יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף יב.
ת"ק סבר ירושלים לא נתחלק לשבטים כו'. בחקרי לב דף ת"ב תליא בהך פלוגתא הא דתנן בשקלים פ"ד חומת העיר ומגדלותיה וכל צרכי העיר באין משירי הלשכה דהך מתניתן לא אתיא אלא כמ"ד ירושלים לא נתחלקה לשבטים וא"כ היה לכל ישראל חלק בה ולכן שפיר דאתי משירי הלשכה ואולם למ"ד נתחלקה לשבטים וא"כ למה באים משירי הלשכה מה עדיפות ירושלים משאר עיירות וכבר הקשה לו עצמו דהא רבי יהודה סבר נתחלקה והרי שם בקידושין נ"ג מוכח דאתיא כרבי יהודה. ולפיכך נראה דלא תליא בהא כלל דהרי אפי' נתחלקה חומת העיר היה לשמירות המקדש. וכן המגדלים וכן שאר צרכי העיר היה ג"כ לצורך עולי רגלים כמו לאנשי ירושלים לפיכך היה באים משירי הלשכה ובחומה יש עוד סברא שהיה לכל ישראל צורך בה שהרי אם נפלו מחיצות אסור לאכול מעשר שני שם כמבואר בב"מ דף נ"ג ובמכות דף כ'. אמנם עיין להרמב"ם פ"ו מהלכות בית הבחירה דין ט"ו ובמה שרמז שם המשנה למלך דמשמע דבזמן המקדש לא נהוג זה ע"ש ועכ"פ היה לשמירות המקדש וכן להגן מפני האויבים וזה מוטל על כל ישראל. ועיין בדרך הקודש דף ח' שהקשה מהא דסוף סנהדרין אי עיר אחת נתחלקה לב' שבטים ועיין בחזון נחום טהרות דף כ"א שהאריך בזה ע"ש. ועיין זבחים נ"א ד"ה תן לו יסוד:
רצועה יוצאה מחלקו של יהודה. עיין זבחים נ"ד ד"ה רב:
ומתקינין לו כהן אחר חחתיו. מרכבת המשנה ח"ג פ"ד דכלי המקדש הי"ב:
אירע בו פסול אחר תמיד של שחר במה מחנכין אותו מכאן הביא המשנה למלך ראיה בפ"ח דכלי המקדש הט"ו למה שכתב הרמב"ן בפירוש התורה דכשם דכתונת של כה"ג היה משבצות כך של כהן הדיוט הי' משבצות דאיס"ד דיש חילוק ושל כהן הדיוט לא היה משבצות וכמו שסבר אבן עזרא א"כ י"ל במה מחנכין אותו שהרי כתנות של כהן הדיוט לא היה משבצות ואפשר לומר לדעת האבן עזרא דכתונת של כהן גדול ביום הכפורים נמי לא הי' משבצות שהרי לא כתיב ביה רק כתונת בד ולא משבצות ומה שהביא המשנה למלך ראיה מהא דאמרינן אין בין כהן הגדול לכהן הדיוט אלא אבנט אפשר לומר דהחילוק קאי על המין שממנו נעשה הבגדים דבזה לא היה חלוקים אבל אופן עשייתם היה חלוקים וכמו שכתבו התוספות לקמן בסמוך גבי מצנפת וכן י"ל דאפילו כתנות של יה"כ של כה"ג היה שוה לכהן הדיוט אין זה חינוך כמ"ש התוס' הן אמת שמדברי רש"י ד"ה במה מחנכין קצת נראה דלא בעינן רק היכר וכיון שהיה היכר סגי. אמנם התוספות בוודאי ס"ל דבהיכר לא סגי דא"כ לא תירצוום דעכ"פ היה היכר אלא חנוך ממש בעינן. ועיין מנחות ע"ח ד"ה אחת:
לובש שמנה ומהפך בצנורא. בחקרי לב דף ר"מ הקשה מכאן על הרמב"ן בפירוש התורה באחרי מות שכתב דכהן אחר המשמש לא בעי משיחה וכשר בריבוי בגדים דא"כ מאי בעי במה מחנכין לימא בריבוי בגדים וכ"ת דהיינו דמתרץ לובש שמנה דא"כ מאי צריך לומר ומהפך בצינורא לימא סתם דמחנכין אותו בריבוי בגדים שהרי א"צ שיעשה עבודה בריבוי בגדים שהרי להרמב"ם היה אסור לעבוד כל שבעה. ואף להראב"ד דחולק מ"מ לא היה הכרחי לעבוד ע"ש ובאמת שאין זה הכרח די"ל דוודאי אם לבשו כמצותו כל שבעה לשם ריבוי בגדים א"צ או אינו רשאי לעבוד בהם משא"כ אם לובשים לשעה ולא מקיים ריבוי שבעה צריך שיעבוד ואולם אין אנו צריכין לכל זה דאין כוונת הרמב"ן כלל לחינוך ולומר דהבגדים הם לחינוך אלא כלפי מ"ש רשי' שמרובה בגדים כשר מימות יאשיה ואילך שלא הי' שמן המשחה ופירש הרמב"ן דלאו דוקא אלא אף קודם לזה כשר לזה הביא ראי' מכהן שמתקינן ביום הכפורים שהוא משמש ברבוי בגדים בלא משיחה אבל מענין החנוך לא מיירי ומודה הרמב"ן או שעבודתו מחנכו או דמהפך בצנורא ולפי מה שהבין בעל חקרי לב בדברי הרמב"ן הי' לו להקשות תיכף כדאמר הגמרא מחנכין אותו בתמיד של שחר למה צריך לומר בתמיד של שחר תיפוק ליה דהי' לבוש שמנה בגדים בשעת התמיד וא"כ אין מוכרח כלל דהרמב"ן חולק על הראב"ד. ואפשר גם הרמב"ן מודה דההתקה בפה עולה במקום המשיחה והריבוי וזה נלמד מוכפר הכהן. ולפ"ז מתורץ מה שהקשה עוד על הראב"ד דעכ"פ מתרבה בריבוי בגדים דכוונת הראב"ד אינו כלל לחנוך אלא למשיחה וריבוי שבעה וכמ"ש ועיין עוד בסמוך:
זר שהפך בצנורא. משנה למלך פ"ו דתמידים ה"א.
תוס' ד"ה במה מחנכו בחקרי לב דף ר"מ ע"ד הבין מדברי התוספות אלו דבבית ראשון הי' צריך משיחה דוקא ולא קשיא ליה לגמרא אלא מבית שני שלא הי' שמן המשחה במה מחנכין והקשה על זה הא ריבוי הוה בבית שני כמו משוח בשמן בבית ראשון ובריבוי פעם אחד סגי ע"ש ולא ידעתי למה קשה ליה טפי אדברי תוספות ישנים מעל דברי הרמב"ם שהרי להדיא מבואר מדברי הרמב"ם שאם נתרבה פעם אחד כשר וא"כ מה מקשה הכא במה מחנכין ובע"כ צ"ל כמ"ש לעיל דהרמב"ם לא כתב אלא דעבודתו כשרה אבל חנוך לא מקרי לכתחילה וצריך לחנכו בעבודה אחת מהעבודת וכמו שסובר הרמב"ם כן יסבורו הת"י אמנם אף שבעל חקרי לב הביא בשם רש"י ותוספות הרא"ש בנזיר דסברי דהי' מושחין אין ראי' מדברי תוספות ישנים דהכי סברי די"ל דכוונתם הוא מאי מקשה הגמרא במה מחנכין דילמא במשיחה לזה תרצו דהרי בבית שני לא הי' שמן וע"כ צ"ל דדבר אחר מחנכו וא"כ ה"ה בבית ראשון וזה הכרח הרמב"ן עצמו בפירוש התורה ואפשר זה ג"כ כוונת הריטב"א אלא שאין בידי ספר הריטב"א לעיין לשונו ממש: