיקר הבגדים משל צבור לא חיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה דמה לו בכך הלא העיקר משל צבור והוספה בעלמה הוא ואינו נקראת על שמו וקרוב לזה כתב הרב שער המלך עצמו מקמי הכי. אמנם לפי מה שכתב הרב משנה למלך דהרמב"ם דחה סוגיא זו מקמי סוגיאות אחרות דמוכח דמהני מסירה לצבור אפילו בעבודת צבור לא קשה כלל א"כ הרמב"ם לשיטתו פירש ומ"ש הרב שער המלך דאף לפי תירוצו של הרב משנה למלך עכ"פ יקשה על הך מימרא דרב שמואל מכח מתניתין ואחר המחילה רבה דבריו תמוהים דהא לאו מימרא הוא אלא ברייתא היא שהרי אמר תני וכל תני ברייתא היא ואפילו אם נאמר דמימרא היא וודאי ל"ק דהרמב"ם פירש כן במתניתין לפי האמת לפי שיטתו דמסירה לצבור מהני בעבודת צבור אבל מודה הרמב"ם דר"ש לשיטתו שסובר דמסירה לצבור לא מהני יפרש מתניתין דלא כרש"י אלא שלא הי' מסירה כלל וא"ל דמאי דוחקיה דהרמב"ם והרע"ב לפרש משנתינו במסירה כיון דחזינן דרב שמואל הוה מפרש לה בלא מסירה י"ל כי הרמב"ם סובר כי עיקר פלוגתייהו אי מסירה לצבור מהני תליא בפרושא דמתניתין כי הסוברים דמסורה לצבור מהני בשל צבור הוכיחו זה ממתניתין דסברי דאפילו הוספה מסירה בעי וא"כ כיון דבעי מסירה ש"מ דמסירה בשל צבור מהני ורב שמואל סבר דהוספה לא בעי מסירה ואם כן לא מוכח ממתניתין דמסירה לצבור מהני בשל צבור. ועיין עוד שם בשער המלך. משנה למלך פ"ד דשקלים ה"י בארוכה (ס"ה ע"א) ובפ"ח דכלי המקדש ה"ד ומה שכתבתי לעיל דף ל"א וראיתי בספר קהלת יעקב בדרשותיו דף י"ג שכתב ליישב דברי הרמב"ם דפסק דסגי במסירה בשל צבור דה"פ בדברי רב שמואל ועובד בו עבודת יחיד בלא מסירה ובלבד שימסרנו אח"כ לצבור לעבודת צבור ע"ש ואין הלשון משמע כלל כפירושו ועוד אפשר לומר אף דעבד בו עבודת יחיד אם הי' הוצאת כף ומחתה טעון גניזה כמו שאר בגדי כה"ג שטעון גניזה וא"ל לאותו יוה"כ ישתמש בו עבודה אחרת וימסרנו לצבור דמה צורך בו הרי הי' לו בגדים קודם לכן ושוב ראיתי דבלא"ה אי אפשר לומר כן דהרי בשל ערב לא הי' עבודה אחרת בבגדי לבן רק הוצאת כף ומחתה ולא הי' בו צורך לאותו י"כ ומזה נראה שיצא להרמב"ם מה שכתב בפ"ח מהלכות כלי המקדש דשתי כתונת הי' לכה"ג ביוה"כ אחד לשל שחרית ואחד לשל בין הערבים ותמה המשנה למלך דהא משמע במתניתין ובגמרא דכל ה"ד בגדים הי' כפולים לשל בין הערבים אמנם הרמב"ם אפשר דס"ל מדנקט רב שמואל כתונת משמע דכתונת הי' כפול ולא שאר הבגדים דאי כל הבגדים הי' כפולים למה נקט כתונת וסבר הרמב"ם דדוקא כתונת הי' כפול לשל בין הערבים ולכך נקט עבודת יחיד שהוצאת כף ומחתה היא היתה יחידי שלא הי' עבודה אחרת בין הערבים בבגדי לבן ואפשר הי' בנוסחאות הרמב"ם עבודת יחיד ולפיכך פסק הרמב"ם דאפילו עבודת צבור מהני מסירה דהוצאת כף ומחתה נמי עבודת צבור הוה ולא כרש"י רק קרי ליה עבודת יחיד שהיתה יחידי בבגדי לבן ובוודאי הרמב"ם הי' מפרש להוצאת כף ומחתה דאי אפשר לומר לקרות בה דהא הרמב"ם כתב דקריאה לאו עבודה היא וא"כ לא הוי קרי ליה עבודה. ועיין מרכבת המשנה ח"ג פ"א דכלי המקדש ה"ג:
פשיטא כתב בקהלת יעקב בדרשותיו דף י"ג דמאי מקשה פשיטא דה"א דכיון דעבודת יחיד היא לא בעי מסירה לצבור ול"ק דהא משמע דעיקר חדושא דרב שמואל היא דעובד בה ולא שצריך למסרה דא"כ ס"ל כהן שעשתו לו אמו כתונת ועובד בה עבודת יחיד צריך למסרה וא"כ הוה הרבותא דצריך מסירה אבל השתא כפי לשונו דנקט משמע דעיקר החידוש דעובד בה וזה פשיטא וזה ג"כ כוונת רש"י ולא ידעתי למה כתב שדברי רש"י דחוקים:
ת"ר עני ועשיר. עין יוסף ס"ז ע"ב. שנות חיי' רי"ז ע"ב:
אנא השם יש מחלוקת בזה אי הראשון אנא השם ובשני אנא בשם או בשניהם אנא השם ויעיין בירושלמי ובטא"ח וברא"ש ובארוכה בעבודת ישראל דף ק"ג ע"ב ק"ד:
אני וביתי. שבועות י"ד ד"ה שני וידוים:
היה אומרי' ברוך שם כ"מ לעול' ועד סוטה מ' ד"ה וכל כך: