יד דוד על ברכות· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף יג.
צרות האחרונות משכחת הראשונות. עיין ע"ז דף ב' ד"ה וארו חויא:
אלא מעתה הקורא לשרה זהב שבא:
רש"י הנני עושה חדשה צפנת פענח ע"ג ע"ג:
פרק שני
בפרקים שואל תבואת השור ק"ט:
ר"י אומר באמצע שואל מפני היראה. מגילת ספר עשין דף ג':
למה קדמה שמע. שאגת ארי' י"ג ע"א:
ש"מ מצות צריכת כוונה. באר יעקב ז' סוף ע"ג ל"ו ע"ב. לימודי ה' לימוד ק"ח. גט מקושר קנ"ג:
ת"ר ק"ש ככתבה. מלך שלם ח"ב ד' ע"א:
וחכמים אומרים בכל לשון. חקרי לב י"א:
והיו בהווייתן יהי'. חקרי לב רס"ג:
ורבנן ס"ל כמ"ד לא השמיע לאזנו וכו'. מגן שאול סימן ס"ב. ידי משה קנ"ה ע"ג:
דברים הדברים לא דרשו. סוטה י"ט ד"ה דכתיב וכתב:
רש"י ד"ה ש"מ מצות צריכות כוונה לשון לימודים כ"א. שונה הלכות ב' גופי הלכות י"ט ע"ב. דרך המלך. י"א ע"ג:
תוספות ד"ה הי' קורא. לשון לימודים כ' ע"ג:
תוספות ד"ה ובאמצע שואל מפני היראה. לשון לימודים דף א'. בית יעקב סימן ט"ז. באר שבע:
תוספות ד"ה בקורא להגיה וכו' דאע"פ שלא אמר וכו'. אפשר לומר דכוונתם שיוצא ידי ק"ש אע"פ שלא אמר הברכות אבל ידי הברכות לא יצא וצריך לאומרם לבדם אבל ק"ש א"צ לחזור ולקרות והקשו על זה מהא דאמרינן בפרק קמא דנאיד מהא דרצה לומר דברכות אין מעכבות ולא היו אומרים אהבה רבה כלל דהוה מוכח מיני' דאם לא אמר ברכה כלל יצא ידי ק"ש (והא דבאמת לא אמרי משום דטרידי בעבודה) אלא דלא מטי זמן יוצר אור וכי מטי זמן אמרי ורק מוכח דסדר הברכות אין מעכבות דאם נימא דסדר הברכות מעכב כיון דלא הוה אפשר להו לומר יוצר אור א"כ גם אהבה רבה לא לומר כי עכשיו לא יצאו לא חובת ק"ש ולא חובות ברכות אבל אם הי' אומרים אהבה רבה אחר יוצר אור אע"פ שלא יצאו ידי ק"ש אבל חובת הברכות עכ"פ יצאו אלא וודאי סדר הברכות אין מעכב. ונ"מ לדידן מי שמקדים א"ר ליוצר אור אבל מי שלא אמר כלל אפי' ידי ק"ש לא יצא ותירצו דזה דוקא בצבור אבל ביחיד אפי' ברכות אין מעכבות ויצא ידי ק"ש אבל עכ"פ צריך לומר הברכות אח"כ והוצרכתי לפרש כן מפני שכ"כ הרשב"א בתשובה להדי' וכן בחידושיו אע"פ שהוא פוסק כהגאונים דלא מחלקי בין יחיד לצבור והביאו הרב ב"י בסוף סימן מ"ו ובסימן ס' ומ"ש הרשב"א בחידושיו ומיהו בענין הירושלמי יש לי לפרש דמאי אין מעכבות להקדים לקריאתה וכו' אין כונתו דהגאונים חולקים על זה אלא כוונתו שלא נטעה בדברי הגאונים שהם מפרשים הירושלמי שא"צ לאמרם כלל ובאמת ע"ז לא פקפק אדם מעולם שצריך לחזור ולומר הברכות מיהו אם לא אמרן ידי ק"ש יצא ידי ברכות לא יצא. ובדברי הטור בסימן ס' בוודאי צריך להגיה כי איך יביא הטור דברי רב האי גאון בסיגנון אחר ממה שהביאו הרשב"א שהוא לשונו ממש ודלא כמ"ש בספר אלי' רבה שר"ה גאון מפרש כמו שכתב הרשב"א והגאונים חולקים על זה דליתא אתר המחילה רבה:
תוספות ד"ה וחכמים אומרים ועוד דרבנן ס"ל וכו' כלומר כיון דהוה מצי למימר ורבנן תרתי ש"מ כדאמרינן לקמן לר"י. והגמר' אמרה דסברי כהך מ"ד דיצא ש"מ דהגמרא רצה להראות לנו מה דהלכה כרבנן משום הכי מוקמי לה כמ"ד מצא וכן נראה מדברי הרא"ש ובסוטה דף ל"ב ע"ב הניחו קושיא זאת בתימא אפשר דסברי דאפי' ר"י משום ראב"ע דסבר לקמן בדיעבד יצא אבל לכתחילה עכ"פ צריך להשמיע ודריש משמע כדמשמע פשטי' דלישנא ורק ר"מ סבר דלכתחילה אפי' א"צ ולא דריש שמע ובהא לית הלכתא כר"מ כדאמרינן לקמן דהלכה כר"י שאמר משום ראב"ע וא"כ קשה למה דחיק לאוקמי לחכמים שלא כהלכתא וכאן סברו התוספות דלקמן אסמכתא בעלמא היא דאי הוה דרשינן משמע אפי' דיעבד לא הוה יצא א"נ דר"י גופי' נפקא לי' מהסכת ושמע וכן כתב הראב"ד כמ"ש הרשב"א בחידושיו וראב"ע אפשר לפי האמת סבר צריך ואין לו תקנה רק משום שאפשר לפרש דראב"ע דוקא לכתחילה מש"ה קאמר הלכה כר"י והלכה כראב"ע כלומר שמבין שניהם יש ללמוד כוונתו דלכתחילה צריך ובדיעבד יצא ולא בא רק לפרש כוונתו אע"פ שראב"ע כיון על דבר אחר ועיין שאגת ארי' דף ט':
תוספות ד"ה בלשון הקודש. באר שבע. נאות יעקב. פני שבת ט"ו ע"ג עיין מחזיק ברכה א"ח כ"ט ע"א. מנחת בכורים:
תוספות ד"ה עד כאן מצות כוונה וכוי רצוף אהבה.