יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כז:
לימא תנן סתמא דלא כר"ש. תולדת יצחק:
חלוק הי' ר"ש בבעלי חיים שמתו הב"י בסימן שי"ח כתב בחד תרוצא דהרא"ש ס"ל כמ"ד מודה ר"ש בבעלי חיים שמתו וזה עשרים שנה נשאלתי איך אפשר לומר כן דהא הרא"ש כתב בסוגיין תרגמה זעירא בבהמת קדשים ובמסוכנת וד"ה ותירץ זה הוא דוקא למ"ד חולק הי' ר"ש בבעלי חיים שמתו וכמבואר ווכן כתב בהגהות הרא"ש אבל בריאה אסורה ובאמת קושיא אלימתא ולכאורה עלה בדעתי לומר דהרא"ש העתיק במסוכנת ודברי הכל כמ"ש הר"ן ובעל המאור דמקצת נוסחי כן הוא ופי' בעל המאור והר"ן לפי גירסא זו דבמסוכנת אפילו לרבי יהודה מודה ומעתה י"ל דלהכי אוקמיה במסוכנת כדי דמשנתינו אתיא ככ"ע אלא שבזה לא הונח לנו חדא שהרא"ש פסק כר"ש במוקצה לענין י"ט וא"כ מה לו צורך בזה אם המשנה אתיא כרבי יהודא או לאו ועוד שהרי בעל המאור והר"ן פירשו לפי גירסא זו דבהמה בריאה אסורה אף לר"ש. וא"כ הדרה קושיות הב"י לדוכתיה למה בנשחטה מותרת ולפיכך נראה לומר דהרא"ש העתיק דברים אלו מדברי הרי"ף כי כן דרכו בכמה מקומות להעתיק דברי רי"ף אע"פ שאין דעתו כן כמ"ש בעלי הכללים והריף העתיקם משום דסבר כרבי יהודא אבל אין הכרע כיון שפסק כר"ש איך ס"ל בב"ח שמתו אמנם כיון דכבר גילה דעתו במקום אחר גבי בהמה שנשחטו לחולה צריכין לומר דפסק כמ"ד מודה ר"ש בב"ח כצ"ל בדברי מר"ן אע"פ שהוא דוחק כי באמת בלא"ה קשה בדברי הרא"ש שהעתיק ודברי הכל שלכאור' אין לו מקום אלא למאן דפסק כרבי יהודא ועיין בספר תפארת שמואל סוף מסכת שבת ושוב נדפס ספר יצחק ירנן וראיתי לו בדף מ"א שעמד על דברי הב"י ע"ש. ושוב בא לידי מרכבת המשנה למהר"א אלפאנדרי ובדף פ"ב העתיק שיטת המאירי ונראה מדבריו דמאי דקאמר ודברי הכל היינו בין למ"ד חלוק הי' ר"ש בב"ח שמתו בין למ"ד מודה. מיהו למ"ד מודה לא מוקי במסוכנת אמנם בדברי הרא"ש קשה לפרש כן כמו שיראה המעיין:
רשי' ועל החלה שנטמאת. מגילת ספר עשין דף כ"ב ע"ב:
רשי' אלא טעמא דקדישי בתמי' כללי שמואל שבתמים דעים דף ב' ע"ג תולדת יצחק:
תוס' ד"ה ועל החלה. מנחת ביכורים: