יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כ.
הרני נזיר ואגלח ממעות מעשר שני. עיין בתרומת הדשן סימן ש"נ דכתב דהטעם לרשי' והתוספות בין בחגיגה בין בנזיר משום תפוס לשון ראשון והקשה דא"כ גבי האי מעשה דשכ"מ הא לא שייך הך טעמא דהרי יכול לחזור ועיין מה שתירצו מהרש"ך בנוספות לחלק ב' סימן כ"ב ובשו"ת לחם רב סימן רי"ד ובספר מחנה אפרים בהלכות צדקה דף כ' הקשה לרשי' למה על מנת לא מהני דבס"פ השוכר את הפועלים גבי אין לך עלי שאר כסות ועונה משמע דאי לא הוה מתנה על מה שכתוב בתורה הוה ע"מ מהני ומה שתירץ דכוונת רשי' כאן ג"כ דהוה מתנה על מה שכתב בתורה הוא דוחק וגם לא ידעתי איך אפשר לומר כן דהא התוס' כתבו דאי הוה אמר איפכא הוה מהני ועיין בספר מכתב אלי' אלפאנדרי דף ל"ח ע"ד ודף קנ"ב מה שפירש בדברי רשי' ולדעתי דבריו סותרים למ"ש בס"פ הפועלים ובאמרות טהורות דף ע"ג השיג עליו ועיין בשמן המור דף פ' ופ"ב ודרך המלך כ"ז ובעל המאור ומלחמות והשגות הראב"ד על בעל המאור בתמים דעים ועיין שאגת ארי' וקול שחל דפוס סאלוניק דף ב' ע"א וע"ג:
ד' מאה זוזי ולנסוב לברתי. עיין זרע אברהם חח"מ ק"ל ע"א. אמרות טהורות ע"ה ע"ג ובמחברים שכתבתי בסמוך:
כמשפט עולות נדבה. עיין חולין כ"א ד"ה כמשפט ועיין בהרא"ם על התורה ובתועפת ראם ס"ד ע"א:
עולת חובה שטעונה סמיכה. עיין זבחים נ' ד"ה אם על תודה:
הא מני ב"ש היא וכתב בשיטה מקובצת דלפ"ז בחול נמי פליגי והא דנקט פלוגתייהו בי"ט להודיעך כחן דב"ה ושכ"כ התוספות אבל רש"י שפירש במשנתינו הטעם משום שבות ומשמע דבחול סומכין וכתב כן אליבא דמ"ד גמרינן שלמי חובה משלמי נדבה ע"ש ודברים אלו הם גמרא ערוכה בחגיגה דף ט"ז דקאמר ר"י דבשבת פליגי וקאמר הגמרא פשיטה ומתרץ לאפוקי ממאן דאמר דבסמיכה עצמה פליגי ופירש"י היינו הך מ"ד דלא גמר שלמי חובה משלמי נדבה וא"כ סמיכה לאו מצוה היא כלל וקמ"ל ר' יוחנן דבחול סמיכתן מצוה אלא בי"ט אסור משום שבות וזה ג"כ כוונת התוספות בד"ה דלא גמרי ולהך מ"ד דפליגי בסמיכה עצמה צריך לפרש הא דקאמר במתניתין אין סומכין היינו א"צ לסמוך אבל אי בעי סמיך דהא בחגיגה אמרינן ש"מ מדר"י סמיכה בכל כחו בעינן דאי לא לסמוך ומה בכך וש"מ דלהך מ"ד דסבר בסמיכה עצמה פליגי לא בעינן סמיכה בכל כחו וא"כ אם סומך הן בחול הן בי"ט מה עביד אמנם אי אמרינן סמיכה בכל כחו בעינן בחול עביד איסורא דעבודה בקדשים כדמוכח התם בגמרא ובי"ט גם משום משתמש בבעלי חיים אבל אי לא סמיכה בכל כחו בעינן אין איסור כלל וש"מ דפרושו דאין סומכין היינו דא"צ לסמוך אבל אי בעו סמיך כיון דלא בעי סמיכה בכל כחו אמנם לכאורא דברי רש"י דכאן סותרין את זה שכתב הלכך לא דחי סמיכה דידהו י"ט ולפמ"ש מה זו דחיא הלא לא עביד מידי ואפשר לומר דכוונת הגמרא בחגיגה לומר דר"י מוכרח דסמיכה בכל כחו בעינן כיון דב"ש נמי ס"ל מצוה ואפ"ה אסור לסמוך בי"ט אבל להך מ"ד דבסמיכה פליגי אינו מוכרח די"ל דאינו צריך לסמוך מיהו אפשר נמי לומר דס"ל דצריך סמיכה בכל כחו ואין סומכין היינו אינו רשאי לסמוך ולפי שלא ידענו הך מ"ד איך סבירא ליה לפיכך כתב רשי' לא דחי סמיכה י"ט אי ס"ל סמיכה בכל כחו בעינן אבל קשה דבע"כ צ"ל להך מ"ד נמי דסמיכה בכל כחו בעינן דאל"כ קשה לפלוג בחול וכ"ת להודיעך כח דב"ה מאי רבותא איכא לב"ה כיון דאינו סומך בכל כוחו מאי חילוק בין י"ט לחול כדמוכח בחגיגה וצ"ל דאע"ג דליכא איסור משתמש בב"ח אם אינו סומך בכל כחו שפיר הוי רבותא כיון שהוא סומך נראה כמשתמש ודוחק ושוב ראיתי בשער המלך ח"ג דף מ"ה ע"א שהאריך בזה ועיין עליו ובקקיון דיונה. ועיין בספר בתי כהונה בית אבות דף ב' ע"א שעמד ג"כ על דברי רשי':
דאי ב"ה כיון דגמרי שלמי חובה משלמי נדבה. עיין זבחים נ' ד"ה כאשר יורם:
לא נחלקו ב"ש וב"ה על הסמיכה עצמה שצריך. עיין על הסוגיא הליכות אלי' דף נ"ט.
תוס' ד"ה נזיר עיין במחברים שציינתי בגמרא ובש"ך ח"מ סימן ר"ט.
תוס' ד"ה דלא גמרי וכו'. עיין בבתי כהונה בית אבות דף א' ע"ד שנתקשה בדברי התוספות ולע"ד כוונתם הוא משום דקאמר הא מני ב"ש היא ומנליה הא דילמא ב"ש נמי בעי סמיכה אלא שאוסר משום שבות או דס"ל דלא בעי תיכף לסמיכה שחיטה ויכול לעשותו מעי"ט לזה כתבו דרבי יצחק בר אבא מפרש דאין סומכין דמתניתין דלא צריך סמיכה כלל לא דבעי סמיכה אלא דאסור משום שבות וגם לא כר"י דבסמוך דס"ל ג"כ דבעי סמיכ' אלא דסמוך מעי"ט ולפיכך שפיר קאמר הא מני ב"ש לפרושי דאין סומכין דאין צריך לסמוך וכתבו עוד ורשי' פירש כלומר דרשי' פירש דאסור משום משתמש בב"ח דלכאורא קשה דזה דלא כחד מ"ד דאי לרבי יצחק פרושו אין צריך לסמוך ואי לרבי יוסי משום דיכול לסמוך מעי"ט לזה כתבו דיפה פירש רשי' דרבי יוחנן בחגיגה הכי סבירא
ליה ומפרש רשי' כר' יוחנן.
תוס' ד"ה דילמא מעולת חובה. בתי כהונה. בית אבות ב' ע"א ועיין יבין שמועה דף ל"ח: