אור ברסלב

יד דוד על חגיגה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ט.

דף ח:

עיין מהררי נמרים דף י"ח שני:

יכול יהי' חוגג והולך כל שבעה והקשה בחקרי לב דף רנ"ה ע"ב דמה צריך לימוד לתשלומין דשמיני דבלא"ה צ"ל כן דשמיני לתשלומין דהא בלא"ה קשיא בפסוק דאמר שבעה הא ששה הוה שאינו דוחה שבת כדאיתא בפסחים ע' והביא התוס' כאן אלא בע"כ צ"ל דשמיני ג"כ לתשלומין וא"כ שפיר שבעה ימים בלא שבת וניחא ליה דוודאי לפי האמת דהכא דאמרי' דגם שמיני לתשלומין מוקמינן קרא דשבעה בהכי עם ש"ע אבל אי לא הוה לן הך לימודא ה"א דש"ע אינו משלים והא דכתיב שבעה באמת הוה אמרינין דחגיגה דוחה שבת ולכן הוה שבעה ע"ש וכבר קדמו בס' שמלה חדשה דף קט"ו ע"ב איברא לפי מה שגרס רשי' בפסחים ע"ז דממילא ידעינן דלא דחי שבת כיון דיש לו תשלומין א"כ הדרא קושי' לדוכתיה וכן נראה מדברי רמב"ם לפי פשוטו דהטעם דאין חגיגה דוחה שבת כיון דאין קבוע לו זמן איברא דכפי הירושלמי שהביאו התו' נראה וודאי תלמודא דידן חלוק עם הירושלמי בזה שהרי בפסחים ע' הביא התלמוד הך מימרא דר' יהודא בן ספרא שלא תדחי שבת ובירושלמי דחאה ואמר כי ממקום אחר נילף אלא יליף מהכא תשלומין כמו שהעתיקו התוס' הירושלמי ולכן נראה וודאי דחלוקין בזה דמאן דיליף תשלומין מהך קרא דהכי יליף מקרא דיהודה בן ספרא דאינו דוחה שבת ויהודה בן ספרא דיליף בירושלמי תשלומין מהך קרא דשבעה ס"ל דבלא"ה ילפינן דאינו דוחה שבת כיון דאינו קבוע זמן וא"כ הך סוגיא דפסחים דף ע"ו דקאמר טעמא מפני דאין קבוע זמן אתיא כיהודא בן ספרא לפי חזרתו בירושלמי והדברים ברורים שחלוקים בזה ושוב ראיתי בברכי יוסף א"ח דף קפ"ו ושמחתי שכוונתי במקצת לדעתו הרחבה אע"פ שסוף דברי אינם מסכימים עם מ"ש הרב נר"ו המעיין יבחר כי לדעתי ברור כי יש סוגיות חלוקות והרי מוכח כן מסוגיא דפסחים ע' ומהירושלמי שאמר שממקום אחר למדנו וא"כ ר' יהודא בן ספרא חזר בו:

רשי' ותנא מייתי ליה מהכא כו' משום דרי יוחנן אמורא הוא ואע"ג דבשם ר' ישמעאל אמרה שהוא תנא מ"מ כיון דלא שנוי' בברייתא ורק ר' יוחנן אמרה בשמו הוה כמו מימרת שאר אמוראי ויצדק שפיר לומר ותנא מייתי ליה מהכא שהוא תנא דברייתא ועיין יד מלאכי כלל רנ"ו:

תו' ד"ה זה הבא על הערוה דברי התוס' מגומגמין כמ"ש מהרש"א ובתי"ט הגיה ע"ז במקום גזל ובאמת לכאור' נראה דדוקא עבירות שבין אדם לחבירו נקרא מעוות שאינו יוכל לתקן אבל במה שבין אדם למקום הלא יש תקנה בתשובה ונראה דכוונתם בגזל היינו במריש הגזול שבנאה בבירה שתיקנו ליטול את דמיו מפני תקנת השבים ועכ"פ המעוות אינו מתוקן לחבירו שגזלו ממנו שלפעמים אינו מרוצה בזה ועיין שנות חיים קנ"ו ע"א. זהב שבא:

תוס' ד"ה נאמר. עיין לימודי ה' דף כ"ג ע"ג:

תוס' ד"ה תשלומין. בריכות המים רנ"ד:

תוס' ד"ה כיון דלא חזי. המפרשים נתקשו בדבריהם. ולפע"ד הקלושה כוונת דבריהם דתחלה כתבו דמצד עצמו צ"ע לר"א אם חיוביא עליה רמיא בפשוט ביום ראשון וחיגר ביום שני אבל לר' יוחנן וודאי אין ספיקא כיון דסבר דתשלומין דראשון וודאי חיובא עליה רמיא ושוב כתבו ומיהו כלומ' אפי' לר"י דניהי דחיובא עליה רמיא מ"מ לא מצי מייתי השתא כיון דהשתא מיהו לאו בר חיובא הוא ונ"מ בזה הא דהוה מעוות לא יוכל לתקן כיון דעכ"פ הוי בר חיובא ולא יוכל לתקן לר"י אבל לר"א הספק עדיין במקומו עומד אי הוי בכלל מעוות או לא ולפ"ז לא היה יוכל לומר לעיל בדף ב' לר"י לאתוי פשוט ביום ראשון ונעשה חיגר ביום שני דהא עכ"פ לא נוכל לרבות מהכל דניהי דחיובא עליה רמיא עכ"פ אינו יוכל להביא רק הוה בכלל מעוות ועיין בלשון למודים דף כ"ה ע"ב בחא"ח מכתם לדוד קל"ז יצחק ירנן קי"ד קט"ו בריכות המים רנ"א ע"ב רנ"ג ע"ד:

תוכן העניינים

יד דוד על חגיגה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה