אור ברסלב

יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף לד:

דף לד.

וחכמים אומרים עד שירשום ופירשי' דאין ברירה וכן פירש הרע"ב והקשה הפר"ח בסימן תצ"ח דא"כ קשיא הלכתא אהלכתא דקימ"ל כחכמים כאן. וגם קימ"ל דבדרבנן יש ברירה ועיין בקרבן אליצור דף קפ"ו ע"ד שנדחק הרבה ובשער המלך ח"ב דף ע"ו וע"ז כתב דמוקצה כעין דאורייתא דהוא ספק מוכן ולא מהני ברירה אמנם בשיטה מקובצת השיג על רשי' וכתב להדיא דמוקצה דרבנן ויש ברירה גם מי דחקו לרשי' לומר כן. ויותר נראה לומר דכיון דטעמא דאחזי ולא אחזי שמא ימצא בהם שאין ראוי' ויטלטל מה דלא צריך וכעין שאמרו לעיל גבי יונים ולהכי מחמירינין הכי מטעם ברירה ושוב ראיתי בשושנים לדוד שכתב כן ועדיין צ"ע:

תינוקת שטמנו תאנים לשבת כו' לא יאכלו. והקשה בחקרי לב דף קנ"א דאי על התינוקת קאי דלא יאכלו עד שיעשר הא שבת אינו קובע אלא מדרבנן ותקשי מכאן למ"ד מדרבנן אין מצוון להפרישו ואי לאחרים קאמר א"כ תקשי לר"ל דסבר בירושלמי דהוקבע לאחר אינו קבע ע"ש ולדידי לא קשיא דוודאי על הגדולים קאי ולא תקשי על ר"ל דדוקא בקובע לאחר בפירותיו הא דנחלק ר"ל ואמר דלא הוה קבע אבל הקובע פירותיו הוה קבע אף לאחרים והכא תאנים אלו של התינוקת הם וקבעו אף לגדולים. וכן נראה קצת מפירש הר"ש ומהירושלמי שהביא ע"ש:

העביר תאנים בחצרו לקצות הרמב"ם השמיט הך משנה בחבורו. (ומה שנרשם בעין משפט פ"ד דמעשר הלכה י"ח ליתא אלא דין אחר הוא שם) וכתב במוצל מאש ח"ב שבספר רב יוסף קצבי דטעמא דבירושלמי מוקי לה כמ"ד מזונת אשה דרבנן והרמב"ם פסק דמזונת אשה דאורייתא ולפיכך אסורה לאכול וע"ש בארוכה. ובספר קרבן אליצור דף ק"ט ועיין עוד שם במה שכתב בשם מהר"י קורקס דהרמב"ם ס"ל דאף שלא יבשו כל צרכן חייב כיון שהוציאן ממקום למקום ועיין בב"מ כ"א תוספ' ד"ה פטורות שנראה שנתכוונו למשנה זו ומשמע דלא ס"ל כהרמב"ם:

בעי מינה רבא מרב נחמן שבת מהו שתקבע. עיין בתי כהונה בית אבות כ' ע"ד ועיין בשער המלך ח"ג כ"ח ע"ג. והקשה בשער המלך שם לדעת י"מ שהביא בשיטה מקובצת דע"כ לא קמבעי' אלא ביחדם לשבת אע"פ שלא אכל מהם אי הוקבע לחול אבל מה שאוכל בשבת פשיטא דקובע דאכילת שבת חשובה דלפ"ז מה קאמר אף אנן נמי תנינא עומד אדם על המוקצה והא הכא באכילת שבת קמיירי ואינו ענין להאיבעי' שלו ולע"ד דלא קשיא דהא כבר כתבו המפרשים דעיקר דיוקא דמתני' דקתני שביעית דיתורא הוא דהוי מצי לאשמעינן הך דינא בלא"ה אלא מכח יתורא לאשמעינן אתא דדוקא בשביעית דפטורה מן המעשר אבל בשאר שני שבועה אסור וא"כ שפיר הוכיח דע"כ מתניתן אתי לאשמעינן מכח יתורא הך דינא דקמבעי' לן דבשאר שני שבוע אסור אף לחול דאי לא תימא הכי אלא לשבת בלבד הדרא קושיא לדוכתיה דזה פשיטא דשבת קובעת לעצמה דהא זה לא איבעי לן כלל אלא וודאי קובעת אף לחול קמ"ל כאשר כתבתי וכן צריך לפרש מ"ש השיטה מקובצת בד"ה אמר רבי יוחנן שכתב והיינו דמייתי מר זוטרא ראי' לאבוה דמיירי כשייחדינהו לשבת שהוא ג"כ מכח היתור וא"כ ממילא מתורץ מה שהקשה הרב שער המלך דתפשוט מהא דאמר ר"נ כשאמר ר"א יגמור לא בשבת אלא במוצאי שבת דר"א מיירי בשלא ייחדינהו לשבת ולהכי מותרים למוצאי שבת אבל ייחדינהו לשבת גם למוצאי שבת אסורי' זה הי' איבעייתו אי ר"א מיירי בייחדינהו או בלא ייחדינהו וכן כתוב בשיטה מקובצת להדיא דר"א מיירי בלא ייחדינהו ותימא מהרב שער המלך איך לא ראה דבריו שם בשיטה מקובצת:

שבת מהו שתקבע. עיין רוח אלי' י"ח:

חצר אינו קובעת אלא בדבר שנגמרה מלאכתו. מרכבת המשנה ח"א פ"ה דמעשר הכ"ג:

טבל מוכן הוא. בתי כהונה בית אבות כ"ה. ועיין ערובין ל"ד ד"ה נוטל:

תוס' ד"ה ואמר מכאן אני נוטל. רוח אלי':

תוכן העניינים

יד דוד על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה