אור ברסלב

יד דוד על חגיגה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ב.

מסכת חגיגה פרק ראשון

השגת הראב"ד לבעל המאור. תמים דעים סימן רמ"ד:

עיין כל הדף מהררי נמרים דף י"ז:

חוץ מחרש שוטה וקטן. עיין זכרון יוסף דף ז' ע"ב שהקשה על הרא"ש ומהרי"ל בתשובותיהם דהא דבקטן פטור הלכה למשה מסיני הוא דהא משמע לקמן בעמוד ב' משם דלאו בני דעה הוא ולכאורא יש מקום לומר למאן דסבר קטן אוכל נבלות ב"ד מצווין להפרישו הרי בר חיובא הוא והחיוב עליו מוטל אלא דאינו בר עונשין משום הלכה למ"מ הוא אמנם למ"ד דאין מצווין להפרישו כלל א"כ הרי לאו בר חיובא וצ"ל משום דלאו בר דעה הוא אלא שבאמת קשה לי על הרא"ש דכתב דהל"מ הוא דהא וודאי י"ג לא מהני להיות בר עונשין אם לא הביא שתי שערות והכל תלוי בשתי שערות ואפי' לאחר י"ג אם לא הביא שתי שערות קטן הוא ופטור עד שנולדו בו סימני סריס וזה נפקא לן מאיש ובכל מקום ממעטין קטן מאיש כי כל זמן שלא הביא שתי שערו' לאו איש הוא ובר"פ בן סורר ומור' תנן קטן פטור שלא הגיע לכלל מצות משמע דאינו חייב בשום מצו' ולכן נראה דודאי הוא דהכל תלוי בשתי שערות מאיש ילפי' אך הא דקיי"ל דקודם י"ג שומא בעלמא הן ורק אחר י"ג מהני שתי שערות למשוי גדול זהו דקשיא לי' להרא"ש מנלן הא וע"ז כ' דהלמ"מ הוא כמו ביאת בת שלשה וביאת בן ט' ומעתה לא ק' זה שהקשה בזכרון יוסף הא אמרינן דלא בר דעת הוא דוודאי זה אינו ענין לו דהא הכל תלוי בב' שערות ואף אם נאמר דהדעת תלוי בב' שערות א"כ כל אימת דהביא שתי שערות סגי ולמה י"ג וצ"ל דהל"מ הוא ועיין ברכי יוסף א"ח סי' נ"ה ושוב ראיתי במגן אבות להרשב"ץ פ"ה דאבות על בן י"ג למצות אחר שהבי' דרשא הביא התי"ט כתב ועוד דבן י"ג איש הוא שראוי להוליד והוא הל"מ דפרקי דבן ובת הל"מ כדאית' בפ' יוצא דופן והרי הדברים אמורים כאשר כתבתי ומה שרמז לפ' יוצא דופן הוא שם דף מ"ה על ביאת פחותה מבן ג':

נשים ועבדים. פ"ח במים חיים ג' ע"ד:

הניחא למ"ד כולם תשלומין זה לזה. בריכות המים רנ"א ע"ב:

יוחנן בן דהבאי אומר גופי הלכות כ"א ע"ב:

כאן במשנה ראשונה הסוגיא ורש"י לימודי ה' לימוד ס"ג גט מקושר קס"ג ע"א:

מי שחציו עבד מגילת ספר לאוין פ' ע"א עיין משנה למלך פ"ב דק"פ הי"ג אדמת קודש ח"ב סי' יוד בארוכה:

רש"י הכל חייבין בראיה במצות ראית כל זכורך כו'. דקדק בבריכת המים ר"נ ע"ג כיון שרש"י כתב במצות יראה כל זכורך א"כ מה צריך שוב לומר שצריכין להתראות בעזרה ברגל ולא הבנתי דבריו דמאי קשי' ליה דרש"י נשמר שלא נפרש כשיט' הירושלמי על ראיית קרבן דהלא גם זה נכלל ביראה כל זכורך והוצרך רש"י לבאר דמתניתן על ראיית פנים קאמר שנכלל ג"כ ביראה כל זכורך והוא פשוט לדעתי ועיין תולדת יצחק:

רש"י ומי שאינו יוכל לעלות ברגלו בריכות המים ר"נ ע"ג ועיין מה שאכתוב בתו' ד"ה ומי שאינו יכול:

רש"י איזהו קטן וכו' הטילו על אביו ואמו לחנכו במג"א סימן שמ"ג הביא בשם תה"ד סי' צ"ד ותשובת מהר"ם ד' קטן סימן ר' דהאם אינו חייב בחינוך ומדברי רש"י כאן מוכח דלא ס"ל הכי אלא דאף האם חייב בחינוך ואע"ג דהאם עצמה פטורה מן הראייה מ"מ הא אמרי' לקמן דעד ירושלים דמחייבה אמו בשמחה אמו מביאה. מירושלים להר הבית דאין אמו מחייבת בראיית פנים אביו חייב אם יוכל לאחוז בידו של אביו נמצא דמה שכתב רש"י החינוך לאביו ולאמו אין שוים כי החינוך לאמו עד ירושלים והחנוך לאביו מירושלים להר הבית ולדעת הסוברים דאין חינוך על האם אפשר מפרשים לקמן דאמו אין מביאה מתורת חיוב וחנוך רק מסתמא קטן כזה צריך לאמו וכיון שהיא עולה לא יוכל להשאר יחיד ועמ"ש בעירובין דף פ"ב ושוב ראיתי בחקרי לב דף קכ"ח שנדחק בדברי רשי' דגם רשי' סבר דאין חינוך על האם רק שממילא מביאה ולא משמע כן ברשי' לקמן דף ויו שהרי כתב מכאן ואילך דאמו לא מחייביה להתראות בהר הבית משמע אלו היתה מחויבת היה החיוב מוטל עליה ולא מסתבר למימר ג"כ מפני שצריך לאמו ולא מפני החיוב דהא תינח שלא להניח בעירו כשהיא הלכת לירושלים אבל מירושלים להר הבית הרי יכולה להניחו בבית בתוככי ירושלים ואטו כל פעם כשהולך האם בתוך העיר מבית לבית בדרך לקח בנה עמה הא וודאי ליתא אלא וודאי רשי' מצד חיוב קאמר:

רשי' שלש רגלים כו' וכיון דגדול פטור כוונתו דהא וודאי דקטן חייב היינו מדרבנן כדי לחנכו וא"כ איך אפשר לומר דהקרא ממעט קטן שאין יכול לאחוז בידיו של אביו משמע דביוכל לאחוז בידיו של אביו מן התורה חייב והא ליתא דהלא אינו חייב רק מדרבנן ומכח חנוך לזה כתב רשי' דוודאי עיקר קרא דג' רגלים למעט מי שאינו יוכל לעלות ברגליו ולא למעט קטן אבל ב"ה הכי קאמרי כיון דמחייבינן לקטן מטעם חינוך מנלן הך שיעורא לזה קאמר ג' רגלים כלומר דלא מחייבינן לחנך לקטן אלא אי גדול בכה"ג חייב אבל כשהגדול בכה"ג פטור לא שייך חינוך בקטן וכיון דגדול שאין יוכל לילך ממעטין מג' רגלים א"כ קטן נמי לאו בר חיובא הא וא"כ עיקר קרא לקטן אתא. ועיין בספר בני שמואל עדאוי שלא הבין כן דברי רש"י וסבר שיש מחלוקת בין רש"י להרמב"ם בפירוש המשנה ובאמת הכל עולה לדעת אחת:

תוס' ד"ה הכל חייבין כו' תורף כוונתם שרבינו אלחנן הבין בפירשי' דכוונתו דמתניתין לא מיירי רק לעניין ראיית פנים ולא לעניין ראיית קרבן ולפיכך הקשה על רש"י אמנם ר"ת סבר דמתניתין מיירי בין לעניין ראיית פנים בין לעניין ראיית קרבן וזה ג"כ דעת רש"י ורש"י דנקיט ראיית פנים בעזרה ה"ט כיון דממילא ידעינן כאן דפטור בראיית פנים פטור מראיית קרבן אבל איפכא לא שמעינן כמו שהוא סברת הירושלמי באמת וכתבו וגם יש ליישב כו' כלומר מלבד מה שכתבו לקמן דשיטת הירושלמי דלא כתלמודא דידן אף מן המשנה עצמה הי' הכרח לרש"י לפרש כן דבראיית פנים נמי מיירי דהא קתני איזה קטן וא"כ משמע דקאי אקטן דתני ברישא וא"כ אי הך קטן דריש' בראיית פנים נמי מיירי אתי שפיר דנתן הך שיעורא שאינו יוכל לילך אמנם אי הך קטן דרישא מיירי לעניין קרבן א"כ מה זה שיעור דנתן וכי מה שאינו יוכל לילך לקרבן אלא שקשה דמשמע מדבריהם דאי לאו דמשמע דהך קטן אקטן דרישא קאי הוה אמרינן דניהי דקטן דרישא בראיית קרבן מיירי אבל הך איזהו קטן מיירי בראיית פנים דהא מבואר בירושלמי דכל קטן חייב בראיית פנים וילפינן ליה מטף דכתיב גבי הקהל ועיין בריכות המים ר"נ רנ"א מעשה חייא דף י"א ע"ב מלך שלם ח"ב י"ז ע"ב מלך שלם ח"ב י"ז ע"א לימודי ה' ל"א ע"א:

תוס' ד"ה חוץ מחרש שוטה וקטן בריכות המים רנ"א:

תוס' ד"ה איזהו קטן כו' דהא בפ"ק דביצה צ"ל בפרק ב' וכן איתא שם דף כ' ע"ב וכן הגיה בשער המלך ח"ג דף ס"ג ע"ד ובשיח יצחק:

בא"ד ורשי' פירש דאיזה קטן לא קאי לראי' בראיית קרבן כו' נראה דרשי' ס"ל דכיון דאינו יכול להקריב בי"ט דנדרים ונדבות אין קרבים בי"ט גם ביום השני פטור וכקושייתם או שלא הטילו חכמים חנוך על האב לענין קרבן ועיין מהרש"א שכתב דמשמע להו כן מדפירש רשי' ראיה על ראיית פנים משום דמשמע ליה דאיזה קטן אקטן דלעיל קאי ע"ש ולענ"ד הקלושה בהרמנותא דמר ניהו רבא אין מכאן ראי' כלל דהא התוס' עצמם כתבו דרשי' פירש חדא דהוא תרתי וא"כ איזהו קטן איקרו קאי על ראיית פנים דמה תלוי בג' רגלים ולפיכך פטור מן הראי' ומן הקרבן הא כל שיוכל לאחוז בידו של אביו חיי' בראי' ובקרבן אי משום חנוך אי משו' ולא ירא' דכל דתקון כעין דאוריית' תיקון דהא ר"ת נמי נר' דס"ל כרשי' ואפ"ה נר' דהתוס' וודאי כתבו כן לשיטת ר"ת נמי ולכן נראה ראיות התו' מדכתב ב"ש אומרים הראי' שתי כסף גדול הבא לראות משמע דקטן הבא לראות לא שייך גביה הך דינא כלל דפטור הוא מן הקרבן וכן כתב הפ"ח במים חיים ב' ע"ד ולדעת רשי' דלא שייך חינוך בקרבן א"כ בלא"ה אי אפשר לפרש משנתינו כהירושלמי:

תוס' ד"ה הכל לאתוי'. מרכבת המשנה ח"א פ"ב דקרבן פסח הי"ג. שדה הארץ דף נ"ה:

תוס' ד"ה תשלומין עיין חקרי לב רנ"ה רנ"ו:

תוס' ד"ה יראה יראה יבין שמועה ס"ו יצחק ירנן קי"ג ע"ד לשון ערומים בלשונות הרא"ם ד' ע"א בריכות המים רנ"א:

תוכן העניינים

יד דוד על חגיגה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה