אור ברסלב

יד דוד על חגיגה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף כה.

דף כד:

כדי יין וכדי שמן המדומעת מרכבת המש' ח"ג פי"א דמטמ' משכ' ומוש' ה"ד

רצוע' של כותיים מפסקת קשה לי למה שכתבו התוס' במגילה יוד מה שאמרו שמקריבין בבית חוניו אע"ג שגזרו טומאה על ארץ העמים כיון דמן התורה מותר בכה"ג לא גזרו וא"כ למה הכי גזרו וצ"ל דהתם אי אפשר בעניין אחר ואפשר דמיירי לאחר החרבן הא כל שאפשר בענין אחר לא והכי אפשר בענין אחר להביא מיהודא אמנם לפ"ז קושיות התוס' עכ"פ מתורצת דהאיך היה עולים לרגל ואיך היה מביאים אפר פרה דבכה"ג וודאי אי אפשר בענין אחר לא גזרו אע"ג דבענין עלייה לרגל היה אפשר להם להזות ג' וז' מ"מ בוודאי דבר קשה הוא לכל ישראל שיקדימו לרגל ז' ימים קודם ויבטלו ממלאכתם בפרט בזמן הקציר והאסיף וזה קושיות התוס' באמת ולא כמו שכתב בשער אפרים סימן ל"ז דקושייתם דלא יש זמן כל כך בין פסח לשבועות ולא סליק ליה חושבנא ולפיכך כתב דהי' ג"כ דרים רחוקים יותר מט"ו יום. ובמחילה רב דכל זה דברים רחוקים. דמנא לן להתוספות דהי' כך ולהקשות ולכן וודאי נראה כמ"ש דלא מצינו כן בשום מקום דהי' צריכים הזאה וגם לא מסתבר דיבטלו ממלאכתם כ"כ ובאמת לכאורה יש מקום לפרש מה דקאמר הגמרא רצוע' מפסקת לא שיהי' בלתי אפשר כלל להולך אלא שדבר קשה וצריך זהירתא יתירא דדבר קשה הוא לומר שתהי' רצועות ארץ העמי' מפסקת בכל האורך של א"י ממזרח למערב שבלתי אפשר לבוא מן הגליל ליהודה בלתי לדרוך ברצועה זאת אמנם כאשר כתבתי בוודאי י"ל דלא על כל הרוחב הוא הרצועה ויש אפשר לסבב את הרצועה אלא דצריך לזה זהירות ובקיאות וחיישינן שמא עם הארץ ממיעוט ידיעתו ובקיאתו לא ידיע לשמור אבל אפר פרה הי' שולחין ע"י חבר ובקי וכן עולי רגלים היה הולכים עמהם בקיאים אבל ממה דמק' הגמ' מהא דחברי' מדכן בגליל' מוכח דא"א בשום אופן לבוא לירושלים מגליל בלי לעבור את הרצוע' ועיין בתי"ט שכתב ג"כ דהקילו בטומאה דרבנן וביצחק ירנן קי"א ע"ד תמה על התי"ט דתירץ קושייתם ולא פירש כוונת קושייתם ולדעתי היה פשיטא להרב תי"ט דקושייתם היא דאי אפשר שיטריחו חכמים כל כך וגם לא מצינו בשום מקום כן. ולקושיות התוס' דהאיך הי' מביאים אפר פרה י"ל דלמ"ד מי חטאת שנטמא מטהרין היה יכולין להביא בפשיטות מי חטאת שכבר נתקדשו ואפ"ה מטהרין ולרבנן דסברי דאין מי חטאת שנטמא מטהרין י"ל דסברי אוהל זרק שמיה אוהל והי' יכולים להביא בשידה תיבה ומגדל ועיין במשנה למלך פי"א דטומאת מת ה"ו (דף ע"ט ע"ד) ובמלך שלם ח"ב דף ע"ח ע"ב שנרגש מהא דתו' דמגילה שכתבתי ומ"ש דהי' מביאין העומר מן הגליל אינו ראי' די"ל שלא היה מוכשר וא"כ שפיר היה יכולין להביא ואפי' אם אם נאמר דחבת הקודש מכשרתו אפשר לא הי' קוצרין לשם עומר ולא הי' מקדשין עד בואו לירושלים דהרי אם מביאי' עומרים ומן היבש כשר ובוודאי דלא הי' מביאין אלא בשעת הדחק וא"כ מותר להביא עומרי' ויבש:

אוהל זרוק ע' זבחי' קי"ג ד"ה ועל גביה' ועמ"ש ר"פ הישן

בגלילא שנו. התוספ' פי' שהי' עשירי' אבל לפירש"י בשבת שהי' עניי' צ"ל הפירש בגלילא שנו כי בגליל אין נאמנים וק' למה בשלמא בקודש וודאי נטמא ברצוע' של ארץ העמי' אבל בגליל עצמה אמאי אין נאמנים כמו ביהוד' ולפמ"ש לעיל אפשר דאותו רצוע' היתה מתפשטת הרבה בגליל וצריך זהירות יתירא ולפיכך אין נאמנים ואפשר דצריך בקיאו' הרבה לזה ואפי' לאו כל חבר בקי להוליך לירושלים אבל בגליל עצמה נאמנים והרמב"ם השמיט הך דינא דאפלי ונר' שהוא מפרש דאפלי שהמתין עד עבור כל הזמן הבדים ולא כמו שפירש רש"י הרוב דוודאי כל זמן שעדיין זמן הבדים למיעוט נמי נאמן ולענין נדרים שחמירי דהוה דאוריית' לא מצינו בפ"ח דנדרים באומר עד הקציר עד המסיק דבעי רוב אלא כל שהרבה עושים סגי וכמ"ש בש"ע שלא יהי' ארעי רק הרבה עושים ועכ"פ לא מצינו שבעי הרוב עושים ובקפילת המקצועות דכשקפלו רובם מקרי עבר הקיץ היינו משום דהנשארי' הם הפקר אבל בשאר דברים וודאי אינם הפקר ומפני זה השמיט הרמב"ם דינא דאפלי דממיל' מבואר דזה לא נקרא שעת הבדים וע' ראשון לציון:

תוס' ד"ה שרצועה עיין מ"ש בגמרא:

תוס' ד"ה אוהל זרוק עיין זכרון יוסף מ"ט ע"ג:

תוכן העניינים

יד דוד על חגיגה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה