אור ברסלב

יד דוד על ברכות· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ט:

דף ט.

שהשאילם בע"כ. אש דת יוד ע"ב:

אהיה אשר אהי'. אש דת י"ו ע"ג עץ חיים פ' וארא נ"ה ע"ג:

מאימתי קורין את שמע בשחרית הרמ"ע מפאנו סימן א'

ראיתי לבאר זמני ק"ש של שחרית לדעת כל רבותינו המפורסמים ומחלוקתיה' בגמרא לפי שרבו בו הדעות:

הדע' ראשונ' דעת הריף דזמן ק"ש של שחרית מתחיל מדאורייתא מעמוד השחר וכהך דרשב"י אחת קודם שיעלה עמוד השחד ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר אמנם דרבנן תקנו שדוקא מתוך הדחק כמו מי שיצא לדרך הא זולת זה לא יעשה כן ורק עיקר זמנו מתחיל כאחרים משיראה חבירו מרחוק ד' אמות איברא לפי שאז לאו עיקר זמן תפלה הוא ועיקר זמן תפלה מתחיל בהנץ מדכתיב ויראוך עם שמש לפיכך מצוה מן המובחר כותיקין שלא לההחיל [להתחיל] ק"ש עד סמוך להנץ החמה כדי לגמור עם תחילת הנץ שהוא זמן תפלה ועל מצוה מן המובחר כזו ראוי' לכל אדם להדר אחרי' אלא שבאשר לאו כל אדם זוכה לזה לכוון לגמור ממש בהנץ החמה ואם יגמור קודם צריך להמתין אח"כ עד זמן תפלה ולא יסמוך גאולה לתפלה לכן מוטב להתאחר ורק שיעור קודם הנץ יתחיל אף אם לא תהיה רק לגמו' פרשה ראשונה באופן שעכ"פ זמן תפלה ודאי אחר הנץ החמה ושלא יהא צרי' להפסיק בין ק"ש לתפלה ומי שלא עשה כן ובדיעבד נתאחר עד שלש שעות יצא כר' יהושע זה תורף דעת הרי"ף כפי מה שמפרש רבינו יונה:

ולפ"ז צ"ל הוא דתני' בברייתא דרשב"י משום ר"ע אחת לאחר הנץ החמה דמשמע דאינו יוצא אחר הנץ וכמ"ש תוספות לא קשיא כלל לפירש הריף דהא גם בברייתא ראשונה מפרש אחת קודם שיעלה עמוד השחר דה"ה לאחר שיעלה ע"ה אלא כיון דהוא רק באונס לא קתני הכי נמי נימא דה"ה קודם הנץ אלא כיון דהוא אינה למצוה מן המובחר לא קתני. או כתירץ התוספות דעיקר דאתי לאשמעינן בהך ברייתא דאינו יוצא בשל ערבית לאחר הנץ ובשל שחרית קודם שיעלה עמוד השחר והא דקתני לקמן אם יוכל להעלות ולהתכסות קודם שהנץ החמה נמי אתי שפיר כיון דעיקר זמן ק"ש קודם הנץ לכך אם אינו יוכל להתכסות מוטב לו להתכסות במים כדי שלא לעבור על עיקר זמן אע"פ שאינו יוכל לסמוך גאולה לתפלה וצ"ל לפ"ז דכ"ע מודה לר"א דעיקר זמן ק"ש עד הנץ החמה ור' יהושע לא אמר אלא בדיעבד וכשהקשה הגמרא על הך מתניתין לימא תנן סתמא כר"א הי' סובר דר' יהושע אפילו בלכתחילה חולק ומשני כוותיקין דוותיקין נמי בע"כ כר' יהושע ס"ל וא"כ למה קורין דוקא עד הנץ אלא וודאי דר"י מודה לר"א בלכתחילה ועיקר זמן ק"ש לכתחילה משיראה חבירו וסופו עד הנץ ומשום תפלה שאינו מתחיל עד הנץ לכן לא יתחיל נמי ק"ש עד סמוך להנץ כדי שיוכל לסמוך גאולה לתפלה:

והקשה רבינו יונה לשיטתו מנ"ל דר' יהושע מודה לר"א דעיקר זמן ק"ש אינה אלא עד הנץ דאז עיקר זמן קימה ורק בדיעבד מתירין עד ג' שעות משום דאיכא ובקומך לבני מלכים דילמא עיקר קרא דבקומיך היינו עד ג' שעות אף לכתחילה ודלא כר"א והא דמשכימין וקורין קודם הנץ משום שיוכלו להתחיל תיכף בהנץ תפלה ונתן רבינו יונה טעם לסברא זו דראוי' לומר כן משום דאם נאמר דעיקר זמן ק"ש דוקא קודם הנץ א"כ ייראוך עם שמש בע"כ קאי רק על תפלה לחוד ובאמת יש לפרשו גם על ק"ש כמו לתפלה שהוא קבלת מלכות שמים ועיקר היראה לכן סתר דאי אפשר לומר כן דודאי ייראוך עם שמש לא משמע תיכף וראי' לזה דגם גבי תפלת מנחה נמי אין פירושו תיכף זה תורף כוונת רבינו יונה ולפי שדבריו קצת מגומגמין לכן פרשתי דבריו וקשה לי דמאי ראי' מייתי מתפלת המנחה אדרבה משם מוכח דהא דאמרינן מצוה להתפל' עם דמדומי חמה היינו תיכף דהא אמרינן עלי' לקמן בפרק תפלות השחר לייטי עלה במערבא וכו' ולמה לייטי אם אין פירושו עם דמדומי החמה ממש אלא אף קודם לזה רק כוונתו שלא להתאחר עד אחר השקיעה איך אפשר שיטרף לו השעה איברא רבינו יונה מפרש בפרק תפלת השחר תפלת המנחה עד הערב היינו עד שקיעת החמה וא"כ ר"י דאמר עד פלג המנחה היינו פלג המנחה קודם שקיעת החמה וא"כ נפשט מהך דאמרינן מצוה להתפלל עם דמדומי חמה דהלכה כרבנן דאלו לר' יהודה איך אפשר להתפלל מנחה עם דמדומי חמה ובפרט לפי מה שמפרשי הנך אמוראי הך דהעושה תפלתו קבע ע"י שהיא הלכה פסוקה אלא וודאי מוכח דעם דמדומי לאו דוקא ועיין בספר מנחת כהן דף מ"א שדרך בדרך אחר והא דבמערבא לייטי צ"ל אינהו לייטי דוקא אמאן דמתפלל סוף דמדומי חמה אבל לא אמאי דאמר ר"ז מצוה להתפלל שכוונתו בוודאי המקדים קודם לזמן הזה:

ועוד קשה לי כיון דרבינו יונה סבר דהך מתניתין יתכסה במים ויקרא מיירי בק"ש אבל לא להתפלל ואעפ"כ התירו לו משום שלקרות ק"ש בעונתה קודם הנץ עדיפא מסמיכו' גאולה לתפל' א"כ למה פסק הרי"ף דלית לכל אינש יכול לכוין ופורש [ופירש] הוא דילמא יגמר קודם הנץ ולא יוכל למסמך גאולה לתפלה לכן מוטב להתאחר אף שיקרא רק פרשה ראשונה קודם הנץ ואדרבה איפכא מסתברא דאף אם לא יכוון השעה ויגמור קודם הנץ שלא יוכל לסמוך גאולה לתפלה הא עדיפא מאם יתאחר ויסמוך גאולה לתפלה ולא יקרא ק"ש בעונתה וצ"ל כיון דהתחלת זמן הקריאה היא בעונתה שפיר דמי דדוקא היכא דכל הקריאה היא שלא בעונתה אז עדיף טפי לקרות בעונתה ולסמוך גאולה לתפלה אבל אם סומך גאולה לתפלה וגם התחלת הקריאה בעונתה שפיר דמי:

ועדיין נשאר לתרץ לשיטתו מתניתין דיומא דעשתה נברשת דמשמע מיניה שעיקר זמן הקריאה אף שהיא אחר הנץ דאיך אפשר שתקנו סימן לזמן שאינו עיקר הקריאה כלל והוא כתב למטה כיון שלא הי' קמים בהשכמה והי' קורין אחר הנץ הי' הסימן שיקראו במהרה כל מה שיוכל והוא תמה דמה סימן צריך יקראו תיכף לאחר עמידתם וצ"ל דכך היא כוונתו דודאי מי שהוא עומד בהשכמה הוא יודע לכוון העת בקירוב מתי יהי' הנץ אמנם מי שאינו עומד בהשכמה בעמדו אינו יודע אם הוא קרוב להנץ או רחוק ולא אפשר לו למקרי דלמא יגמור קודם הנץ ולא יוכל למסמך גאולה לתפלה ולא הי' אפשר להו למקרי קודם הנץ ולכן הי' הסימן דעכ"פ בהנץ לא יתאחרו יותר אבל למי שעמד לאחר הנץ באמת לא צריך סימן:

אבל קשה כיון דהעומד קודם הנץ לא הי' אפשר למקרי עד לאחר הנץ א"כ מוטב שלא לעשות סימן ויקראו תיכף אף קודם הנץ ולא למסמך גאולה לתפלה דהא עדיף טפי מלעשות באופן שלא יהי' אפילו התחלת הקריאה קודם הנץ שהיא עיקר עונתה ולכן נ"ל דהך סברא דקריאה בעיקר הזמן עדיפא מסמיכת גאולה לתפלה לא ברירא לי' לרבינו יונה כולי האי וגם לא מצאתי לאחד מן הפוסקים שכתב כן וגם לדעת ר"י שיבא לקמן אי אפשר לומר כן וראיתי להכ"מ וכן בב"י סוף סימן מ"ו שכתב בפ' ב' מהלכות קריאת שמע בשם א"ח שהרשב"א כתב דחוזר ואומר אח"כ הברכות ומשמע מזה דאין מתפלל ובא"ח שלפני לא מצאתי שכתב כן רק על דינא דהי' קורא בתורה וכ"כ הרשב"א בחידושיו ומה גם אי הי' רבינו יונה סובר כן לא הוה מוכח לעיל מידי דשפיר סמוך אח"כ גאולה לתפלה ואי הך הכרח הכרח אמיתי ומוכרח למה סתר הך ואין לומר דטעמא משום תפלה ולא משום ק"ש בדקדוק דחוק ולא מכח הכרח זה אלא וודאי כמו שכתבתי דלא ברירא לי' ואפשר דשם נמי מתפלל:

וראיתי להב"ח בסימן נ"ח שכתב שמשמע מדברי ר"י דטעמא דלא יקדים כאחרים לקרות משום שצריך להניח תפילין והם דברים תמוהים חדא דהלא זמן רב ישאר אף אחר שהניח תפילין עד הנץ ותו דר"י כתב בהדיא דהטעם שמא יגמור קודם הנץ ולא יהי' רשאי להתחיל בתפלה ולא יסמוך גאולה לתפלה.

והרמב"ם נראה דמסכים לדעת הרי"ף וכתב מצוה מן המובחר להתחיל קודם הנץ כדי שיגמור ברכה אחרונה עם הנץ ושיעור זה כמו שיעור שעה והב"י בסימן נ"ח כתב דמהרי"א פירש דכוונתו לאחר שתעלה כל גוף השמש וכן פירש הרמ"א בד"מ וכתב דהיודע מעט בתכונה יודע שכן הוא ובעיני יפלא הוא לומר כמו שכתב מנחת כהן דף י"ו דהוא נגד החוש שאי אפשר להכחישו שאין כל כך מהנץ עד עליית גוף השמש והאריך שם במ"כ לכן הי' נראה לומר לפי נוסחא זו שכוונת הרמב"ם על האחרים וכך הוא פירש הרמב"ם לפי שאמר שמצוה להתחיל קודם הנץ ויגמר עם הנץ והנה באמת לא אפשר ליתן שיעור כמה יקדים ויתחיל קודם הנץ דבזה לאו כל אדם שוה חד מאריך וחד מקצר רק צריך ליתן שיעור בכמה זמן קודם הנץ שמותר להתחיל ולא קודם אפילו ליותר מאריך בקריאת ק"ש ונתן הרמב"ם שיעוד לזה א' שעה לפי שמעמוד השחר עד הנץ שעה וחומש כמ"ש במשנה ראשונ' דברכות עיין תי"ט סבר הרמב"ם דחומש הוא עד שירא' חבירו ויכרנו שהוא שיעורא דאחרים שאז מותר להתחיל מי שיכול להאריך עד הנץ ולמי שלא יוכל להאריך כ"כ יתחיל יותר מאוחר ולפ"ז אין צריך לדחוק כמ"ש מר"ן דהרמב"ם לא פסק כאחרים ולנוסחא האחרת עישור שעה י"ל דהרמב"ם לקח זה מהירושלמי דאמר זמן הוותיקין כדי שתהא החמה מטפטפת שהוא זמן קריאת וותיקן והביאו הרמב"ן במלחמות וסבר הרמב"ם שהוא עישור מהשעה מזמן שהחמה מטפטפת בראש ההרים עד הנץ לארץ מישור:

השטה השני הוא שיטת ר"י בעל התוספות והאריכו ביומא דף ל"ז וכפי המובן מדבריו סובר דעיקר זמן ק"ש מתחיל כאחרים ונמשך עד ג' שעות כר' יהושע דהכל ובקומך הוא והביא ראיי' לזה דזמנו מתחיל כאחרים אפילו לאביי מדפסק לתפילין כאחרים ולמה משום דאז זמן קימה הוא ולא חיישינן תו שמא יפיח וכשם דלתפילין זמן קימה הוא ה"ה לק"ש אלמא מודה אביי לשיעורא דאחרים ולשעורא דר' יהושע עד ג' שעות פשיטא דמודה דהא דנקט לק"ש כוותיקין אתחילת זמן ק"ש קאי דהא על אחרים קאי לאפוקי אבל על סוף זמן ק"ש לא אתי לאפוקי כלל וזהו שכתבו התוספת ביומא ואביי נמי לא נקט לק"ש כוותיקין אלא לומר דאע"ג דהלכה כאחרים וכו' כלומר כיון שהתוספות כבר הקדימו דוותיקים סוברים כר' יהושע וא"כ איך אפשר הא דאמר לק"ש כוותיקין אבל לא מאוחר כמו שהי' סוברים בקושיתם זה וודאי אי אפשר אלא וודאי דכוונת אביי כך הוא אע"ג דהלכה כאחרים מ"מ מצוה מן המובחר שלא להקדים כ"כ כיון דעיקר זמן תפלה בהנץ נמצא לא יוכל לסמוך גאולה לתפלה והא דלא אחרו וותיקין עד אחר הנץ שאז הי' נמי יכולים לסמוך גאולה לתפלה זה הי' משום זריזין מקדימין למצות לכן צריך להקדים ק"ש כל מה שיכול להקדים רק קודם הנץ הרבה לא הי' יכולים להקדימו משום תפלה והקדימו עכ"פ עם הנץ שאז יוצאים גם ידי תפלה בזמנה אבל מאן דלא רוצה להקדים כל כך שפיר דמי עד לאחר הנץ ויוצא גם ידי תפלה דבוודאי זמן תפלה לאו דוקא תיכף לאחר הנץ אלא כל שהוא לאחר הנץ שפיר דמי וכמו שכתב רבינו יונה ועכ"פ עדיף טפי להתאחר אחר הנץ שאז יוצא גם ידי תפלה מלהקדים הרבה קודם הנץ אע"פ שמקיים זריזין מקדימין למצות אבל אינו מקיים ייראוך נמצא דר' יונה ור"י חלוקים בזה דר' יונה סבר דעיקר זמן ק"ש דוקא קודם הנץ דר' יהושע מודה לר"א וכמ"ש ולר"י בעל התוספות זמן ק"ש הוא אחר הנץ כמו קודם הנץ ורק משום זריזין מקדימין למצות יש להקדים מעט קודם הנן ואתי שפיר הא דנברשת כיון דעיקר זמן ק"ש הוא גם אחר הנץ עשו הסימן שלא להקדים קודם כמ"ש כי עדיף טפי לאחר מלהקדים ויש לכוון לדעת זו דעת הרי"ף ג"כ וכן נראה מדברי הרא"ש ומדברי הרשב"א והא דמשמע מדברי הריף דעכ"פ מצוה מן המובחר לקרות מעט קודם הנץ היינו נמי משום זריזין מקדימין למצות ולאו משום דאז עיקר זמן ק"ש כמו שסובר רבינו יונה והא דנברשת נעשה בשביל צבור שהם אי אפש' לכוון כלל משו' קבוצם איך יקבצו על רגע מיוחד ולהמתין ג"כ איכא טירחא דצבורא לא חשו לזריזין מקדימין אבל כל יחיד ראוי לחוש לזה כל מה דאפשר ורוב אחרונים עשו פלוגתא בין הריף לשאר הפוסקים כנראה שסמכו על סברת רבינו יונה ומדברי הרא"ש והרשב"א לא משמע הכי.

ויש להקשות לשיטת ר"י כיון דכתב באמת הי' ראוי' להקדים כאחרים ורק משום תפלה אחרו וש"מ דסמיכות גאולה לתכלה [לתפלה] עדיפא מטעמא דזריזין מקדימין א"כ למה אמרו יתכסה במים ויקרא וע"כ טעמא הוא משום זריזין מקמימין למצות והרי אינו יכול להתפלל כמ"ש ר' יונה וא"כ הי' עדיף לקרות אח"כ בסמיכות גאולה לתפלה דזהו עדיף בע"כ וכמ"ש וצ"ל דר"י בעל התוספות לא סבר כר' יונה וסבר דהא דקתני יתכסה במים ויקרא ה"ה תפלה אלא דתנא בפרק ק"ש קעסיק ולענין הזמן מעמוד השחר עד שיעורא דאחרים לא גולה [גילה] ר"י דעתו ביומא אבל בברכות משמע דלא סבר לי' שבדף ח' ע"ב בד"ה לעולם לילה הוא כתבו בסוף והאי דנקט לעמוד השחר לאו דוקא ומשמע אפילו מצד הדחק לא וכן פירש מר"ן בב"י ויש לדקדק מאי המשך מאי דכתבו והאי דנקט לאחר שיעלה עמוד השחר למאי דנקט קודם ונ"ל משום דהתוספות לא רצו לפרש דעמוד השחר דוקא וכפירש הרי"ף דנראה להם דוחק ומשמע דרשב"י לכתחילה מיירי שהרי לתרוצם השני שכתבו בדבור שאחרי' יממא הוא אפילו לגבי ק"ש ה"ה הכא לילה אפילו לענין ק"ש שמותר לקרות לאחר ע"ה ורק לאשמעי' שלא יקרא של שחרית קודם ע"ה א"כ קשה הא פסיק שמואל הלכתא כר"ג דוקא של לילה עד שיעלה ע"ה כמו שכתבו המפרשים וצ"ל דמיירי באונס וכמו שכ' הרי"ף וא"כ כי היכא דזה מיירי באונס ה"ה זה אבל לפי תירץ זה שכתבו תוספת דדוקא עד שיעלה עמוד השחר לילה הוא אבל אח"כ לא קרי שפיר י"ל דרשב"י לכתחילה דוקא קאי וא"כ בע"כ דעמוד השחר לאו דוקא ולהר"י אין הכרח בין שני התרוצים כמו שהביא שניהם ביומא וא"כ בע"ה אסור לקרות עד שיעורא דאחרים:

השטה השלישית הוא דעת ר"ת שסובר דבוודאי עיקר זמן ק"ש מתחיל דוקא לאחר הנץ אבל קודם הנץ אינו יוכל לקרות ק"ש וכהך ברייתא דרשב"י משום ר"ע דסובר דוקא אחת לאחר הנץ וכתירץ קמא דתוספת ואתי שפיר ההיא דנברשת שהי' לסימן לפי שקודם לזה אין רשאים לקרות ק"ש והא דותיקין באמת שלא כדין עשו לפי שראו שעיקר מצות תפלה בהתחלת הנץ משום יראוך שהוא דוקא לתפלה לכן הקדימו לק"ש אבל באמת אין נכון לעשות כן והא דאמר אביי לק"ש כוותיקין אין כוונתו לפסוק הלכה כוותיקין אלא לסימנא בעלמא נקטא כלומר סימן לזמן ק"ש הוא הסימן שנזכר בדברי וותיקין דהיינו הנץ החמה אבל לא ממש כוותיקין שהם נתנו הסימן לסוף זמן הקריאה ואנן להלכתא לוקחין הזמן להתחלת הקריאה ואל יהי' פירש זה דחוק בעיניך שהרי גם מה שאמר אביי לתפילין כאחרי' בע"כ הכי מפרשא דהרי בדברי אחרי' לא נזכר תפילין אלא בע"כ צריך לפרש לתפילין כאחרים זמן התפילין לדידן כזמן שנתנו אחרים לק"ש ה"נ נפרש לק"ש כותיקין על הזמן שנתנו הותיקין הסימן ולא כדעת ותיקין והביא ר"ת ראי' לפירושו שסובר דעיקר זמן תפלה דוקא בהתחלת הנץ ולא אף לאחר כך כמו שסובר הר"י מהא דאמרינן ריש פרק ת"ה מצותה עם הנץ החמה משמע דוקא עם הנץ. אמנם הר"י יפרש הא דקאמר מצותה קאי על ק"ש ולא על תפלה:

ויש להקשות לפר"ת הא דאמרינן יתכסה במים ויקרא הא אפילו לותיקין עצמם קשה כיון דלא הי' יכולים להתפלל ועיקר טעמם משום תפלה הוא ובזה הי' אפשר לומר דלא סבר ר"ת כר' יונה וסבר דגם מתפלל במים אבל קשה אם ותיקין בעצמם לאו כדין עבדו למה סתם לן סתם כותיקין וראיתי להרב מע"מ שכתב לסברת ר"ח דהא דקתני עד שלא תנץ החמה לא קאי אלקרות רק איעלה ויכסה והא וודאי דחיקא טובא. ועוד כתב דר"ח לא גריס לקרות וכן התוספות ביומא לא העתיקו ולקרות והוא תימא דודאי התו' גורסים ולקרות שהרי כתבו בקושית' וז"ל מתני' דהתם מוכחא דצריך לקרותה קודם הנץ עכ"ל ואי התוספות לא גרסו ולקרות מאי מוכח מהך מתניתין אדרבה פשטא משמע טפי דיקא לאחר הנץ אלא דודאי דתוספות קיצרו בלשונם אמנם לעיקר קושי' כבר תירצה בעל המאור לשיטתו דהא דקתני עד שלא תנץ החמה היינו עד שלא יגמר הנץ החמה כלומר שכבר עלה גוף השמש והיינו שיעורא דנברשת וה"נ נימא לשיטת ר"ת והא דקאמר הגמרא כותיקין. היינו נמי פירושו כמו שפירש ר"ת לאביי כותיקין כלומר זמן הותיקין נמצא ר"ת חולק על ר"י במה שסבר דאין לקרות ק"ש כלל קודם הנץ וגם במה שסבר יראוך עם שמש דהיינו לתפלה הוא דוקא עם שמש בהתחלתה ור"י סבר דוקא שלא להקדים זמן תפלה הא אי מאחר שפיר מקרי ייאוך עם שמש:

והשיטה הרביעית דעת ר"ת שסובר דאף ותיקין לא הי' קורין ק"ש רק לאחר הנץ ומפרש דיראוך עם שמש לא קאי אתפלה רק אק"ש ונמצא עיקר זמז ק"ש דוקא לאחר הנץ וע"ז הביא ראי' מפסוק יראוך וכבר האריך בעל המאור בזה שהוא ג"כ בשיטת ר"ח ועיין על דבריו ולכאורה נראה שרש"י ג"כ הולך בשיטת ר"ח שכתב הך דיראוך עם שמש על ק"ש וכך הבין הר"ב מע"מ והקשה (דדרשי') [לוח הטעות: דרשי'] בפ' ת"ה פירש יראוך על תפלה ונראה לי דרש"י סבר כהך סלקא דעתך שדחה ר' יונה והוא דודאי יראוך קאי בין לק"ש בין להפלה ועיקר כוונת ותיקין הי' כדי שיתפללו בוודאי יום כמו שפירש"י על ונמצא מתפלל ביום והביא ראי' לזה שמצוה להתפלל דוקא ביום מיראוך עם שמש דהיינו ק"ש ואם ק"ש ביום תפלה ג"כ בוודאי ביום והא דבאמת ותיקין לא קיימי יראוך עם ק"ש צ"ל נמי משום הקדמה למצוה ונמצא דעת רשי' כר"י:

ובזה שכתבתי לעיל כשיטת ר' יונה נמצא דר"י דסבר כאן דיראוך לאו דוקא סבר נמי בע"כ כר' יונה דתפלת המנחה עד הערב היינו שקיעת החמה ור"ת דסבר יראוך עם שמש דוקא דמדהקדימו ותיקין שלא כדין ש"מ דאם איחרו קצת לא קיימו יראוך עם שמש ובע"כ דה"ה במנחה עם דמדומי חמה דאל"כ קשה מ"ש כמ"ש ר' יונה נמצא דסבר דתפלת המנחה עד הערב היינו צאת הככבים יש לתלות בזה פלוגתייהו בתחלת פרקין דלשיטת ר"ת א"כ לרבנן בוודאי אסור לקרות ק"ש עד צאת הככבים ורק לר' יהודה מותר שעה ורביעי קודם לכן הקשה ר"י לשיטתו דהרי אנו מתפללין סמוך ממש לשקיעת החמה וזהו בע"כ כרבנן והוה תרתי דסתרי אבל לשיטת ר"י בעצמו דסבר גם לרבנן עד שקיעת החמה דוקא א"כ גם לרבנן מוהר להתפלל ערבית אחר שקיעת החמה ולא הוה תרתי דסתרי אהדדי דודאי אין מתפללין מנחה אחר השקיעה דהוה לילה אפילו לרבנן וא"כ שפיר יישב ר"י המנהג אמנם הטור לפי שדעתו דלרבנן תפלת המנחה עד צ"ה כתב דלר"י דוקא סמוך לצאת הככבים מותר אבל באמת לר"י עצמו אחר שקיעת החמה מותר ובע"כ צ"ל כן דאל"כ לסברת הטור איך שייך לומר שר"י יישב המנהג:

והקשה בספר מעדני מלך על מה שכתב הרא"ש דלשון גומרין אותו לא משמע כפר"ח והרי גבי הלל כתב הטור בשמו דלגמור את ההלל משמע קורין כמו ותיקין גומרין אותו ונדחק לתרץ ובאמת גם על הרשב"א ורבים מהפוסקים יש להקשות כן אמנם לענ"ד נראה דלא קשיא כלל דוודאי כ"ע מודי דגומרין יש לפרש קורין אמנם לישנא דאותו קשיא לי' להרא"ש דהוה ליה למימר ותיקין גומרין עם הנץ החמה ומדקאמר אותו משמע דאסוף ק"ש קאי משא"כ לגמור את ההלל ניחא:

וגומרה עד הנץ החמה פרי חדש במים חיים א' ע"א. שאגת ארי' סימן ה'. עיין הרמ"ע מפאנו סימן א'. תולדת יצחק:

שכן דרכן של בני מלכים ע"ז ד' ד"ה בתלה שעה:

אשרי ולמה רגשו חדא פרשה היא מגילה י"ז ד"ה ודוד כי אמרה:

רש"י מאי קרא כתר שם טוב ס"ד ע"ד:

תוספות ד"ה אחרים זרע יצחק לומבראזי:

תוספות ד"ה כל הסומך גאולה לתפלה רצוף אהבה:

תוכן העניינים

יד דוד על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה