אור ברסלב

יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף לו:

דף לו.

כל שחייבין עליו משום שבות. עיין חזון עובדי' דף ס"ח ס"ט וע"ש מה שהשיג על הגהות שער אפרים דכתב דדוקא בי"ט הא דגזרינן אין מספקין שמא יתקן כלי שיר אבל בחה"מ לא כיון שנעשה בלא כלי שיר אבל בכלי שיר ממש דאיכא למגזר שמא יתקן כלי שיר אף בחש"מ אסור והקשה הוא דהרי הרמב"ם בפירוש המשנה פירש מספקין הכאה בצלצל ואפ"ה דוקא בי"ט אסור. ואפשר לומר דאה"נ להרמב"ם מספקין גם בחש"מ אסור והא דתני ליה הכא אגב מטפחין ומרקדין דאין אסורן אלא בי"ט נקט נמי מספקין גבי יו"ט ועיין בעץ חיים למהרח"א שחולק על שער אפרים:

ואלו הן משום שבות. בכורת נ"ד ד"ה ושני מינים:

אין רוכבין ע"ג בהמה כו' בירושלמי מפרש משום שביתות בהמה והביאו הרא"ש וכתב ביד אהרן בסימן ש"ה דהירושלמי נתן טעם אחר משום דלגמרא דידן משום שמא יחתוך זמורה מלאכה שא"צ לגופה היא ע"ש בשם מהר"י אסקופה ולא הבנתי דברים אלו דלמה קרי זה מלאכה שא"צ לגופה הלא הוא צריך לגוף הזמורה להנהיג את הבהמה ועיין בב"י שם ובשער המלך דף י"ט ובית ישחק דף י"ב ע"ד ועיין מחזיק ברכה חא"ח מ"ז חגיגה דף ח' ד"ה משום סקתא:

אין מטפחין עיין מ"ק דף כ"ז ד"ה אבל לא מטפחת.

אין דנין שער המלך ח"א כ"א ארעא דרבנן במהדורא בתרא נ"ד. קרית מלך רב ח"ב בית מושב י"א ע"ג ע"ד סנהדרין ל"ה ד"ה לגמריה:

ולא מקדשין. גיטין ע"ז ד"ה ותיזל:

אין מקדשין. דרך המלך ס"ב ס"ג ולענין הפקר נחלקו בו הראשונים וכבר כתבתי על זה במקום אחר. אמנם לענין מתנה לכאורה נראה דאין חולק דשרי אמנם הרמב"ם כתב בסוף הלכות מכירה המוכר או נותן בשבת קיים משמע דלכתחילה אסור והוא תימא דלא הביא אחד מהפוסקים דעת הרמב"ם. ותו דהרמב"ם בפירש המשנה בפ"ג דסוכה כתב להדיא דמתנה מותר גם הש"ע בח"מ סימן רל"ה לא כתב כלום ממתנה עם שדרכו להעתיק לשון הרמב"ם ולכן נראה דמ"ש הרמב"ם ונתן לאו היינו מתנה אלא שנתן דבר שכבר מכר לו ומכר היינו פרושו שמכר בשבת או נתן היינו שנתן דבר שכבר מכר לו וקנה במשיכה. אבל מתנה לא נזכר כלל גם אין דרך הרמב"ם להוסיף דינים והרי"ף לא כתב בסוגיין מן הירושלמי אלא מכר או הקנה ונמצא גם הרמב"ם כוונתו לזה:

לא מחרימין. מחזיק ברכה חא"ח ע"ח ע"ג:

לא מגביהין תרומות ומעשרות. עיין מנחות נ"ה ד"ה במחשבה. דרך המלך ק"ט ע"ג:

בי"ט אמרו ק"ו בשבת. פרי חדש במים חיים דף ג':

אין בין יו"ט לשבת. עיין גופי הלכות דף ט' שדבריו תמוהים. וכבר השיגו בשער המלך ח"א ל"ג ע"א. ארעא דרבנן במהדורא בתרא סימן ה':

ש"מ תחומין דאורייתא התוספות בחגיגה דף י"ז ד"ה דכתיב הוכיחו מכאן דאפילו תחומין די"ב מיל לאו דאורייתא דאל"כ נימא שמא ילך חוץ לתחום י"ב מיל והרמב"ן במלחמות לעיל ספ"ג גבי אין מראין סכין לחכם כתב לפי דעת זו דוודאי לא חיישינן שיצא שלא לדעת חוץ לתחום אלא מתוך שהוא רוכב לא יכול לכוון שיעור התחום ויצא חוץ לתחום אלפים אבל חוץ לג' פרסאות אין לחוש דאע"פ שהוא רוכב אין לטעות בין אלפים לג' פרסאות אמנם גבי חכם יש לחוש שיצא חוץ לתחום אלפים אם החכם דר חוץ לג' פרסאות. ועיין בשער המלך כ"ד ע"א באר יעקב דף י"ד ע"א:

אין מקדשין והא מצוה קאעביד לא צריכה. עיין לשון לימודים דף ק"ג ע"ב. מגילת ספר עשין ל"א:

לא צריכה דאית ליה אשה ובנים. עיין יבין שמועה דף יו"ד ע"ב:

תוס' ד"ה והא מצוה קעביד. בשער המלך דף כ"א הביא ראיה לסברת ר"ת מהא דאמרינן במ"ק י"ח דאמר שמואל מותר לארס בחש"מ ומייתי סייעתא שם ולא מייתי סייעתא ממתניתין דדוקא בי"ט אין מקדשין אבל בחש"מ שרי אלא וודאי צ"ל דלעולם אימא לך דבחש"מ נמי אסור ומתניתן לדיוקא אתא דוקא היכא דהוה משום רשות דיש לו אשה ובנים אבל היכא דהוה משום מצוה דאין לו אשה ובנים שרי ע"ש ולי בלא"ה קשה דהא התם קאמר הגמרא לדחויה לסיעתא לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא לארס דליכא מצוה כלל וא"כ פשיטא ליה התם דליכא מצוה וא"כ היכא פשיטא ליה הכי איפכא והא מצוה קעביד ובהא אין לחלק בין יש לו אשה ובנים או לאו דממ"נ דאם התם ביש לו אשה ובנים מיירי נשואין נמי לאו מצוה היא וצ"ע. ועיין עוד שם בשער המלך ובקרית מלך רב ח"ב בית מושב י"א ע"ג וע"ד. שפתי ישנים למהר"ש אלגאזי קנ"ג ע"א:

תוכן העניינים

יד דוד על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה