אור ברסלב

יד דוד על ברכות· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ב.

הקדמה

ברכות פרק ראשון

מאימתי על המשנה והגמרא זרע יצחק לומבראזי:

מאימתי הרמ"ע מפאנו ז"ל סימן א' כתב דגרסינן בערבן ובשחרין ע"ש ומה שהעתיק ביד אהרן מהזוהר פרשת פנחס דף רמ"ג:

מאימתי קורין לשון לימודים דף ס"א פרי חדש במים חיים דף א' ע"א שונה הלכות דף א' ולשון הרא"ש שם ועיין בשמים רא"ש סימן קע"ב:

וחכמים אומרים עד חצות לשון תלמודי הר"י מרכבת המשנה אלפאנדרי דף כ"ב ע"ג:

הקטר חלבים ואברים עיין פסחים ק"כ ד"ה אמר רבא:

א"כ למה אמרו חכמים עד חצות כו' כדי להרחיק אדם מן העבירה לשון תהר"י שאגת ארי' סימן ד':

תנא היכי קאי דקתני מאימתי מקום שמואל דף קי"ד זכרון יוסף דף צ"ה ע"א:

אקרא קאי דכתיב בשכביך עיין לקמן דף כ"א ד"ה ההוא בדברי תורה:

מלתא אגב אורחא קמ"ל עיין שבת צ"ט ד"ה מסייע לי' זבחים כ"ח ד"ה אמר שמואל:

טהר יומא. עיין זבחים דף י"ז ד"ה טבול יום:

רש"י ד"ה מצותן. מקום שמואל בנתיב התרוצים:

רש"י ד"ה הקטר חלבים בשמים ראש סימן קכ"ה:

רש"י אם כן למה אמרו חכמים עד חצות תולדת יצחק:

תוספות ד"ה מאימתי וכו' וגם ראי' דרב הוה מצלי וכו'. עיין מהרש"א שכתג דזו אינה ראי' לפירש ר"י דהא גם רש"י מודה. וגם הרא"ש הביא ראיה לפירש ר"ת. ובאמת יש לתמוה דהא הרא"ש הביא הך ראיה בסיגנון אחר ממה שהביאו התוספות. תחילה קאמר הרא"ש מדחזינן דלר"י הוה לילה מפלג המנחה ואילך לענין שאין להתפלל עוד תפילת מנחה ה"ה דהוה לילה לענין ק"ש אלא שלכאורה יש לומר דניהי דהוה לילה לענין תפלת מנחה מכל מקום אין זמן קריאת שמע מתחיל תיכף אחר תפלת מנחה שיש זמן בנתיים שאינה ראוי' לא למנחה ולא למערב. לכך הביא עוד ראייה מהא דרב צלי ש"מ דאפילו לתפלת ערבית הוה לילה ואם כן פשיטא דה"ה לק"ש ותמהני מבעל מעדני מלך שמגיה במקום מנחה מערב. דאם כן היינו ראיה שניה אבל אין כוונת הרא"ש להביא ראיה מכח הך סברא שכתבו התוספת דמסתמא הי' קורא ק"ש דערבך ערבא צריך דהא על זה סובב כל הפלפול אם יוצאים לקריאת שמע אמנם בסוף דברי הרא"ש כשסתר ראיות ר"ת מהך דר"י דילמא שאני תפלה מק"ש. ממילא גם הך ראי' מתפלת ערבית נסתרת. וכמו שפי' גם כן המעדני מלך רק חשש הרא"ש לראי' שהביאו התוספו' דנימא מסתמא גברא רבה כרב בוודאי הוה סמיך גאולה לתפלה ופשיטא דהוה מצלי ק"ש נמי לכן הוצרך לתרץ דלמא כר' יהושע בן לוי ס"ל. אמנם התוספות שהביאו הראי' הזאת סברי דבוודאי י"ל דרב סבר כרבי יוחנן דאל"כ הוה לן למפסק כרב. וכמו שהוכיחו לקמן דף ד' ע"ב ד"ה אמר ר' יותנן. דאם רב הי' חולק על ר' יוחנן פסקינן הלכתא כרב. ומה לי אם רב חולק מכח מה דסבר תפלת ערבית רשות או אם הוא חולק מכח מה דחזינן דהוה מצלי של שבת בערב שבת ואף דרבנן חולקין על זה מכל מקום בוודאי אין סברא לומי דרבנן ור' יהודה יחלוקו בזה אם צריך למסמך גאולה לתפלה. ובאמת יש לתמוה על הרא"ש במה דחה דברי רבינו תם שהרי הוא עצמו כתב לקמן לענין סמיכות גאולה לתפלה כתוספות שם דהלכה כרב. וא"כ אי אפשר לומר דרב סבר כרבי יהושע ב"ל ובוודאי אף לדברי רש"י לא הי' מתפללין כן בב"ה מבעוד יום אלא המון עם לא החרדים לדבר ה' כרב. וגם המנהג לא היו פשוט כל כך שהרי גם בתפלת שחרית קאמר הירושלמי כן לקמן על מתניתין בשחר מברך שתים לפני' וקאמר דרב הוה בעי לממחא להון. ומעתה קאמרי התוספות דבוודאי רב לא הי' עושה כן אם לא הי' יוצא בהך קריא' שמע. אמנם הדרך הסלולה בכוונת התוספת לע"ד הוא זה. דבוודאי הם שללו פירש"י בירושלמי מכח כל הנך קושיות שזכרו לעיל באופו דלהם הפירש ברור כמו שפי' ר"ת הירושלמי שהי' קורין קריאת שמע קודם כמו אשרי אלא שעדיין אין לנו ראיה שיוצאין מבעוד יום. ובוודאי דלא הי' יוצאים בק"ש שנזכר בירושלמי. והירושלמי גופי' סבר כמתניתן דהרי על מתניתן גופי' קאמר הקורא קודם לזה לא יצא. וש"מ דכוונת הירושלמי על צאת הכוכבים להכי הוצרך הר"י להביא ראי' דאנן פוסקין כהך תנאי מכח רב דצלי של שבת בערב שבת ולא כהירושלמי והך ראי' אינה לסתור דברי רש"י שגם לרש"י ניחא. ולסתור דברי רש"י כבר הקשה כמה קושיות. אלא הך ראי' הוא לסברתו דשרי לקרות ק"ש מבעוד יום. ופשוט הוא דלר"ת מה שהיו קורין ק"ש להירושלמי הוא קודם תפלת המערב. וכמו שפירש המע"מ דהירושלמי בעצמו סבר כרבנו ולא כר"י. ולא הי' מתפללין תפלת הערב עד צאת הככבים אלא שסברו תפלה ואח"כ ק"ש. ולכן הוצרכו לקרות ק"ש ואח"כ תפלה ולא ידעתי מתין הוציא המפרש לירושלמי לומר לר"ת הי' קודם מנחה שהרי מבואר מדברי הירושלמי דהוא סבר לענין ק"ש כמתניתן ולא כר' יהודה. אמנם מה דתמי' לי בדברי התוספות הוא זה דהא לקמן מביא הגמרא ראייה מהך דרב צלי דהלכה כר"י דמפלג המנחה הוה לילה וא"כ פשיטא דרב קרי ק"ש מפלג המנחה ואילך והטור א"ח בסימן רל"ה כתב דאף לר"י אין למהר לקרות כ"כ מבעוד יום כי דבר מועט הוא בין תנא דמתניתין לתנא דברייתא מעתה איך קאמר הר"י עצמו דרב הוה קרי לאחר פלג המנחה לכך נראה לי כי בוודאי גם ר"י סובר כר"ת דלר"י שרי מפלג המנחה ואילך כי הקושי' שהקשה הרא"ש לפירש ר"ת דלמא שאני תפלת מק"ש לא הזכירו בתוספות כי ס"ל מדחזינן דלהך תנאי בשכבך הוה קודם לילה כיון דאיכא אנשים אשר הולכים לשכוב באותו שעה ה"ה בודאי מפלג המנחה ואילך נמי בשכבך קרינן. וכן נראה להדי' מדברי הרא"ש בתשובה כלל ד' סימז ה' וז"ל כיון דמדרבנן עבדינן כדברי המיקל ואי קשיא בשכבך בעינן וקודם צאת הכוכבים לאו זמן שכיבה הוא הא ליתא דע"כ הני תנאי דברייתא אית להו בשכבך אלא שאומרים שיש בני אדם מעינגים שהולכים לשכב באותו שעה עכ"ל הרי להדי' מדבריו דמאן דמיקל הוא שמיקל יותר מהנך תנאי דברייתא אלא שהבי' ראי' כמו דחזינן דלהנך תנאי בשכבך הוא ה"ה לר' יהודה והרא"ש בתשובה הזכיר זה בשם התוספות ולכן התוספות לא הזכירו קושיות הרא"ש רק דקשיא להו האיך עבדינן הרי קולא דסתרי אהדדי ולכן תירץ ר"י דבאמת אנן לפי שפוסקין לפעמים כרבנן לא הותר לנו לקרות קריאת שמע כרבי יהודה אבל כהנך תנאי מותר דאפשר דרבנן נמי מודים להנך תנאי והא ראי' שר' מאיר בעצמו שהוא מהנך תנאי נמי סבר שם לענין תפלת מנחה כרבנן כמו שכתב הרא"ש בתרוצו להך דר"י והלא כהנים מעתה תפשר לומר הא דאמרי רבנן עד הערב היינו אותו זמן שמתחיל זמן ק"ש להנך תנאי ובזה לא עבדינן תרתי דסתרי אבל למאן דנוהג כל פעם כר' יהודה גם לר"י מותר לקרות ק"ש מפלג המנחה ולכן רב דנהוג כל פעם כר' יהודא הי' מותר לו לקרות ק"ש מפלג המנחה אבל הרא"ש בפסקיו אינו חושש לקושית תרתי דסתרי רק לקושי' דמנ"ל דבשכבך הוא לר"י והך סברא שכתבו התוספות שהזכיר בתשובתו לא ס"ל דדילמא להנך תנאי בשכבך קרינן כיון שהוא סמוך ללילה אבל מפלג המנחה שהוא רחוק לא יש אדם שהולך לשכב והראי' שכתב הטור והקשה א"א משמע דלהתוספות לא קשי' להו קישיא זאת ולכן כיון דסבירא לי' להרא"ש בפסקיו דמר' יהודה אין הכרח כלל ורק מהנך תנאי אין מותר לנו לקרות רק כהנך תנאי סמוך ללילה הא אלו הי' סובר הרא"ש כר"י דגם מד' יהודה יש ראי' הי' פוסק דגם לדידן שמאחריו תפלת המנחה מותר לקרות מפלג המנחה כיון דלא חש הרא"ש לקושיות תרתי דסתרי וראי' לפירש זה שכתבתי בדברי ר"י שהסמ"ג עשין י"ח וגם המרדכי הרכיבו פירש ר"ת ופירש ר"י בחדא ש"מ דסבירא להו דגם ר"י מודה לסבר' ר"ת בדברי ר' יהודא רק קושית תרתי דסתרי קשי' לי' וזה כבר תירצו הפוסקים:

אמנם דברי פסקי הרא"ש צ"ע שנדחה שחש לסברת תרתי דסתרי ומדברי הרא"ש לא משמע כן:

גם מה שכתבתי הוא מוכרח מחה שכתבו לקמן ד"ה אמר ר' יהודה והלא כהני' מבעוד יום הם טובלים וי"ל דר"י לא דריש בשכבך ובקומך דאם נאמר דר"י פליג אר"ת בדר"י וסבר רק להנך תנאי מקרי בשכבך אבל לר' יהודה לא מקרי בשכבך מפלג המנחה ואילך א"כ למאן הקשו התוספו' קושיתם דלקשי ר"י לנפשי' הוא בין לרש"י ובין לר"י אינו זמן ק"ש מפלג המנחה לר' יהודה ובע"כ צ"ל דלא הקשו כן רק על ר"ת וכ"כ הרשב"א דלר"ת הקשו וא"כ איך תירצו דר"י לא דריש בשכבך א"כ למה אנן פסקי' כר' יהודה דהוא חולק על ב"ה דדרשי לקמן במתניתן בשכבך בשעה שבני אדם שוכבין ובוודאי כוונת ב"ה גם על תחילת זמן שכיבה ועוד דממילא שמעת מניה בשעה שבני אדם שוכבין הותר לקרות ק"ש ממילא קאי על תחילת וסוף זמן וכבר הקשו כן הרבה מאחרונים ועיין בב"ח ובמע"מ ולכן הרשב"א והרא"ש תירצו תירץ אחר לקושית התוספו' הלזו אבל לפי מה שפירשתי דגם ר"י סובר כר' יהודה כר"ת הקשו גם לר"י ולר"י שפיר תירצו דהא לר"י באמת אנן לא פסקינן כר' יהודא כיון דמאחרין זמן תפלת מנחה וא"כ שפיר י"ל דר' יהודה סובר לענין בשכבך כב"ש אלא דעדיין קשה לפירש זה בדברי התוספות דא"כ איך אמרינן דעביד כמר עבוד ודעביד כמר עבוד כיון דלת איתמר הלכתא ואיך אפשר לומר כן כיון דר"י בע"כ סובר כב"ש והעושה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום ולכן על צד הדוחק צריך לומר דכוונת התוספות ג"כ כמו שכתבו הרא"ש והרשב"א דלפי מ"ש הרא"ש בתשובה (עוקר) [לוח הטעות: עיקר] טעמא דר"י כיון שיש בני אדם מעונגים שאכלו כבר והולכים לשכב ובוודאי הם מיעוטא דמיעוטא ומה שכתבו התוספות דלדידי' לא קשי' דלא דריש בשכבך ובקומיך [ובקומך] אין כוונתם דלא דריש כלל אלא דלא דריש כמו שדרשו הם על רובא דאינשי אלא אפילו על מיעוטא דמיעוטא ומה שכתבו אבל לרבנן דדרשי קשי' היינו דרשי דוקא על רובא דאינשי וההכרח לזה דאל"כ למה אמרו תפלת המנחה עד הערב הא איכא אינשי דהולכים לשכב ובוודאי מכיון דקרינן בשכבך ולא הותר עוד להתפלל תפלת המנחה אלא וודאי דרשי בשכבך על רוב בני אדם וא"כ קשי' דרוב בני אדם אינם הולכים לשכב עד חצות:

ויש לי לדקדק בדברי הרא"ש שכתב לסתור ראיות ר"ת מהא דרב מצלי דילמא כרי"בל סבירא ליה דא"כ האיך קאמר הגמרא שם אדרבה מדרב הונא ורבנן לא הוה מצלי ש"מ כרבנן ס"ל ומאי ראי' דילמא לעולם כר"י ס"ל אלא דס"ל כר' יוחנן משום הכי לא הוה מצלי משום סמיכות גאולה לתפלה וראיתי להרא"ש שם בפרק ת"ה שכתב דרב באמת לא הוה סמיך כיון דמשום מצות הקדמת שבת קעביד לא חייש לסמיכת גאולה לתפלה והוא מדברי תר"י שם שהם לשיטתם סברי כאן דאין יוצאין בק"ש מבעוד יום והוצרך לתירץ זה אמנם ר"ת ור"י לא נהירא להו הך סברא כיון דדבר גדול כזה שהוא בן עה"ב בסמיכות גאולה לתפלה למה לא נחוש לה משום הקדמת שבת שהוא מצוה קטנה בערכה אצל דבר גדול ולהכי לא חשו לדחי' זו ודלא כמו שכתב בשאגת ארי' שהרא"ש שכח דברי עצמו מה שכתב לקמן וחלילה לומר כן על הרא"ש מאור עינינו וחסרון ספרים הוא שגרמה לו לבעל שאגת ארי' לכתוב כן שכבר תרצו במעדני מלך וכמו שכתבתי. אמנם ס"ל לבעלי תוספות מדחזינן דסמיכות גאולה לתפלה הוא דבר גדול כזה שמביא לידי העה"ב מעתה לר' יהודה דסבר מפלג המנחה ואילך זמן תפלת ערבית על כל פנים וכדמוכח מהך דרב צלי של שבת בע"ש מוכח נמי דזמן ק"ש הוא דאל"כ למה יתקנו רבנן דבר כזה ליתן זמן תפלה בזמן שעדיין אינו זמן ק"ש ולא חששו להפסיק בין ק"ש לתפלה ומוטב הי' להם לתקן שלא להתפלל כלל בזמן הזה עד שיהי' זמן ק"ש אלא וודאי דמפלג המנחה נמי הוה זמן ק"ש והרא"ש סתר זה דילמא באמת (לר' יהודה גופא לאו זמן תפלה הוא) רבי יוחנן דמצריך סמיכות גאולה לתפלה לא אמרה אלא לרבנן אבל מודה הוא דר' יהודא לא בעי סמיכת גאולה לתפלה דר"י בוודאי כריב"ל ס"ל ורק לרבנן אמרה ר' יוחנן למילתי' מעתה לא הי' יוכל הרא"ש לדחות בכאן דילמא משום הקדמת שבת עשה כן דהא דברי ר' יהודא כוללים אף לחול ורב סבר כר' יהודא (והתוספות לא הביאו ראי' מרב רק דזולת זה הוה אמרינן דילמא לאו זמן תפלת ערבית אפילי לר' יהוד' וכמ"ש לעיל) וגם לקמן מקשה הגמרא שפיר מרב הונא ורבנן דאי אפשר לומר דלמא לעולם כר' יהודה ס"ל וסבר כר' יוחנן הא כבר כתבתי דזה אי אפשר דלר' יהודה אפילו ר' יוחנן מודה דאל"כ לא הוה תקנו רבנן כן אלא וודאי מוכח דכרבנן סבירא להו. ועיין מלך שלם ח"ב דף א' ע"א שאגת ארי' סי' נ' זרע אמת א"ח בחלק החידושים סימן א':

תוספות ד"ה ליתני דשחרית ברישא מקום שמואל בנתיב התרוצים לשון תה"רי המתחיל ומי שירצה להחמיר כנסת הגדולה מהדורא קמא דף קי"ח ע"ג באר שבע:

תוכן העניינים

יד דוד על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה