אור ברסלב

יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף כד.

דף כג:

זה הכלל כו' והא אווזין ותרנגולי' זרע אמת בשו"ת סימן נ"ח:

הצד אוזין ותרנגולין והקשה בשער המלך ח"א דף ט"ז למה לא מקשה ממתני' דשבת הצד חיה ועוף שברשותו פטור והיינו אווזין ותרנגולין כמ"ש התוס' וי"ל דהתוס' כתבו כן לפי האמת אבל לא הי' יכולים להקשות די"ל דלא מיירי באוזין ותרנגולין שבחצר אלא באינו מחוסר צידה ואי קשיא א"כ מותר הוא י"ל דאין ה"נ אלא כיון דליכא למטעי דכבר תני שאינו מחוסר צידה מותר לכך נקט לשון פטור דיצדק יותר נגד לשון חייב השנויה שם

גבי החובל בהן:

ספק מוכן אסור וכתב רשי' כלומר זו שאמרנו לא יטול מספק כו' וכוונתו דקשיא ליה למה צריך לומר חסורא מחסרא לימא כך במשנה דברי ר' יהושע ור"ג מתיר לכן פירשי' שהאמת כן הוא שאין כוונתו להגיה במשנה ספק מוכן אלא כלומר הך דינא דמצודת דהוא ספק מוכן הוא פלוגתא דר"ג ור"י וא"כ אינו חסר במשנה רק פלוגת' דר"ג ור"י וכן מצאתי שוב בספר בתי כהונה בית אבות דף ג' ע"ד. אמנם בשיטה מקובצת נראה דכוונת רשי' לומר דהא פלוגתא דר"ג ור"י הוה בספק מוכן לבד אף בלא ספק מוקצה וידוע כי יש ספק מוכן אף בלא ספק מוקצה כמו שכתב בבתי כהונה שם. (אפשר ביצה הנולד מתרנגולת העומדת לאכילה). וא"כ לא שייך למיתני פלוגתא דר"ג ור"י על מצודת דגים דזה הוה ספק מוכן וספק מוקצה לכן הוצרך להוסיף וספק מוכן. ובאמת שלפ"ז יצדק יותר מ"ש רשי' דהיינו ספק מוכן וספק מוקצה ובבתי כהונה נדחק בזה אבל אין משמעות דברי רשי' כן ועיין עוד שם בבתי כהנה על הסוגיא. ובקול בן לוי מ"ש המחבר בתי כהונה.

רשי' השתא דאתית להכי. הליכות אלי דף כ"ד

רשי' הלכה מכלל דפליגי. פרשת הכסף דף ל' ע"ג:

רש"י מותרין הן ובגמרא פריך כו' משום דלכאורא יש לומר דלא הוה מעשה לסתור דרישא דקאמר לא יטול היינו לאכילה אבל לקבל מותרין ור"ג שלא רצה לקבלם אמר שמותרין לקבל כדאיתא לקמן בגמרא לזה כתב רשי' דבגמרא פריך דמעשה לסתור דאפילו הוה פרושו דמותרים לקבלם נמי קשה דרישא לא יטול היינו אפילו לקבלם אסור. ועיין תולדות יצחק:

רשי' מעשה לסתור. הליכות אלי דף מ"ג:

רש"י ד"ה אהא כו' דלא שייך למימר הלכה כר' יהושע כוונתו לומר דדוקא למאן דמתני אברייתא שייך שפיר לומר הלכה כר' יהושע אבל לאן דמתני אמתניתין לא שייך לומר הלכה כר' יהושע כיון דאינו מוזכר במשנה אלא אין הלכה כר"ג והקשה בספר קהלת יעקב אלגאזי דף קכ"ג ע"ג הא בשבת ס"פ מי שהחשיך על מתניתין דמחתכין הנבילה אמר הלכה כר"ש אע"ג דלא נזכר במשנה ויש לומר משום דרבי שמעון לענין מוקצה נזכר במשנה אבל ר' יהושע לא נזכר במשנה בשום מקום. עוד הקשה בבתי כהונה שם למה לא אמר הלכה כת"ק וי"ל דלפי פשוטא של משנה בלי חסורא מחסרא משמע דליכא פלוגתא כלל בין ר"ג לת"ק לכן אי אפשר לומר הלכה כת"ק ועיין בספר הליכות אלי סימן י"ט:

תוס' ד"ה ותניא כו' כל פטורי דשבת פטור אבל אסור מדרבנן כו' והקשה הפר"ח בסימן תצ"ז דאיך אפשר לומר כן דאסור מדרבנן הא בדף הסמוך תניא להדיא אווזין ותרנגולין מותר ובשער המלך דף ט"ו כתב דכאן מיירי בחצר חוץ לכלובן ולקמן מיירי בכלובן והביא ראי' מדברי הרא"ש שכתב בחצר וכבר המג"א הוכיח מדברי הטו"ר דהרא"ש לאו בדוקא נקט ויותר נר' לומר דהתו' ס"ל דהך ברייתא גבי שבת מתניא מדכתבו גבי שבת פטור אבל אסור ואי בי"ט מתניא מנל"ן דהא כללא איירי בי"ט אלא וודאי ס"ל דהאי ברייתא גבי שבת מתניא וכך היא שנויא בתוספתא דשבת פרק שלשה עשר אבל ברייתא דלקמן וודאי מיירי לענין י"ט מדקתני וא"צ זימן וס"ל להתוספות כל מה דפטור בשבת מותר בי"ט לכתחילה כמ"ש מהרש"ל לתרץ קושיות התו' ואפשר שכוונתו למ"ש ועיין בט"ז ס"ק ה' בסי' צ"ז ועיין באר יעקב י"ב ע"ג וע"ד:

תוכן העניינים

יד דוד על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה