אור ברסלב

יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ד.

דף ג:

רש"י ד"ה מכל החטאת כו' ואני שמעתי אפר של משה לא כלה דברי רש"י מגומגמין דמשמע דבא לחלוק על מה שפירש בפירוש הראשון מכל החטאת והא אי אפשר דהרי להדיא תנן בפ"ג דפרה לא מצא משבע עושין משש כו' ועיין בשיח יצחק שהאריך בזה ובתועפת ראם דף צ"ח ובחזון נחום שם ואפשר לומר דקשה איך נקט מילתא פסיקתא מכל החטאת דילמא בזמן מהזמנים לא ימצא שם חטאת עוד רק מן האחרונה ולזה אמר רשי' ואני שמעתי דשל משה לא כלה וא"כ שפיר יצדק אמרו ומזין עליו כי עכ"פ הי' שם אותו של משה אבל גם לפי אני שמעתי מודה דאם הי' שם אחרת הי' מזין עליו מכולם:

תוס' ד"ה נכנסו כו'. מדברי תוספות אלו נראה בבירור דס"ל דהך דרשא דלעשות לכפר אסמכתא בעלמא היא ואין לומר שעיקר כוונת התוספות על הזאה דהוה אסמכתא אבל הפרישה שפיר הוה מדאורייתא וכמו שנראה דעת הרמב"ם שהרי התוספות נתנו טעם דהוי אסמכתא דאפשר לפרש הפסוק לפי פשוטו כמו שפירש"י בחומש דהכל קאי על מלואים כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות כל שבעת הימים ואם נפרש הפסוק כך א"כ הרי לא נזכר מפרישת יה"כ בזה הפסוק וכן נראה ממה שכתבו במתני' ד"ה וחכמים דהאי חששא בעלמא דימצאו אחרים ואי הוה מדאורייתא לא שייך לומר חששא בעלמא כיון דהוה מדאורייתא אע"ג דאינו מעכב מ"מ הוה לנו לחוש אלא וודאי דהתוס' ס"ל דהוה אסמכתא בעלמא. וכ"נ מדברי רשי' בחומש מדהביא פשוטו של מקרא ואח"כ דרשת רז"ל אלו הוה ס"ל דדרשה גמורה היא לא הוה מביא פשוטו של מקרא כיון שהוא נגד הדין. אמנם כיון שחז"ל מודים בפשוטו של מקרא דהדרשא אסמכתא בעלמא לכך הביא רשי' פשוטו של מקרא כדרכו. והפר"ח במים חיים בביאורו לרמב"ם הלכות עבודת יוה"כ הביא ראי' שהוא אסמכתא מדאמרינן בסמוך בזאת יבא אהרן אל הקודש במה שאמר בענין ע"ש וכוונתו נראה דהך דרשא ע"כ אסמכתא בעלמא היא ה"נ שאר דרשות אסמכתא בעלמא הן. ובחקרי לב סימן קי"ב הרבה להקשות על הפר"ח ולענ"ד כוונתו כמו שכתבתי והפר"ח הביא ראי' שהוא מן התורה מדאמרינן גבי פרה מעלה ש"מ דגבי יוה"כ דאורייתא הוא. ובהורמנותא דמר ניהי רבה לדעתי הקלושה אין הכרח מזה דבוודאי גבי יוה"כ מדרבנן הוא ואסמכוהו אקרא ומחמת טעם הוא אבל גבי פרה הוא בלי טעם כלל רק מחמת מעלה כמו שעשה מעלות בפרה לפי שבטבול יום היתה נעשית עוד הביא הפר"ח ראי' מדהקשה ר"ל אי מה מלואים כל הכתוב בהן מעכב בהן ומדשתק ר"י ש"מ דהודה לקושיא זו וגם בזו י"ל אדרבה דלא מצינו שחזר בו רבי יוחנן ותניא נמי כוותיה ודוחק לומר דהך ברייתא ס"ל דמלואים כל הכתוב אינו מעכב וא"כ קשה קושיית ר"ל ובע"כ צ"ל דרק אסמכתא היא ולא חש להשיב באופן דבוודאי פשטות דברי התוס' מורים דהוה מדרבנן או לכל הפחות דספוקי מספקא להו ועיין בחקרי לב סימן קי"ב בארוכה וביד מלאכי סימן י"ט:

תוס' ד"ה הזאה. חקרי לב רל"ג:

תוס' ד"ה תניא כוותיה דר"ל כו' דילמא עד כאן לא קאמר ר' יוסי הגלילי אלא בסיני לפי מה שפירש"י בסמוך דר' נתן ור' מתיא בן חרש נמי כר' יוסי הגלילי ס"ל אלא שהם חולקים בזה על ר' יוסי הגלילי וסוברים דלא ילפינן לדורות מסיני א"כ בע"כ צ"ל דריה"ג סבר דילפינן לדורות מסיני לענין הפרשה וכן הקשה בקהלות יעקב בדרשות דף כ"ג ע"ד ואפשר התוספות אינם מפרשים כפרש"י או שרשי' פירש כן לפי מה שרוצה התלמוד לומר דריה"ג ור"ע נחלקו בזה אי ילפינן דורת מסיני אבל התוספות הקשו מנל"ן לתלמודא לומר כן דריה"ג טעמי' משום פרישה הוה דוודאי אלו הוה משום פרישה צריך ז' ימים כמו מלואים אבל לא הי' הטעם כלל משום פרישה אלא או כר' נתן למרק או כר' מתיא בן חרש לאיים ובתחלה מפרש הברייתא עיקר המחלוקת שבין ריה"ג ור"ע אי הי' קודם מתן תורה או לאחר מתן תורה אלא שיקשה אם הי' קודם מתן תורה א"כ לכאורא משמע דהי' משום פרישה וא"כ שבעה לבעי לזה אמרו לא בא הכתוב כו' כלומר לא תטעי שהטעם משום פרישה אלא משום למרק או לאיים וריה"ג ג"כ סבר כחד מהנך תנאי ר' נתן או ר' מתיא וא"כ אתיא שפיר דלא הי' רק ששה ימים ולפי מה שרוצה הגמרא לומר דלריה"ג באמת הי' משום פרישה צ"ל דהך פרישה קיל משאר פרישה כיון שכבר הי' משה קדוש ופרוש אבל לפי קושיות התוספות אין מחלוקת בין ריה"ג לר"ע ור' מתיא. ועיין חקרי לב רל"ג:

באותו הדיבור וי"ל כיון דאשכחן דר"א דאמור בסמוך עיין בספר קול בן לוי דף ה' ע"א מה שהקשה ממסכת תענית:

תוכן העניינים

יד דוד על יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה