יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף יד.
ומי גזר ר' יהודה שמא יאכל והתנן ר' יהודה כו' הא וודאי דביה"כ עצמו לא גזרינן לענין עבודה שיאכל דהא לא סגי בלא"ה דצריך שיעבוד וא"כ אף אי גזרינן שמא יאכל ביה"כ ולאסור ליגע באוכלין כמו שנראה לכאורא דעת הר"ן והרב המגיד שהביא המג"א ס"ס תרי"ב מ"מ גבי כה"ג לא שייך למגזר בעבודה ביוה"כ אלא דקשיא ליה דניהי דבכל יוה"כ לא גזרינן מחמת יה"כ עצמו כיון דכל אונן אסור להקריב משום שמא יאכל למה הוציא מדין זה כה"ג ביוה"כ וה"ל למימר דאם מתה אשתו לא יעבוד ויעבוד אחר וא"כ למה מתקינין אשה אחרת והוה סבר רב אדא בר אהבה דלית לן לפלוגי בגזירה זו דאונן בין שאר הימים ליוה"כ ועל זה תירץ באמת דאדרבה כיון דביוה"כ בלא"ה הי' לן למגזר אלא כיון דכ"ע פרושים מאכילה לא גזרו לענין עבודה וא"כ ה"ה באונן נמי דאם נגזור הוה כחוכא ואטלולא דמשום יוה"כ גופיה לא גזרו ומשום אנינות גזרו ולפ"ז אין ראי' כלל מכאן דלא גזרו שלא ליגע באוכלין ביוה"כ דדוקא גבי כה"ג כיון דלא סגי ובלא"ה לא גזרו ומש"ה לא גזרו נמי משום אנינות ומה שהקשה מהר"צבי סימן קנ"ז וכי לא ידע דאין איסור ליגע באוכלין לא ידעתי למה פשיטא לו כל כך וכנראה שלא נזכר מתשובת תרומת הדשן שהביא הש"ע בסימן תרי"ב וע"ש בפ"ח ובמג"א ומה שהקשה והרי כל הקרבנות שכה"ג מקריב הם קרבנות דלאו בר אכילה רק למזבח וא"כ כל השנה יהי' אסור להקריב עולות ולפמ"ש ל"ק כלל דוודאי כל שעבודתו בכך לא נגזור רק קושייתו הי' דלא נפליג באונן אף גם לפי שיטתו ל"ק דוודאי ממה שהוא מקריב לא גזרינן וכי יכול לאכול בשעת הקרבה אלא וודאי החשש כיון שמקריב אחר הקרבה יאכל כשאר כהנים שאוכלים אחר הקרבה והרי שם אף ביה"כ שלמים שנאכלים לשני ימים ולילה אחד נמצאים במקדש והרי איכא למגזר שמא יאכל ועיין עוד בחזון עובדיה דף ב' שהאריך בזה ולימודי ה' לימוד ר"ד שהאריך ג"כ בזה. ובשער המלך ח"ג דף מ"ו ע"ב ועיין בקונטרס טוב עין הנדפס מחדש דף נ"ה נ"ו:
וכה"ג מי חיילא אנינות. עיין משנה למלך פ"ב דביאת מקדש ה"ו ופ"ג דאבלות ה"י שער המלך ח"ג מ"ו ע"ב. יצחק ירנן קכ"ז:
אטרודי מי לא מטרד ופירש"י דבקדשים בעינן שמחה וגדולה דכתיב לך נתתים למשחה מהר"צבי בסימן קנ"ז הרבה להקשות על רש"י אטו מי שטבעו ספינתו בים וצער אחר יהי' אסור לאכול בקדשים וכן הקשה בתוספות ישנים ועוד כמה קושיות ומה שהקשה עוד מהר"צבי עיין מה שכתבתי בסמוך ונראה דאין כוונת רש"י דמשום צער בלבד אסור אלא העיקר בוודאי משום אנינות דכבר כתב במשנה למלך דאע"ג דאין אנינות נוהג בי"ט אסור לאכול בקדשים והביא ראי' מסוגיא דהכא ועיין בשער המלך ח"ג דף מ"ו דכתב דהראי' דוקא לדעת רש"י אבל לפי מה שפירשו בתוספות ישנים אין ראיה כלל וא"כ י"ל דבוודאי בצער אחר מה"ת יהי' אסור בקדשים אבל באונן כיון דהתורה אסרה באכילות קדשים משום צער וא"כ בי"ט אף דאין אנינות נוהג בי"ט משום י"ט לענין אכילת קדשים כיון דטעמא משום צער לא פקע בי"ט וזה שכתב רש"י דאטרודי מטרד הוא להשוות זה שמתו אשתו לשאר אונן שאסרה תורה באכילת קדשים בין בי"ט בין בחול ובע"כ משום צער וא"כ זה נמי דאע"ג דלאו דין אונן גמור יש לו לאסור כמו שאר אונן בי"ט שאין לו דין אונן ומעתה אין קושיא לרש"י משאר צער דבאונן גזירות הכתוב אבל לא בשאר צער. ועיין ביצחק ירנן קכ"ז מה שהשיג על שער המלך:
כל ז' הימים הוא זורק את הדם ומקטיר את הקטרת. עיין בעבודת ישראל דף מ"ז ע"ב שהקשה לפמ"ש הכ"מ בפ"א דעבודת יה"כ בשם הרי"טבא דמן התורה דוקא עבודת היום בכה"ג ושאר עבודת כשר אפי' בכהן הדיוט ורק מדרבנן בעי דוקא כה"ג א"כ למה הי' מטריחין כה"ג כל שבעה כיון דכשר בכהן הדיוט וזו אינו קושיא לע"ד דעכ"פ מדרבנן הוא בכה"ג וא"כ כיון שהוא צריך לעשות עכ"פ צריך שיהי' מורגל בה ואם לא יהי' רגיל בה איך יעבוד וראיתי לו שם שכתב שדברי הרי"טבא אלו מיסוד הרשב"א בשם הרמב"ן ובאמת הרמב"ן כתב להיפך במלחמות שהרי כתב ששחיטת התמיד אע"פ שלא מצינו שחיטה שפסולה אפילו בזו (נ"ל שצ"ל בזו [לוח הטעות: בזר]) מ"מ הוא נעשית בכ"ג שהיא מסדר היום ואין צ"ל זריקה והעלאה שאין כשרות אלא בו ע"כ הרי מבואר דס"ל דדוקא שחיטה אין בו פסול אבל זריקה והעלאה משמע דפסול:
לימא מתניתין דלא כר"ע. עיין לימודי ה' לימוד ע"ג שהקשה דילמא סבר מתניתין כר"י וכל שבעה לבר מ"ג וז' כמו דמשני לעיל שבעה לבר משבת. ובוודאי התירוץ פשוט כמ"ש הוא דעל אחד לא קפדינן אבל על שנים וודאי קפדינן ולא יצדק כל שבעה ועיין בתי"ט [לוח הטעות: ועיין בתוס' ישינים] וכוונת קושייתם וודאי נראה כמו שהבינו בספר שיח יצחק ולשון לימודים דילמא האי תנא לית להו הזאה כלל דס"ל דטומאה הותרה בצבור ומה שתירצו אין לו מובן ובשיח יצחק הגיה ואפשר לומר בכוונתם דכיון דר"ע סבר זה הי' קודם עשרת הדברות וליכא למילף מסיני א"כ בע"כ ממלואים ילפינן וא"כ הזאה גזרות הכתוב הוא לר"ע וכמו שהביא המאירי בשם י"א והארכתי בזה לעיל ואע"ג דלר' יוסי אע"ג דהוא נמי לומד פרישה ממלואים אעפ"כ המספר אינו לומד ממלואים עכ"פ סובר דג' וז' בעי וכמ"ש רש"י לעיל אליבא דר' יוסי דזה יליף ממלואים א"כ לר"ע נמי לפחות ג' וז' בעי וא"כ איך אמר כל שבעה:
נתכוון להזות על הבהמה והזה על האדם. עיין בריש מ"ס פרה ומ"ש שם. מרכבת משנה ח"א פט"ו דפרה ה"ח:
ה"מ אגבא דגברי אבל במנא בעי שיעור עיין זבחים ע"ה הג"ה המתחלת הזאה כל שהוא ושם בדף פ' ד"ה כגון שנתערב:
תוס' ד"ה למזה. מרכבת המשנה ח"א פי"ד דפרה ה"י:
תוס' ד"ה אלא מאי מזה נושא. לשון ערומים בלשונת הרא"ם כ"ד ע"ג מנחת בכורים דף ס"ג: