יד דוד על חגיגה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף י.
היתר נדרים פורחים באויר. מלך שלם ח"ב י"ז ע"ד:
באפי נשבעתי עיין ב"ב ע"ד ד"ה ועכשיו ועיין סם חיים בדרשות ל"ד ורצוף אהבה:
הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו. מקום שמואל בב"ב דף ע"ד:
חופר גומא וא"צ אלא לעפרה. בכורת כ"ד ד"ה וה"ט כתובות ה' ד"ה ואם ת"ל:
מלאכה שאינו צריכה לגופה זבחים צ"ב ד"ה אבל לא שבת ע"ה ד"ה טפי סנהדרן פ"ה ד"ה ור"ש:
רש"י נשבעתי באפי עיין שער המלך ח"ג דף א':
תוס' ד"ה דילמא כרבי יהודה עיין שבועות ל"ט ד"ה קיימו:
תוס' ד"ה באפי נשבעתי כו' דברי התו' מגומגמין וכבר עמדו עליהם המפרשים ויש להקשות לתי' התוס' דהא ר"א קאמר התם בסנהדרן דדור המדבר יש להם חלק לעוה"ב וקאמר הגמרא שם להדיא ומה אני מקיים באפי נשבעתי נשבעתי והדרנא בי וא"כ למה צריך ר"א ללמוד היתר נדרים מכי יפליא ולא למד כמו יהושע מבאפי נשבעתי וכמו דמוקי הג' שם בסנה' ודוח' לומ' דר"א רוצ' ללמ' עוד הית' ואפשר לומר דסבר ר"א דהך קרא אם יבואון אל מנוחתי קאי על ביאתן לארץ ובהך הרי הקב"ה לא חזר בו ולפיכך הוצרך ללמוד מכי יפליא אמנם ר' יהושע סבר דקרא קאי על עה"ב וא"כ שפיר צריך למדרש והדרנא בי דבלא"ה מוכח דיש להם חלק לעה"ב מקרא דאספו לי חסידי והא דאמר הגמרא בסנהדרן ומה אני מקיים באפי נשבעתי סתם גמרא הוא דקאמר ליה ואתאן לר' לר' יהושע וראיתי בפרשת דרכים דף ב' שהביא בשם הריטב"א דאם נדר מהבית ונפל מותר והביא הריטב"א ראי' מן המדרש בקהלת דאמר אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אי אתם נכנסים אבל אתם נכנסין למנוחה אחרת ובאמת לכאורא הוא נגד הגמרא דלפ"ז התירא לא בעי אלא מותר בלא היתר ולגמרא דידן משמע דבעי עכ"פ היתר הן אמת דהרב כתב שם בדף כ"א לדרכו כי ע"י זה יש פתח להקב"ה כי מנוחה אחרת היא אך הוא גופא קשיא לי למה צריך פתח. ועיין במהר"י מטראני חי"ד סימן כ"ו דצ"ל דבחרטה ניתר דכלפי מעלה אין שייך פתח לומר אדעתא דהכי לא נדרתי ע"ש מה שתירץ לקושיות התוספות בב"ב ובוודאי כך נראה מדדרש באפי נשבעתי ממשמע דההיתר הוא ע"י שנשבע באפו ואין משיבין על הדרוש ועכ"פ מן המדרש שהביא הריטב"א נראה דהיתר השבועה היא על הכניסה לארץ לעתיד ונר' דר' אלחנן פי' דזה ג"כ כוונת הגמרא שם בסנהדרין דלעולם הבא היינו הכניסה לעתיד וכ"נ שהרי חד מ"ד דריש מכח ופדוי ה' ישובון וא"כ וודאי בכניסה לארץ מיירי והך שבועה דכניסה וודאי לא הותרה שהרי לא נכנסו ואם היה הקב"ה רוצה להתיר הי' לו להתיר באותו הדור ור"י אפשר דסבר דקאי על דין לעה"ב כמו דאמר שם ואין עומדין בדין אבל על הכניסה לא היה שבועה ואלו היה שבועה היה כבר מתירו אלא שבלא שבועה לא רצה הקב"ה להכניסם אבל על דין עה"ב יש שבועה והקב"ה יתיר וממילא יכנסם לארץ כיון שלא היה שבועה. ועיין סם חיי בדרשות ל"ד זהב שבא רצוף אהבה. ועיין שער המלך ח"ג דף א':
תוס' ד"ה לאפוקי מדשמואל מלך שלם ח"א ס"ג סוף ע"ד: